משנה עירובין פרק י׳ משנה ט׳

לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברה"ר כו': כמו שאוסר רבי מאיר שיעמוד אדם ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד כמו כן אוסר שיעמוד בכרמלית ויפתח ברשות היחיד ולפיכך הביאו עליו ראיה מזה השוק שהיה בירושלים שהיו מפטמין שם העופות ומוכרים אותן שהוא כרמלית והחנות רשות היחיד והיו עומדין בשוק והיו פותחים החנויות בשבת. ונחשב ירושלים כרמלית לפי שהיא עיר של רבים והיו לה פתחים רבים ולא היתה מעורבת על העיקרים שבארנו בפרק חמישי מזו המסכת. ואין הלכה כרבי מאיר בשני המאמרים לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. פטמין תרגום בריאות [בראשית מא] פטימתא ולפי שזה השוק היו מפטמין בו העופות ומשמנין אותן נקרא שוק של פטמין:

אא"כ עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. רש"י פירש דאסיפא קאי. והר"ר יונתן פירש דבין אסיפא בין ארישא קאי. שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה"י לרה"י קא מטלטל:

דברי רבי מאיר. וסתם מ"ד דעומד כו' ומטלטל דלא כר"מ כדאיתא התם בגמ' ואע"ג דבמשנה ו' פירש הר"ב דבחפצים הצריכים לו אסור לטלטלן וכמ"ש שם הך מפתח נמי אינו צריך אליו באותו רשות שהוא עומד בו בטור סי' ש"ן וכפי הר"י:

שהיה בירושלים. פי' הר"ב דכרמלית היא כיון שדלתותיה נעולות בלילה לא מקריא רה"ר דעיר של רבים היא שאוכלוסין הרבה באין לה. אבל עכשיו דדלתותיה נעולות לאו רה"ר שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כדפירש רש"י בגמ'. והאי כרמלית לאו דוקא כרמלית אלא כדין כרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה"י ומרה"י לה. דהוי עיר של רבים שאסור לערב וכו' וכמ"ש הרמב"ם לפי שהיא עיר של רבים וכו'. לא היתה מעורבת וכו'. ועל העיקרים שבארנו בפרק ה' מ"ו. ורש"י שפירש דמערבין כולה אלא שלא עירבו. היינו לפי פירושו בפ"ה דמפרש עיר של רבים דרבים בוקעים בה. ואם דלתותיה נעולות מערבין כולה. ודוחק לומר שאם היתה ירושלים יכולה לערב כולה שלא עירבו כולה. ולהרמב"ם ניחא דאינו יכולה להתערב כולה. ובסוף פ"ה דפסחים נמי משמע הכי. דתנן יצתה כת הראשונה וישבה לה בהר הבית לפי שלא היו יכולין להוליך פסחיהם בשבת כדפירש רש"י בעצמו. ואמאי לא עירבו מערב שבת כדי שיוכלו להוליך. אלא ודאי שא"א לערב כולה ומפני כן אפשר שלא עירבו כלל. כדי שלא יבואו להוליך אפילו במקום שאינו מעורב וע"ש רפ"ו. ומעתה מפירוש הרמב"ם עצמו מתיישב מה שהקשה כ"מ פי"ד וב"י סי' שמ"ה. אמאי קרי לירושלים כרמלית:

רבי יוסי אומר. ולא פליג ר"י וא"ל אלא שניהם חולקים עם רבי מאיר. הר"ר יונתן:

ויפתח ברשות הרבים במפתח המונח שם בר"ה, אע"ג דא"צ להמפתח ברה"י דאז ליכא למיחש שיכניסנו. ופלג אמ"ד סי' כ"ט, ואפילו במונח בכרמלית מחמיר:

אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בר"ה סביב מקום המפתח והפתיחה, כל שהמפתח בר"ה, או סביב מקום עמידתו, כשהמפתח ברה"י:

אמרו לו מעשה בשוק של פטמין מוכרי בשר [רש"י]:

שהיה בירושלים דמדדלתות ירושלים נעולות בלילה, כרמלית היא. [ותמוה האיך לא עירבו בה. ונ"ל משום דהרבה צדוקי' ובייתוסים היו בה שאסרו על השאר, וכמעשה דר"ג פ"ו, ולפעמי' גם המלך בעצמו צדוקי הי' (כקדושין דס"ו א' וברכות כ"ט א'), ולא רצו לבטל רשותן אל הפרושים]:

שהיו נועלין חנותן:

ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח אף דהחלון רה"י, והמנעול שלמעלה מי' טפחי' מקום פטור, והרי עומדים בשוק כרמלית, דמטלטלו ברה"י, וקא"ל לר"מ למה פלגית עלינו בכרמלית, אמנם באמת לרבנן אפילו בר"ה שרי, כסי' כ"ט:

רבי יוסי אומר שוק של צמרים מוכרי צמר. ונ"ל דקמ"ל אף דהכניסה ויציאה לשם אינה לצורך שבת כל כך, ככניסת חנות הפטמין, שהיו מוכרין ג"כ בשר מבושל [ככלים פ"ה מ"ו], אפ"ה לא גזרינן:

ויפתח וכו'. ביד שם רפט"ו:

אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים פי' רש"י ז"ל אסיפא קאי דלא יעמוד בכרמלית ויפתח ברה"י אא"כ עשו לה לגנה מחיצה גבוהה עשרה טפחים דהשתא כי קאי בגנה דהיינו כרמלית קאי ברה"י בעבור המחיצה שעשה דאויר רה"י עולה עד לרקיע. ומכח ההיא ברייתא דמייתי בגמ' מוכיח רב ביבי בר אביי ש"מ דהדר ביה ר"מ משערי גינה ולא גזר בעומד בר"ה או ברה"י שלא יטלטל בכרמלית או איפכא: מה שכתב בדפוס בפי' ר"ע ז"ל אדם ברשות היחיד לפי מה שבינותי בספרים וכמו שאעתיק נלע"ד שצריך להעביר עליו הקולמוס ולכתוב במקומו אלא דין כרמלית יש לה והחלון וכו':

של פטמים פירוש בערוך וכן בהרי"ף ז"ל מוכרי עופות וכדאמרינן בסוף פרק אין צדין אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד עד כאן: וכן פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל בכולה מתני' לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח בר"ה וכו' כלומר ויקח מפתח המונח בר"ה ויפתח בו פתח חנות שבר"ה ואע"פ שאין ממקום המפתח עד הפתח ד' אמות גזרה שמא יכניס המפתח בידו וכן לא יעמוד בר"ה ויושיט אצבעו למעלה לרשות גבוה עשרה ורוחב ד' כגון שהיה מפתח החנות מונח על גבה ויטיל אותה משם ויפתח בה החנות והוא גבוה למעלה מעשרה גזרה שמא יביאנה אצלו לתוך עשרה: אא"כ עשו לו מחיצה ויעמוד בתוכה ובין אסיפיא ובין ארישא קאי שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה"י לרה"י קא מטלטל ואמרי' בגמ' דחסורא מחסרא מתני' ממקום זה וה"ק וכן לא יעמוד ברה"י ויפתח בכרמלית כגון שערי גנה שהגנה כרמלית אע"פ שיש לה מחיצות נעשות ע"י אדם לפי שהזרעים מבטלין המחיצות וקאסר ר"מ לעמוד בה ולהושיט ידו על מקום גבוה עשרה ורוחב ד' שהוא רה"י וליטול מפתח ויפתח המנעול מתוך הגנה שמא ימשוך המפתח אליו דמחמיר ר"מ אפי' ברשויות דרבנן וסתם שערי גנה מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ד' ורה"י הן: אמרו לו וכו' רבנן פליגי עליה דר"מ אפי' ברשויות דאורייתא כגון רה"י ור"ה דלא בעי ראשו ורובו למקום שהוא מטלטל בו דלא גזרינן שמא ימשוך חפצים שאינם צריכין לו מבחוץ שאם היו חפצים הצריכין לו אפי' רבנן מודו דגזרינן אלא כיון שאין המפתח צריך לו אלא לפתוח החנות לא גזרינן שמא יביאנו אליו וכ"ש בשערי גנה שהיא כרמלית ומנעוליהן ברה"י ומייתי ראיה משוק של פטמים שהיה בירושלים. וירושלים כרמלית הוא דכיון שדלתותיה נעולות בלילה לא מקרייא ר"ה אלא דין כרמלית יש לה ואפ"ה היו עומדין בקרקע שהוא לפני החנות שהוא כרמלית ומניחין המפתח בחלון שהוא ע"ג הפתח שהיה רוחב ד' ונוטלו משם ופותח ונועל בו החנות אע"פ שרגליו עומדות בכרמלית ש"מ דלא גזרינן ברשויות דרבנן. ר' יוסי אומר שוק של צמרין היה ולא פליג ר' יוסי ואמרו לו אלא שניהם חולקין עם ר"מ עכ"ל ה"ר יהונתן ז"ל: