משנה עירובין פרק י׳ משנה ג׳

היה קורא בספר על האסקופה כו': אסקופה היא הבנין שלפני פתח הבית והיא כרמלית וכבר נתבארו הרשויות בתחלת מסכת שבת. ואמרם עד שלא הגיע לי' טפחים כאשר בארנו בשבת ובתנאי שיהיה הכותל משופע (כזו הצורה) שיניח הספר ברה"ר אבל אם היה הכותל עומד על הארץ על זוית עומדת שיהיה הספר כשנתלה באויר רשות הרבים בלי מונח על שום דבר הרי זה מותר לגללו ולהביאו אצלו כל זמן שלא הגיע קצתו לארץ ור' שמעון אומר אפי' הגיע לארץ מותר להגביהו לפי שהוא משום שבות מאחר שמקצת הספר בידו ואינו כמי שעוקר מרה"ר לרה"י אלא אם יצא הספר כולו מידו ונח ברה"ר ואסרו להגביה דבר מרה"ר ואפי' הוא דבוק וקשור ברה"י מדרבנן דלמא נפיל ואתי לאתויי ודבר שהוא מדרבנן אינו עומד בפני כתבי הקדש. ואין הלכה כרבי שמעון:

גוללו אצלו. פי' הר"ב הואיל וראשו אחד בידו. דאף ע"ג דמרשות הרבים לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא. מיהא הכא בנח ברשות הרבים מיירי ואיכא משום שבות ורישא ר"י היא:

משהגיע לי' וכו'. מ"ש הר"ב ובגמ' פריך והא לא נח. כלומר וקיי"ל רפי"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא. ומ"ש דנח על הכותל הוי כאילו נח [ברה"ר] הכי תנן לה במשנה ג' פרק הנזכר:

היה קורא בספר שעשוי בגלילה, ולאו דוקא ס"ת:

על האסקופה [שוועלע] שרחבה ד' טפחים ואינה גבוה י' טפחים, דהו"ל כרמלית:

גוללו אצלו דמדאגדו בידו הו"ל מרה"ר לכרמלית תרי דרבנן [ועי' שבת פ"י מ"ב]. ואי"ל ניחש שיפול מידו וישכח ויביאנה לרה"י, י"ל דמיירי באסקופה רחבה הרבה קודם שתכנס לרה"י, דאדהכי והכי מדכר [ש"ס]:

היה קורא בראש הגג והרי גג רה"י הוא:

עד שלא הגיע לעשרה טפחים הסמוכין לארץ:

משהגיע לעשרה טפחים מיירי בכותל משופע. דכשנח עליו הו"ל כנח בר"ה:

הופכו על הכתב שלא יוטל בבזיון. ואע"ג שגם זה בזיון ואסור בכל ספרי קודש [כי"ד רפ"ב ה'], עכ"פ זה בזיון טפי והכא דלא אפשר שרי. אבל לא יגללו אצלו, דגזרינן אטו אין אגדו בידו, דאז הו"ל כמוציא מר"ה לגג רה"י, משא"כ אסקופה כרמלית היא:

רבי יהודה אומר כולה ר"י היא, וחסורי מחסרא וה"ק, ואם אין הכותל משופע ר"י אומר וכו':

שאין לך דבר משום שבות כי הכא שאגדו בידו:

עומד בפני כתבי הקודש וקיי"ל כר"י:

הקורא בספר על האסקופא. בפ"ק דשבת מייתי לה בדף ה' וכתבו שם תוס' ז"ל דלרבא דלא גזר התם בכרמלית גזרה לגזרה גבי לא יצא החייט במחטו הא דנקט הכא ספר לאשמועי' דאפי' ספר אם אין איגודו בידו אסור לאפוקי ר"ש דאמר כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקדש ע"כ: ואיתא נמי בפירקין דף ק"ג וביד פט"ו דהלכות שבת סי' כ"א וכתב שם הרב המגיד דמתוך הסוגיא משמע דדוקא כתבי הקדש אבל שאר דברים מכי נחו להו אסור אפי' תוך ד' אמות והיא דעת הרשב"א ז"ל: ובטור א"ח סי' שנ"ב: ובגמ' האי אסקופא היכא דמיא אילימא אסקופא רה"י ולפניה רשות הרבים וקאמר מתני' אע"ג דמונח ראשו אחד בר"ה גוללו לרה"י ולא גזרינן דילמא נפיל כוליה מידיה דאיכא חיוב חטאת ואתי לאתוי מני ר"ש היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקדש דאי ר' יהודה הא אמר אם מסולק מן הארץ מלא החוט גוללו אצלו דליכא למיגזר מידי אבל הונח כל דהו אסור דגזרי' אגדו בידו אטו היכא דנפיל כוליה אימא סיפא ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ וכו' ר"ש אומר אפי' בארץ עצמו גוללו אצלו רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר' יהודה אמר רב יהודה אין רישא וכו' רבה אמר הכא באסקופא נדרסת עסיקי' ורה"י אבל נדרסת היא פי' דרגל הרבים עוברת עליה ומשום בזיון דכתבי הקדש שריוה רבנן ול"ד לקורא בגג דהתם ליכא בזיון כולי האי מש"ה גזר ר' יהודה אבל בהא מודה דכיון דאגדו בידו ושבות בעלמא הוא לא גזרינן איתיביה אביי תוך ד' אמות גוללו אצלו חוץ לד' אמות הופכו על הכתב ואי אמרת באסקופא נדרסת עסיקי' מה לי תוך ד' אמות מה לי חוץ לד' אמות הא כולה שבות הוא אלא אמר אביי הכא באסקופא כרמלית עסיקינן ור"ה עוברת לפניה תוך ד' אמות דאי נפיל ומייתי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן חוץ לד' אמות דאי מייתי ליה אתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ופרכי' אי הכי תוך ד' נמי ניגזור דילמא נפיל כוליה מידיה ואזיל ומעייל ליה מר"ה לרה"י ומשני הכא באסקופא ארוכה דאדהכי והכי מידכר ואב"ע באסקופא שאינה ארוכה וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ומנח להו וא"נ מעיין בר"ה ועייל להו להדיא לרה"י הא מני בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד וליכא למיחש דילמא זריק להו דמודה בן עזאי בזורק דהא אין מזרקין כתבי הקדש:

היה קורא בראש הגג וכו'. תוס' פ"ח דשבת דף פ' ודפ' הזורק דשבת דף ק':

הופכו על הכתב. להגן על האותיות שלא יעלה אבק עליהם ובגמ' פריך והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד התם אפשר הכא לא אפשר לפרוס עליה סודר שיוסיף על חטאתו פשע ואי לא אפיך איכא בזיון טפי:

אלא מלא חוט. כך צ"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ומתני' חסורי מתסרא וכו'. אמר המלקט פי' דפרכי' בגמ' אי הכי דבכותל משופע עסיקי' אימא סיפא ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ואמאי והא נח ומשנינן חסורי מחסרא וכו'. ובירושל' מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר אסור להשתמש באויר עשרה וכא אמר הכין א"ר יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ ע"כ: