משנה עירובין פרק ט׳ משנה ג׳

חצר שנפרצה לרה"ר מב' רוחותיה כו': זאת הפרצה שנפרצה החצר היא י' אמות או פחות שהן כפתח אלא שהם בקרן זוית ופתח בקרן זוית לא עבדי אינשי ואם הוא יתר על עשר אמות אפילו מרוח א' אסורה. וזה הבית שאמרנו שנפרץ משתי רוחותיו הוא שנפגם סדרם ונהרס זוית מזויותיו ונפל קצת מזה הכותל ולא תהיה קורה פרושה על מקום הפרצה אלא אשר יהיה מושב הקורות בקירוייו (כזו הצורה) ולפיכך הוא אסור אבל כשנפרץ (כזו הצורה) הרי הוא מותר כי העיקר אצלנו פי תקרה יורד וסותם ור' יוסי אומר אסורין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא. והלכה כר' יוסי. ואל תחשוב כי זה המאמר יקשה לאותו עיקר שקדם זכרו שאמרנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה. כי מה שאמרנו שם הוא בדין העירוב ר"ל כשנתחדש אחר הכנסת שבת מה שיאסור התשמיש באותו מקום לפי שנפסל בו העירוב וכיון שהיו מותרין בע"ש מותרין לכל השבת כולה ובזה המקום מדבר הוא במחיצות כשנפרצו וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות לא מצד סילוק העירוב:

משתי רוחותיה. פי' הר"ב בקרן זוית. גמ'. ועיין משנה דלקמן:

וכן בית שנפרץ. פי' הר"ב ואין התקרה פרושה ומתוחה על מקום הפרצה. אע"ג דלפנים במקום שכלתה הפרצה מהכתלים משם ואילך יש תקרה לא אמרי' יורד וסותם הואיל ובאלכסון הוא כזה תוספות. וא"ש דלא תנן בית גבי רוח אחת במתני' דלעיל דהכא מסתמא שנפרץ גם התקרה קמ"ל דבאלכסון לא אמרי' פי [תקרה] יורד כו'. ובפירוש הרמב"ם וזה הבית שאמרנו [שנפרץ משתי רוחותיו] הוא שנפגם סדרם ונהרס זוית מזויותיו ונפל קצת מזה הכותל ולא תהיה קורה פרוסה על מקום הפרצה אלא אשר יהיה מושב הקורות בקירותיו על זאת הצורה. ולפיכך הוא אסור. אבל כשנפרץ על זאת הצורה הרי הוא מותר כי העיקר אצלנו פי תיקרה יורד וסותם ע"כ ובחבורו ספי"ז מה ש כתב בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה כו' אין עושין פתח בקרן זוית ואם היתה שם קורה מלמעלה על אורך הפרצה וכו' מותר וכו' והוא שלא תהיה באלכסון. עכ"ל. והמגיד כתב שכוונתו אינה מבוארת ובכ"מ מדקדק מדלא כתב בקרן זוית וכתב קרן זוית שנראה שאינו מפורש שאוכל בשתי רוחות אלא שנפרץ מן הצד קרי לה קרן זוית ואמר שאם מונחת הקורה על אורך הפרצה אמרינן פי תקרה וכו'. אבל אם הקורה מונחת לאורך הפרצה באלכסון לא אמרינן פי וכו' עכ"ד. וזהו כפירושו שבפירוש המשנה. ולהרמב"ם צ"ל דהכא תנן בית לאשמעינן דאף בבית אמרינן פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:

וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו. כתב רש"י דגרסינן שניטלה קורתו או לחיו. ע"כ. כלומר דהא הכשירו בלחי א' או קורה א' כדלעיל מ"ב פ"ק. והתוס' דף י"ז כתבו עוד דאע"ג דאליבא דר"י קיימינן ואשכח ליה לדידי' מבוי ניתר בב' קורות או שני לחיים [כמו במפולש] מ"מ למה לי למנקט קורותיו כיון דבקורה אחת או בלחי אחד נאסר המבוי ע"כ. [*וכגירסת רש"י הוא במשנה שבסדר הירושלמי]:

ר"י אומר אם מותרין כו'. פי' הר"ב כלומר כשם שאסורין וכו' בגמ'. וכתב הר"ר יונתן ואע"פ שמצינו כהאי גוונא מותר לשבת אחרת כגון שיורי עירוב (ולר' יוסי עצמו פ"ז מ"ט) שאפילו לשבת אחרת מועיל בכל שהוא. אע"ג דלכתחילה בעינן שיעור. ע"כ:

אסורים לאותה שבת. כתב הר"ב ולא אמרינן הותרה כו' כלומר דלעיל בקטנה שנפרצה לגדולה אמרינן דהותרה כו' ומסתמא לאו בחצר שאין בה אלא אחד מיירי אלא בסתם חצר שיש בה דיורין הרבה אלא שערבו ולזה נתכוון רש"י ז"ל כמו שכתבתי לעיל בשמו דהא דגדולה מותרת כשעירבה לעצמה ומאי קא משמע לן פשיטא דאי בלא עירבה היאך תהא מותרת אלא משום דבגמרא מוקמינין למתניתין דלעיל שנפרצה מע"ש וכדכתב הר"ב. ושאם נפרצה בשבת אף הקטנה מותרת. להכי נקט שעירבה. לומר דמתניתין בעירבה כל אחת לעצמה מיירי וטעמא דקטנה אסורה משום שנפרצה מערב שבת אבל כשנפרצה בשבת אף הקטנה מותרת הואיל ועירבה. וקא משמע לן דאין צריך שתהא של יחיד. וקאמר הר"ב דאפילו הכי לא דמי הכא לדלעיל. ודבריו דברי הרמב"ם הן בפירושו. והב"י שכתב בסימן שע"ד וז"ל שאני התם שלא נפרץ אלא לחצר אחר שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה של יחיד אחד הוא וזה של יחיד אחר אבל כשנפרץ לרשות אחרת ממש דהיינו לרשות הרבים או לכרמלית לא אמרינן הואיל כו' ע"כ. צריך לפרש דבריו ג"כ דמ"ש של יחיד היינו אף אם ע"י עירוב נעשה כשל יחיד ותדע דאל"כ אדמחלק בסיפא ברה"ר וכרמלית לחלק בחצר עצמה שיש בה דיורין הרבה. ומתוך מה שכתבנו אתה למד טוב טעם למה שכתבתי לעיל בשם הטור בחצר שנפרצה לר"ה דמיירי אפי' בשבת. דהתם נמי לאו לענין עירוב הוה כמתניתין דהכא:

חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה אפי' מרוח א' שתופס ב' רוחות, דהיינו בקרן זוית, דאז אפי' אין בפרצה י' אמות, פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. מיהו צורת הפתח, דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג, אפי' באלכסון שרי (שס"ג ס"ל):

וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו בקרן זוית כלעיל. ומיירי שאין תקרה פרוסה על זוית הפרוץ, דאל"כ פי תקרה יורד וסותם:

או לחייו קורתו או לחיו גרסינן, דבחד קורה ובחד לחי סגי:

מותרין באותו שבת שנפרץ בו, מדהותר למקצת שבת:

ואסורין לעתיד לבא ר"ל בשבת הבא:

ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת דאף בשבת שנפרץ בו, אסור, והכי קיי"ל. וכ"כ בחוט העירוב שניתק בשבת. מיהו בעיר שמוקפת חומה ויש בקצה רחוב היהודים חוט העירוב וניתק בשבת, ולא היה קרוב לוודאי שינתקוהו עובדי כוכבי' בשבת, הואיל ומחיצות חצונות קיימות, שבת שהותרה הותרה (שס"ה ס"ז). וכל חוט עירוב שניתק בשבת, מותר לומר לעובד כוכבים בשבת לתקנו (רע"ו). אבל בנפסק בחול ותקנו עובד כוכבים בשבת על דעת ישראל שיטלטל בה, לא מהני (מג"א שס"ב ה'):

חצר שנפרצה בשבת לר"ה. רש"י ז"ל וכן מוכח ג"כ מתוס' ז"ל דלא גרסי' במתניתין לר"ה שכתבו דהכא איירי כשנפרצה למבוי או לחצר אחרת דהא לא קתני שנפרצה לר"ה ע"כ ומייתי לה בפ"ק דעירובין דף י"ז:

משתי רוחותיה. פי"ז דהלכות שבת סי' ל"ה ובטור א"ח סי' שס"א: ובגמ' מ"ש מרוח אחת דאמרי' פתחא הוא משתי רוחות נמי פתחא אי בעשר עסיקי' ואי ביתר מעשר אפי' מרוח אחת נמי אסור ומוקי לה רב בעשר כגון שנפרצה בקרן זוית כדכי' ר"ע ז"ל וכן אבית נמי פרכי' מ"ש מרוח אחת דמותר אפי' לעתיד לבוא דאמרי' פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם ומשני דבי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וקרויו באלכסון דאין התקרה פרושה ומתוחה על מקום הפרצה וכדפי' ר"ע ז"ל ושמואל אוקי בבא דחצר אפי' בפרצה יותר מעשר ואה"נ דאפי' מרוח אחת לאו פתחא הוא אלא דנקט שנפרצה משתי רוחותיה משום בבא דבית שנפרץ משתי רוחותיו דמשתי רוחות ודאי לא אמרינן פי תקרה דמיירי שנפרץ בקרן זוית וקרויו נפרץ בד' וכו' כמו שמפרש רש"י ז"ל באורך ע"ש: ורב לא אמר כשמואל דא"כ הו"ל אכסדרא פי' אפי' נפרצה שלישית ורביעית במלואו דנפרץ הקרוי עמהן ויש כאן ד' פיות ואפ"ה איכא למימר בכולהו יורד וסותם דרב לטעמיה וכו'. שמואל לא אמר כרב אלכסון לא קתני וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דלא קתני נמי שנפרץ הקרוי ברוחב מכל מקום חשיב כמאן דתני ליה בהדיא כיון דקתני שנפרצה משתי רוחותיה שאז רגיל הקרוי ליפול אבל אין דרכו לפרוץ באלכסון ע"כ:

שניטלה קורתו או לחיו גרסי' רש"י ז"ל: פי' והוא כמו נקודות ובחוח תקוב לחיו (איוב מ׳:כ״ו): וכתבו תוס' ז"ל במכלתין ספ"ק שניטלו קורותיו או לחייו בפי' רש"י בכתיבת ידו נמצא כתוב קורתו או לחיו והדין עמו:

ר' יוסי אומר אס מותרין וכו'. ירושלמי רב ור' יוחנן אמרי אסור בין בשבת זו בין בשבת הבאה ע"כ ועיין עוד במה שכתבתי בפ' חמישי דפרה סי' ג': ר' יוסי אומר אם מותרין וכו' ירושלמי דפירקי' ודס"פ חומר בקודש ר' יוחנן אמר לחומרא אסורין בין בשבת זו בין בשבת הבאה וכן אמר רב ששת ג"כ בבבלי גם ר' יוחנן גופיה ותנ"ה בהדיא א"ר יוסי כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין לאותה שבת וכמו שפי' ר"ע ז"ל: ביד פי"ז דהלכות שבת סי' ל"ד ובטור א"ח סוף סי' שס"ה: