משנה עירובין פרק ו׳ משנה ב׳

אמר ר"נ מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו כו': פירוש צדוקי הוא מיוחד לצדוק תלמיד אנטיגנוס איש סוכו והוא היה ראשון לכופרים בתורה ועוד אבארנו במקומו [אבות פ"א מ"ג] והיה רבן גמליאל סובר שאינו כנכרי והביא ראיה מזה המעשה ונחלקו ר' מאיר ור' יהודה במאמר רבן שמעון אביו של ר"ג איך היה. ר' מאיר שאמר המאמר הראשון אומר כי זה הצדוקי ביטל להם רשותו ואמר ר"ש מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי כדי שתתקיים לכם חזקה במבוי בתשמיש וכשיוציא הוא אח"כ לא יאסור עליכם התשמיש כי העיקר אצלנו מי שביטל רשותו ואח"כ נשתמש במזיד הרי בטל מה שעשה מבטול רשותו ואוסר עליהם [*אולי צ"ל אם לא קדמו] אפילו קדמו אותם שביטל להם רשותו ומפני זה צוה להם רבן שמעון שיקדימו אותו בתשמיש ונפקא לן מינה שהוא כישראל הלא תראה כי בישראל בטל רשותו ורבי יהודה אומר כי רשב"ג דברו היה בערב שבת כי הוא אמר לאנשי המבוי עשו צרכיכם במבוי עתה עד שלא יצא היום ויאסור עליכם כלומר קודם הכנסת שבת ויראה מזה שהוא כנכרי. ופסק ההלכה כי כל בר ישראל מאיזה כת שיהיה אם הוא מחלל שבת בפרהסיא לא יעשו עמו עירוב ולא יבטל רשותו ושוכרין ממנו כנכרי ואם אינו מחלל שבת בפרהסיא ובתנאי שלא יהיה עובד ע"ז הרי זה ראוי שיבטל רשותו לנו אבל אינו נותן רשות אלא אם היה מודה בעירוב ר"ל מאמין בו ויתבאר לך מכל זה כי פושע ישראל כשאינו מחלל שבת בפרהסיא ולא עובד ע"ז מבטל רשות ואינו נותן רשות ולא שוכר וזהו הפסק האמתי:

שהיה דר עמנו במבוי. וביטל לנו רשותו. רש"י ורמב"ם:

והוציאו את הכלים. והחזיקו בו ושוב אע"פ שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. והכי איתא בהדיא בגמ'. ואע"פ שאין זו החזקה כשאר חזקות שקרקע נקנה בה (כדתנן ומפורש במשנה ה' פ"ק דקדושין) אפילו הכי הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות כ"כ הר"ר יונתן. ולהכי אתי שפיר דבדברי ת"ק נקט והוציאו הכלים משום דלא בעינן אלא חזקה בעלמא משא"כ בדברי ר"י דגרס ועשו צרכיכם. דלדידיה כל צרכיהם הצריכו לעשות. והר"ב שכתב בדברי ת"ק ועשו צרכיכם שיטפא דלישנא נקטיה ולא דק. ובעצמו כתב בדברי ר"י שאמר לת"ק ולא עד שיוציא כליו כדקאמרת ש"מ דה"ג נמי בדברי ת"ק. ומ"ש הר"ב וחזר והוציא בין בשוגג וכו' רישא נקט וכמ"ש בס"ד לעיל ספ"ב:

רבי יהודה אומר כו' עד שלא יוציא. פי' הר"ב עד שלא יצא היום. בגמ' בברייתא עד שלא תחשך ופרכינן והא עד שלא יוציא תנן כלומר ופליג לומר דחזקה לא מהני ויוכל לבטל בטולו הראשון כשיוציא. ומשני אימא עד שלא יצא היום:

אמר רבן גמליאל ר"ג ס"ל דצדוקי דינו כישראל, וא"צ להשכיר, ומבטל רשותו ודיו:

מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים וביטל רשותו, וסגי בהכי, רק דהמבטל רשותו אם חזי. והוציא מביתו למבוי במזיד, אוסר (ש"פ), להכי אמר אבא וכו':

מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם דכשהוצאתם החזקתם ברשותו, ולא יכול הצדוקי לחזור מבטולו, ועכ"פ ש"מ דבטולו מועיל, כמו ישראל:

רבי יהודה אומר ר"י ס"ל צדוקי כעובד כוכבים, ואביו דר"ג ה"ק מהרו וכו':

מהרו ועשו צרכיכם במבוי מע"ש:

עד שלא יוציא עד שלא יצא יום ע"ש:

אמר ר"ג מעשה בצדוקי וכו'. סתם ר"ג הוא ה"ג דיבנה: וביד מה' עירובין סוף פ"ב ובפ"ה סי' ט"ז ופי' רש"י ז"ל דר"ג סבר צדוקי אינו כגוי ול"ד לכותים דגרי אריות הם ואינם גרים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא הנהפך לרשע ואינו מודה בתורה שבע"פ וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות ע"כ. ותוס' ז"ל הקשו דמשמע בהדיא בפ"ק דגיטין דר"ג ס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ולספרים נמי דגרסי הכא במתני' רשב"ג הא שמעינן ליה בפ"ק דחולין דס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ונראה לר"י דבין צדוקי ובין כותי לדירה אינם כגוים ומה שלא הוסיף כותי בחסורי מחסרא בגמ' ר"ג אומר צדוקים וכותים אינם כגוים היינו משום שלא בא המתרץ אלא לתקן שלא יקשה צדוקי מאן דכר שמיה מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג ר"ג ואמר דיכול לבטל. ועוד י"ל דאפי' ר"ג עצמו לא הזכיר בדבריו כשחלק על ת"ק אלא צדוקי לבדו לפי שלא הביא ראיה אלא מצדוקי ע"כ:

מהרו והוציאו את כל הכלים. פי' והחזיקו בו קודם שיחזור בו אבל כיון שתחזיקו אתם ראשונה קודם שיוציא כליו למבוי כאלו קניתם ממנו דבכל מקום חזקה מועילה לקניה ככסף ואע"פ שאין זו החזקה כשאר החזקות שקרקע נקנה בה אפ"ה הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות וזו החזקה דבעינן משקדש היום בעינן לה. דחזקה מבע"י לא מוכחא מילתא וכיון דגבי צדוקי מהני חזקה כ"ש גבי ישראל דמהני להו חזקה ושוב אינו יכול לחזור בו ה"ר יהונתן ז"ל: ובברייתא תני נמי והכניסו מה שאתם מכניסין. וכתבו תוס' ז"ל פי' או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא בטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפי' הכניס ובברייתא תני נמי ר' יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם דצדוקי כגוי ואינו יכול לבטל ופריך בגמ' והא אנן תנן עד שלא יוציא לר' יהודה אלמא מהני בטול כל כמה דלא הדר ביה ובחזקה הוא דפליג דקסבר לא מהניא. ומשני אימא עד שלא יצא היום ואב"א לא קשיא כאן במומר לחלל שבתות בצנעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא. פי' מתני' דמשמע צדוקי מבטל במומר לחלל שבתות בצנעא ופשוט הוא דר' יהודה להחמיר בא דלא סגי בהוצאת כלים בלחוד אלא עד שיעשו ג"כ כל צרכיהם: ומתוך הסוגיא הזאת משמע דעיקר הגירסא במתני' גם בדברי ר' יהודה עד שלא יוציא דהא אנן הוא דמתרצינן למילתיה אימא עד שלא יצא (היום): וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא שלח יד וגם הגיה ר' יהודה אומרה בלשון אחרת וכתב ס"א אומרו: וכתב הרא"ש ז"ל דשנוייא בתרא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה וכתב עוד ונ"ל דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המקיל בעירוב וגם מדפליגי ר"מ ור' יהודה אליבא דר"ג מכלל דס"ל כותיה ועוד ראיה מר' אמי ור' אסי שגזרו על הכותים שלא לבטל רשות אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות וע"כ צריכין אנו לומר כמו שפרש"י ז"ל בריש פירקין שהיו סוברין כרבן גמליאל דצדוקי וכותי אינו כגוי ע"כ: