משנה עירובין פרק ג׳ משנה ד׳

נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף כו': נתגלגל חוץ וכו' עד כשר כבר ידעת כי המאמר באלו ההלכות כולם אינו אלא בעירובי תחומין וידעת כי שעת קניית העירוב ביה"ש וכשיגיע עת ביה"ש והעירוב מצוי ראוי לאכילה אין שואלין עליו אם נאבד לאחר כך ודע כי כשיניח אדם עירובו באיזה מקום שיניחנו כי יש לו ד' אמות במקום עירובו והוא באמצע הד' אמות ואמרם נתגלגל חוץ לתחום הוא שיתגלגל ברחוק ב' אמות ממקומו שהונח שם ואז יהיה חוץ לתחום ולא יהיה מותר לו להחזירו. ופירוש גמל וחמר כי זה הוא כמושך גמל וחמור וענין זה הדמיון כי המושך גמל וחמור אינו יכול ללכת האחד מהם מפני האחר כי הגמל אינו הולך אלא כשילך המושכו לפניו והחמור אינו הולך אלא כשילך המחמר אותו לאחריו ומפני זה כשילך האחד יעמוד השני ולא יוכל ללכת כמו כן זה שנסתפק בעירוב א"א לו ללכת למקום שעירב שמא נפסד העירוב מבעו"י ואינו עירוב וג"כ אינו יכול ללכת אלפים אמה לכל רוח כמו שהיה יכול מקודם שמא נפסד העירוב משתחשך ועירוב היה ביה"ש ואסור לו ללכת אלא למקום שעירב ודנו אותו לחומרא ואם עירב בדרך משל ללכת אלף אמה במזרח בלבד וג' אלפים במערב כאשר נבאר לפנים ונפל [ספק] בעירוב מה שנפל מן הספק אינו הולך במזרח אלא אלף אמה ובמערב אלפים בלבד. ור' יוסי ור' שמעון אומרים כי ספק העירוב כשר כי הם אומרים העמידו על חזקתו. ור' מאיר ור' יהודה אומרים כי תחומין של תורה לחומרא יהיה הדין בשבת והשמיענו נתגלגל שלא נשאר העירוב במקומו וכמו כן נפל עליו גל שנשאר במקומו הכל שוה או הפך אומרו נפל עליו גל שא"א להוציאו אלא אחר חפירה או נתגלגל שאפשר שישיבנו הרוח הכל שוה והשמיענו נשרף להודיענו כח זה הדין אצל ר' יוסי שהוא מכשיר אפילו נשרף שנעדר מהכל וכמו כן כך הדין אצל ר"מ שהוא מחמיר ואפי' היתה תרומה גדולה ונטמאת שהיא עומדת במקומה וכמו שהיתה אבל נסתפק בטומאתה אם נטמאת מבעו"י אם לא והלכה כר"י ור"ש:

נתגלגל חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו כו' מ"מ לא הוי עירוב [אע"ג דבין השמשות מצי למשקליה ואתויי] כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תקינו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספות. ומ"ש הר"ב והוא שנתגלגל שתי אמות כו' הכי איתא בגמ'. וכתב הר"ר יונתן שיש לו ארבע אמות כנגד כל העיר שהוא מפסיד ולא דמי למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתני' (ספ"ד) דאפי' אמה אחת לא יכנס דהתם אין ראוי לתת לו ארבע אמות יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כד"א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא חוץ לתחום וחוץ לארבע אמות אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד"א ששם הוא ביתו:

נפל עליו גל. כתב הר"ב והוא דבעי מרא וחצינא דהויא מלאכה. הכי איתא בגמרא ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש:

אם ספק ר"מ אומר הרי זה חמר גמל. משום דס"ל תחומין דאורייתא והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במשנה ז' פ"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה איכא דהעמד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא על חזקתו שעירב. גמרא. ועיין פ"ה משנה ד':

נתגלגל חוץ לתחום מיירי שנתגלגל מבעו"י חוץ לד' אמות מתחומו, נמצא שבשעת קניית עירובו אינו עם עירובו במקום א'. ואף דתחומין דרבנן, ויכול לילך לשם ביה"ש דל"ג אשבות ביה"ש אפ"ה הכא הו"ל כאילו עומד ביה"ש שלא במקום עירובו, דהרי אין לו משם רק ד"א והוא שנתגלגל חוץ לד' אמות מתחומו (שכל אדם יש לו ד' אמות ממקומו לכל צד. ולרי"ף אין לו רק ד"א לצד א') דכשילך לשם אינו יכול לחזור (מג"א וע"ז שצ"ז):

ונפל או:

עליו גל והוא שצריך מרא וחצינא לפנויי, דהוה מלאכה ולא שבות:

או נשרף או תרומה ונטמאת דלא חזי לשום אדם. וצריכה ד' בבי, נתגלגל, אף דאפשר דנשיב זיקא ומהדר לי' לתוך התחום. ונפל עליו גל, קמ"ל אף דהעירוב הוא אצלו, אפ"ה אינו עירוב. ונשרף קמ"ל ר' יוסי, אף שאינו בעולם אפ"ה הוה עירוב. ותרומה ונטמאת קמ"ל לר"מ, דאפי' בספיקא, ואע"ג דאיתא גביה, אפ"ה לא נעמידנה על חזקתה לקולא:

מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב מדכבר קנה שביתה ביה"ש, אין חוששין לו אם נאבד:

אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל ר"מ ס"ל תחומין דאו' וספק דאו' לחומרא, דשמא קנה ליה העירוב, ומדמחשב שם ביתו, ויש לו משם אלפיים לכל רוח, לפיכך הפסיד אלפיים אחרים שמעבר ביתו והלאה. או שמא לא קנה עירובו, ויש לו מביתו אלפיים לכל רוח, ולא ילך מעירובו ולהלן כלום. ומשום ספק אין לו לילך רק אותן אלפיים שבין ביתו לעירובו דממ"נ מותר בהן - אבל אלפיים שמעבר ביתו ולהלאה. ואלפיים שמעבר עירובו ולהלאה, אסור לילך מספק, דשמא קנה או לא קנה העירוב, והו"ל כנמשך מחמור וגמל, שזה מושכו לפניו וזה מעכבו לאחריו:

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר דהעמיד עירוב על חזקתו שהיה בין השמשות כמו שהניחו. והכי קיי"ל (ת"ט):

נתגלגל חוץ לתחום וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד והוא שנתגלגל שתי אמות חוץ לאלפים אמה. אמר המלקט כתב ה"ר יהונתן ז"ל שאם לא היה חוץ לתחום אלא אמה אחת או שתים לא הוה מיקרי חוץ לתחום שהרי בתוך תחומו הוא עדיין ול"ד למי שיצא חוץ לתחום כו' ושם כתוב עוד אבל אי לא נתגלגל אלא שלש אמות מצי שקיל ליה דכל נותן עירוב תקנו לי' חכמים ד' אמות מלבד האלפים אמה לכאן ולכאן ע"כ ור"ע ז"ל תפס דעת הרמב"ם ז"ל:

נפל עליו גל. והוא דבעי מרא וחצינא דהוי איסורא דאורייתא שמתחייב חטאת שאם היה יכול ליטלו משם מבלי שיצטרך לכלי חפירה אלא בידיו בלבד לטלטל צרורות העפר והאבנים שעליו הוי עירובו עירוב שהרי ליכא בטלטול דבר שאינו ראוי אלא איסור שבות וכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דמתני רבי היא:

אם ספק ר"מ ור"י אומרי' ה"ז חמר גמל. [כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לפרש דה"ק הר"ז חמר גמל כלומר כשם שהחמר והגמל אינו יכול לזוז מבין שניהם כך הוא אינו רשאי לזוז מבין ביתו ולעירובו ע"כ] ס"פ מי שהוציאוהו וכתב שם רש"י ז"ל בל"א דמבעוד יום אינו עירוב דקתני במתני' דמשמע והרי הוא כבני עירו ר' יהודה היא דלר"מ אפי' מבעוד יום הוי חמר גמל דלא עריב ותני לה בהדי סיפא משום דר' יהודה מודה בסיפא לר"מ ע"כ ועיין במה שכתבתי לקמן ס"פ מי שהוציאוהו סי' י'. ותנא במתני' תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר"מ כדפי' רעז"ל ובגמ' פריך וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן בפי שני דמסכת מקואות טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל וכן שני מקואות באחד יש מ' סאה וא' אין בו וטבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל ספיקא טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאים ושתה משקי' טמאי' והבא ראשו ורובו במים שאובין וכו' ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טהור ורי יוסי מטמא וקיימא לן דסתם משנה ר"מ וקאמר דספקו טהור ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא ופריך וסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא והתנן לקמן בפרק ה' אם אינו יכול להבליעו בזו א"ר דוסתאי בר' ינאי משום ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים ואי סלקא דעתך תחומין דאורייתא מי מקדרין והאמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני שהן של תורה ומשני לא קשיא הא דידיה הא דרביה ודיקא נמי דקתני משום ר' מאיר שמעתי פי' שמעתי ר' מאיר קאמר לה ואיכא למימר שמעתי ולי לא סבירא לי ש"מ. ורמי בתר הכי דאורייתא אדאורייתא לר"מ דתנן בפ"ה דמסכת טהרות נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר"מ מטהר דאמרי' אוקמייה אחזקתיה ואתמול חי הוי אלמא בספיקא דאורייתא ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ניזול בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהורה הואי ואוקמוה למתני' רבה ורב יוסף דבשתי כיתי עדים (מיירי) אחת אומר' מבעו' יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה ובהא פליגי ר' יוסי סבר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הואי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקעא לה מחזקתה לא מקילינן בספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקה [הג"ה משמע דס"ל לרבה ורב יוסף דר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא כר' עקיבא וכתירוצא דתריץ סתמא דתלמודא כדכתיבנא כן נראה לי אני העני המלקט:] אבל בנוגע באחד בלילה דאין כת מוציאתו מחזקתו מוקמי' ליה כל ליליא בחזקתו ובתר שעת מציאתו לא אזלינן דאיכא למימר השתא הוא דמאית רבא אמר גבי נגע באחד נמי אפי' יש שני כתי עדים חלוקות אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקי נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה וכל הלילה חי הוי ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונה וטהור הוה. הכא במתני' חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא. והדר רמי דר' יוסי אדר' יוסי דבההיא ספק טבל ספק לא טבל הטומאה דרבנן ור' יוסי מטמא ומתני' קתני ר' יוסי אומר ספק עירוב כשר ואפי' תחומין דרבנן תיקשי ומשני שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה אבל שבת קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן וליכא למיגזר בתחומין משום דלא ליתו לזלזולו בשאר ספיקות דמלאכת שבת דלא דמי מלאכות לתחומין אבל טומאות דמו להדדי. ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה דידיה מחמיר אפי' בספיקות דרבנן ומתני' דרביה אבטולמוס הוה רבא אמר התם במקוה שלא נמדד וכולי' חזקה לחומרא איכא לקולא ליכא אבל מתני' איכא חזקא לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקתו תחום ביתו ואימור לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן והתם אין לך לומר רק העמד טמא על חזקתו ומקוה לא עמד לעולם בחזקת כשרות:

ר' יוסי אומר ספק העירוב כשר. גמרא תניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעו"י נטמאת ספק משחשכה נטמאת וכן בפירות ספק מבע"י נדמעו ספק משחשכה נדמעו. פי' רש"י ז"ל בלשון שני נדמעו פי' שנפל לתוכן טבל דלא חזי אפי' לכהן וכן הסכימו התוס' ז"ל ולא הוי כסתם דמוע שבתלמוד אז ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה כתבו תוס' ז"ל כגון שהיו שתי צבורים לפניו אחד היה תרומה טמאה ואחד היה תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל אין זה ספק עירוב כשר. ושקלא וטריא דכתיבנא איתיה נמי בקיצור בירושלמי:

ר' יוסי ור' ישמעאל. צריך להגיה ור' שמעון:

בפי' ר"ע ז"ל כחו דר' יוסי בר' יהודה מלות בר' יהודה טעות סופר וסתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בר חלפתא:

א"ר יוסי אבטולמוס העיד וכו' כן דרך ר' יוסי לומר דדכותה אשכחן נמי בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ' א)"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אבל ברב האלפסי ז"ל הלשון כך א"ר יוסי העיד ר' זכריה בן אבטולס וכו'. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה העיד אבטולס וכו':