משנה עירובין פרק ח׳ משנה ז׳

אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין כו': צריך להתחיל בבנין האמה בעת כניסתה (בבית) ובמקום שהיא יוצאה ממנו ובתנאים שאמרנו שיהיה טפח מן המחיצה בתוך המים אם היתה המחיצה על המים או טפח מן המחיצה יוצא מן המים אם היתה מחיצה תחת המים ויש לחלוק בין המים הנכנסין בחצר ובין המים שברה"ר ורצוני לומר בחלוק המים בחלוק מקומן. ואמרו מפני שלא היה בו כשיעור לפי שלא היה בגבהו י' טפחים וברחבו ד' טפחים כי כל מה שתחסר מאלו השיעורין בגובה או ברחב אינן צריכין מחיצה לפי שהיא לא חלקה רשות לעצמה. ואין הלכה כר' יהודה:

אמת המים. פירש הר"ב אפילו ברשות היחיד כרמלית היא כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הר"ר יונתן:

אלא אם כן עשו לה מחיצה. פירש הר"ב בתוך אוגניה וכך כתבו רש"י והר"ר יונתן והיינו כתנא קמא דמתני' דלעיל אבל הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות שבת ופ"ג מהלכות עירובין והטור בסי' שע"ו ושע"ו פסקו כבית הלל אליביה דר"ש בן גמליאל. והכי מסתבר דהא קיי"ל כל מקום ששנה ר"ש בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. ומיהו אמוראי נינהו דלית להו האי כללא כדאיתא בהדיא בגמ' שלהי פרק המדיר. וכן פסקו שם הרמב"ם והר"ב דלא כר"ש בן גמליאל ושם רב נחמן פסק דלא כר"ש בן גמליאל בשם רבי יוחנן ומשום דהלכה כרב נחמן בדינא כתב הרי"ף דאין הלכה כר"ש בן גמליאל. וכן מ"ד פי"א דכתובות פסקו הרמב"ם והר"ב דלא כרשב"ג. והרמב"ם עצמו וכן הר"ב לא פסקו כר"ש בן גמליאל ריש פי"ב דשבת. וכן בפרק י"ז ובמ"ו פרק ד' דגיטין ועוד במ"ו פרק ז' דגיטין ועי' שם מ"ד ובמ"ג פ"ב דפסחים. ומ"ז פרק ד' דתענית. [*ועוד רבים]. גם הרי"ף לא סבירא ליה האי כללא בדוקא כמו שכתב הרב רבינו אשר בשמו בפרק הפרה. ויש שם הוכחה בדברי הרא"ש דאיהו נמי לא סבירא ליה הכי ממה שכתב דמי ולדות שמין בשפחה. ואין להאריך. ועי' מ"ה פ"ד דפסחים מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא. [*ולמה שכתבתי לעיל דבאוגנו דבדברי תנא קמא היינו למעלה דר"ש בן גמליאל לא קשיא ולא מידי:

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה כו'. מתוך פירוש הר"ב דלקמן שכתב ור"י לטעמיה דפליג נמי אבור והוא מל' רש"י נשמעינהו דלא גרסינן הכא להא וכן נראה מדברי התוספות שאכתוב לקמן בסמוך וכן הרב רבינו אשר לא גרס במשנה ולא בברייתא ואף בסדר המשנה דירושלמי נמי ליתא:

אמר רבי יהודה מעשה כו'. וכתבו התוספות אין זה מעשה לסתור דאמילתא דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים עד כאן וכבר כתבתי לעיל דל"ג במתניתין דהכא רבי יהודה אומר כותל שעל גבה כו'. אכן נ"ל דאפ"ה קושיא זו דמעשה לסתור לא קשיא ולא מידי ואע"ג דכיון דל"ג רי"א כותל כו'. אם כן את"ק קאי והוה מעשה לסתור. דליתא דהשתא בלשון קושיא הוא דמקשה על הת"ק מהך מעשה ולא קא"ל בניחותא. ותדע דהא רבנן דהיינו תנא קמא מהדרו ליה וא"ל מפני שלא היה בה כשיעור]:

שלא היה בה כשיעור. כתב הר"ב שאין נעשין רשות לעצמן וכו' אא"כ וכו' ומסיים רש"י שאם עוברת ברשות הרבים הויין רה"ר כדתנן בפי"א דשבת משנה ד' רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מעשרה טפחים אלמא מים שאינן עמוקים עשרה אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י עכ"ל. ומשמע מיהו דאם אין בה כשיעור דמודו רבנן לרבי יהודה דכותל שעל גבה תדון משום מחיצה. וזה לשון הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות שבת ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ד' ממלאין ממנה בלא מחיצה ע"כ. ולמאי דאמרן דכשאין בה כשיעור שיש להן הדין של המקום שהם עוברים בו. ואם כן כי באו מי האמה הזאת מכרמלית או ממבוי או מרשות הרבים אמאי תסגי לה בכותל שעל גבה טפי מבור שבין שתי חצירות דמתניתין דלעיל דאטו חמירא טלטול שמחצר לחצר מטלטול שממבוי לחצר וכל שכן מכרמלית ואין צריך לומר מרשות הרבים. וצריך עיון:

אמת המים נחל קטן:

שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת דנהר, אף ברה"י דינו ככרמלית:

אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה וטפח מהיו"ד טפחים משוקע במים או למעלה מהמים כלעיל:

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה נ"ל דנקט בור במשנה ו' לרבות' דת"ק, דאפי' עשה המחיצה להתיר המים, אפ"ה לא מהני רק תוך אוגנו, ונקט נהר במשנה ז' לרבות' דר"י דאפי' לא נעשה הכותל להתיר. מהני:

אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל שם מקום:

אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור שלא היה הנחל עמוק י' ורחב ד', למחשב כרמלית, ולא משום כותל שע"ג התירו:

אמת המים וכו' ביד פט"ו דהלכות שבת סי' י"א ובטור א"ח סי' שנ"ו:

עשו לה מחיצה בתוך אוגניה וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט כתב רש"י ז"ל ומחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת לה ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים ה"מ היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים כגון גזוזטראות דמתני' וכגון מחיצה שבתוך הבור ע"כ:

ר' יהודה אומר כותל שע"ג תידון משום מחיצה. ה"ר יהוסף ז"ל מחק זה מהמשנה וכתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג זה ע"כ:

באמה של אבל. בהרי"ף וה"ר יהונתן ז"ל כתוב אובל ועיר ששמה אבל מצינו במקרא בסוף ס' שמואל גבי שבט בן בכרי כתי' שאול ישאלו באבל וכן התמו: ובגמ' בברייתא אמרי' שהיתה האמה באה מאבל לציפורי: ומה שכתב רעז"ל עשו לה בכניסה ולא ביציאה לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאתו ונעשה הכל כרמלית ע"כ. אמר המלקט הוא לקוח מלשון הברייתא דבגמ'. וכפי מה שמצאתי נלע"ד שחסר כאן לשון וכן צ"ל אבל כי עשו בכניסה וביציאה אינה דומה כרמלית ונראה כאלו מתחלת בחצר זו. ומה שכתוב שם ולא בכניסה מחובר וכו' עד לסוף נ"ל כי טעות נפל בדפוס אע"פ שכבר אפשר לישבו בדוחק וכמו שכתוב בגמ' וקל להבין: