משנה עירובין פרק ו׳ משנה ח׳

חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כו': העיקר אצלנו אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו אבל כשהיו חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי הם כמו בית אחד ולא יתכן עירוב בזה המבוי כשהוא בלחי או קורה. וזאת המשנה כולה בנויה על העיקר שזכרנו שצריך עירוב בחצרות ושתוף במבוי וטעם זה כדי שלא לשכח התינוקות תורת עירוב. ולפי הענין נערב בחצרות כדי שיראו אותו התינוקות אף על פי שנשתתפו במבוי. ולפיכך כששכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין בחצר ובמבוי לפי ששתוף המבוי יספיק לו. ומה שאמרו כדי שלא תשתכח תורת עירוב הרי לא בטלה לפי שכולם עירבו בחצרות וזה היחיד אין משגיחין עליו:

מותרין כאן וכאן. כתב הר"ב דטעמא מאי אין סומכין כו' ומיירי בנשתתפו ביין דאילו בפת סומכין לעולם כדפי' הר"ב לעיל במשנה ה':

מבני מבוי ולא נשתתף כו'. ואסורין במבוי ואין אומרים שיועיל הערוב במקום שתוף כיון שהרוב נשתתפו. דהכא טעמא אחרינא איכא מה שאין סומכין על ערוב במקום שתוף ולא משום שלא תשתכח כו' אלא כדכתב ב"י סי' שפ"ז דלא שייך למימר שנסמוך על הערוב במקום שתוף דערוב שעירב כל חצר לעצמו (דבהכי איירינן הכא במתני' דהא לא תנן פתוחות זו לזו)היאך יתיר לטלטל במבוי והרי אפי' מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל עכ"ל. ובתוס' דף ע"א נדחקו מאד בזה עיין שם. והר"ר יונתן פי' אחד מבני מבוי כו'. כלומר ששכחו כל בני חצר אחת ולא נתנו חלק ביין השתוף אבל בערוב הפת נתנו חלקן אסורים במבוי דאין סומכין כו'. אבל אם לא שכחו כל בני החצר להשתתף אלא אחד לבדו היה מותר גם השוכח במבוי כדאמרינן בערוב דתו לא אתי לאשתכוחי שתוף כיון דרובא שתפו ע"כ. ועיין מזה בפרק ז' משנה ט' מ"ש שם בס"ד:

שהמבוי לחצרות כחצר לבתים. פירש הר"ב כשם כו' ולא תימא לא דמי כו' וכ"כ רש"י ונטר לה עד הכא אע"ג דכולה מתניתין ה' דלעיל מתנייה לענין שתוף מבואות ותנן נמי רפ"ג בכל מערבין ומשתתפין. מכל מקום מבואות בהדיא לא תנן עד הכא:

חמש חצרות פתוחות זו לזו בגמ' קאמר דל"ג פתוחות זל"ז, דאע"ג דלעיל (פ"ד ל"ח) אמרי' דבפתוחו' זל"ז וגם לר"ה, אין להם דריסת רגל זע"ז, עכ"פ הכא כשפתוחות זל"ז ומעורבת יחד, הו"ל כחד חצר, ובכה"ג אעפ"י שעירבו אסור לטלטל (בחצר) [במבוי], דהרי אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהי' ב' חצרות פתוחות לה:

ערבו בחצרות כל חצר לעצמה:

ואסורין במבוי דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף:

ואם נשתתפו במבוי ר"ל גם במבוי:

מותרין כאן וכאן (אב"י ק' פשיטא ונ"ל דסד"א דצריך להשתתף ואח"כ לערב דאז אין העירוב סותר לשיתוף, משא"כ כשעירבה חחילה כל חצר בפ"ע הרי הפרידו א"ע זמ"ז, וכשישתתפו אח"כ סותר השיתוף לעירוב, סד"א דנתבטל העירוב עי"ז קמ"ל. או נ"ל דקמ"ל. דאף דלא עירבו דרך פתחים. רק כ"א לעצמה, אפ"ה סומכין לענין זה אשיתוף שיטלטלו דרך פתחים (כא"ח שפ"ז עכ"ל):

ולא עירב מותרין כאן וכאן אף שאחד שכח ולא עירב, הרי יש לו עכ"פ חלק בהשיתוף דהא דהמשתתפין במבוי צריכין עירוב בחצר, ה"ט שלא ישתכח תורת עירוב מתינוקות שאין רואין מה שנעשה במבוי, והכא הרי ראו שרוב בני החצר עירבו. ומיירי בלא שתפו בפת, דאל"כ אפי' שכחו כולם סומכין אשיתוף תחת עירוב. מיהו מתני' ר"מ היא (ש"ס דע"א ב') ואנן קיי"ל כרבנן דסומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו ביין כלעיל כ"ט:

מבני מבוי ר"ל א' מבני חצר של אותו מבוי:

ואסורין במבוי דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף, ואפי' נשתתפו רובן לא מהני, דהעירוב שעירב כל חצר לעצמה, איך יועיל להתיר טלטול במבוי, והרי אפי' מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל:

כחצר לבתים דכשם שמבתים לחצר אסור להוציא בלי עירוב, כ"כ מחצר למבוי אסור להוציא בלי שיתוף:

פתוחות זו לזו וכו'. ערבו בחצרות כל חצר עם בני חצירה וגם החצרות מזו לזו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל:

ופתוחות למבוי. אבל אם היו פתוחות זו לזו ואינם פתוחות למבוי אמרינן בירושלמי דאפי' ערבו אסורות דר' עקיבא הוא דאמר דריסת הרגל אוסרת:

ומה שפי' ר"ע ז"ל דלא תנינן במתני' פתוחות זו לזו משום דקיימא לן שאין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכן ע"כ. אמר המלקט הכי מפרש לה רב בגמ' ושמואל אמר אפי' בית אחד וחצר אחת ור' יוחנן אמר אפי' חורבה מכאן וחצר מכאן ואקשי ליה ר' אלעזר בר בי רב לשמואל אמר מר הכי והא מר הוא דאמר אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו שהמבוי לחצרות כחצר לבתים. דייקי' לישנא דחצרות דלא קתני חצר אלא נקט חצרות לשון רבים משמע דצריך ד' בעלי בתים בשתי החצרות אשתיק. ובגמ' בעי קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש וכו' ומשמע דמסיק דהדר ביה שמואל לגביה דרב וכמו שכתב הרב אלפס ז"ל דה"ל ר' יוחנן חד לגבי תרי:

מותרין כאן וכאן דטעמא מאי אין סומכין על שיתוף במקום עירוב וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומתני' כולה ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף והכא היינו טעמא משום דרוב בני החצר ערבו וכו': ופי' ה"ר יהונתן ז"ל מותרין כאן וכאן וקמ"ל שאע"פ שאין לכל החצרות כולן פתח לכל אחת ואחת בפני עצמה פתוח למבוי אפ"ה מיקרי שיתוף ע"כ:

ערבו בחצרות וכו' ביד פ"ה דהלכות עירובין סי' י"ג:

מבני מבוי ולא נשתתף. פי' רש"י ז"ל אחת מן החצרות לא נשתתפה עם חברתה במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי משום דלא בטיל רשותו דר"מ סבר בטול רשות מהני במבוי והכי נמי מוקי למתני בירושלמי כר"מ: ואיתא בפירקין דף ס"ו ובירושלמי בפ"ק דמכילתין ובב"י א"ח ר"ס שפ"ו: