משנה עירובין פרק א׳ משנה ב׳

הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה כו': המחלוקת שיש בין תנא קמא ורבי עקיבא שהאחד סובר כי המבוי שיש ברחבו פחות מד' טפחים אינו צריך לא לחי ולא קורה והשני סובר שהוא צריך ולא נתבאר בגמ' איזה מהם סובר אחת הסברות. והעקרים שאתה צריך לזכור כי המבוי הניתר בלחי וקורה על דעת בית הלל הוא שיהיה ארכו יותר מרחבו אפי' מעט וכשהוא מרובע ר"ל ארכו כרחבו הוא צריך לחי יועמד בצדו יהיה ברחבו ד' טפחים או לחי מכאן ולחי מכאן ויהיה רחבם איזה שיעור שיהיה כדין חצר שהיא צריכה פס ארבעה או שני פסין במשהו ואז יהיה מותר להשתמש בו. וכן כשיהיה בית ארכו יותר מרחבו דינו כדין מבוי ולחי או קורה בלבד יספיק לו ומותר לטלטל בתוכו בכולו. וענין הכשר מבוי הכנתו והזמנתו להשתמש בו אחר עשיית העירוב כאשר יתבאר באמרם הכשר אוכלין שענינו הכנתם והזמנתם לטומאה. ודע כי המבואות שאינן מפולשין הם כרמלית כשהמבוי פתוח לרה"ר כאשר בארנו בתחלת שבת ואם עשה קורה לזה המבוי והוא עץ גבוה מן הכותל בגובה הנזכר ועוד יתבאר שיעור רוחב אותה הקורה ראוי לעשות בו העירוב והוא כרמלית לענין זריקה רוצה לומר כי מי שזרק מרה"ר עליו אינו חייב כרת ואם עשה לו לחי יהיה רה"י והזורק לתוכו חייב כי העיקר אצלנו קורה משום היכר לחי משום מחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר. וזה התלמיד הנזכר בכאן הוא רבי מאיר ועל שתי הדעות רוצה לומר דברי ר"ע או ר' מאיר הלכה כבית הלל:

הכשר. פירש הר"ב הכנתו והזמנתו וחברו במשנה ב' פ"ק דב"ק:

ובית הלל אומרים או לחי או קורה. פי' הר"ב דאתאי הל"מ כו' ולעיל פי' דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה אע"פ שמקובל מסיני והוא דבר תורה להעניש עליו במיתה ועונשים מקרי ד"ס כמ"ש הכ"מ בתחלת הלכות אישות והביא ראיה לדבריו. [*ומהם במשנה ג' בפרק בתרא דסנהדרין]. וכן בכל מקום אא"כ שאמרו ז"ל בפי' דאורייתא הוא כ"כ הרמב"ם בספר המצות שלו שורש ב' וכן ראיתי שהשיב בתשובה. [*ועוד כתב כן בפי' משנה י"ב פרק י"ז דכלים וכתבתיו במשנה ג' פ"ז דאהלות]. ועיין משנה ד' פ"ד דתענית. [*ובפרקין דף ד'] ובפ"ק דסוכה הוא דאמרינן שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ וקאי מחיצין אשיעור גובה מחיצה שתהיה עשרה והיינו לרבי יהודה דמשנה ו' פרק י"ז דכלים אבל לר"מ שם דהלכה כמותו מוקי התם לגוד ולבוד ודופן עקומה וכן הזכיר הרמב"ם הל"מ לענין גוד ולבוד דמשנה ט' וי' דפירקין בפ' ט"ז מה"ש. אבל לענין מנין המחיצות הזכיר מד"ס בפי"ז כמ"ש לעיל ועיין ספ"ט דעת שלישית דמדאורייתא בב' מחיצות הוי רה"י:

[*לא נחלקו ב"ש וב"ה כו'. אמר ר"ע על זה ועל זה נחלקו. וכתבו התוספות בריש ד' י"ג אדרבי עקיבא דלא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דכיון דת"ק אמר לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו ע"כ ותמהני דא"כ תהדר הקושיא על הת"ק טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וצריך לעיין]:

הכשר מבוי ר"ל שיהי' ניתר לטלטל במבוי:

בית שמאי אומרים לחי וקורה דצריך שניהן:

ובית הלל אומרים לחי או קורה מיהו בהותר בלחי, הו"ל כד' מחיצות גמורות, וכרה"י גמור דמי, ולהכי הזורק לתוכה מר"ה. חייב. משא"כ בהותר בקורה, רק היכר בעלמא הוא, ולהכי הזורק לתוכה מר"ה, פטור:

רבי אליעזר אומר לחיין לחי מכאן ולחי מכאן בפתח:

משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד הוא ר"מ:

לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות ר"ל רוחב פתחו:

אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו ופליג את"ק במבוי שרוחב פתחו פחות מד' טפחים, דחד סבר א"צ לא לחי ולא קורה, ואידך סבר צריך. [ול"מ נ"ל דת"ק מדקאמר סתם הכשר מבוי, משמע דכל מבוי אפי' שפתחו פחות מד"ט דלמ"ד צריך, בכולן צריך הכשר ור"ע דקאמר דבזה וזה נחלקו. ש"מ דבאינך ס"ל דד"ה א"צ]:

הכשר מבוי. ובמבוי סתום מוקמינן ליה בגמ' כדמפ' ר"ע ז"ל אבל מבוי המפולש לר"ה תניא בגמ' בפירקין ד' ו' דעושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן וחנניה אומר דבש"א עושה דלת מכאן ודלת מכאן כשהוא יוצא ונכנס נועל בה"א עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן:

ר' אליעזר אומר לחיים. כתב ה"ר יהונתן ז"ל וצריך שיהיו הלחיים לר' אליעזר או הלחי לב"ה סמוך לכותל המבוי בלא הפסק ג' טפחים שאם היו מרוחקים מן הכותל ג' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטלי להו אבל בפחות משלשה אמרי' לבוד וכמאן דמחבר דמי וצריך נמי שתהא הקורה עומדת ע"ג כותלי המבוי מבפנים ולא שיהיו יתדות יוצאות מן המבוי לחוץ ותהיה הקורה עליהם נוגעת בצד האחד אל כותלי המבוי משום דבעי' קורה ע"ג מבוי הם כותלי המבוי שהקורה נשענת בהן או נכנסת בתוכם בחור מכאן וחור מכאן ע"כ. ובגמ' בעי' ר' אליעזר לחיים וקורה קאמר או לחיים בלא קורה ולא אפשיטא. ובירושלמי נמי בעי מה לחיים. לחיים וקורה כב"ש או לחיים ולא קורה כב"ה. שלשה כר' יוסי או כל שהוא כרבנן נשמעינה מן הדא מעשה שהלך ר' אליעזר אצל ר' יוסי תלמידו לאובלין והראהו מבוי אחד ולא היה בו אלא לחי אחד בלבד א"ל עשה לו לחיים א"ל מה את אומר לי לסותמו א"ל יסתם [הג"ה לשון הבבלי יסתם ומה בכך:] וכי מה ראיה רשות לשבת לבוא לכאן הדא אמרה שלשה כר' יוסי אין תימר כל שהוא כרבנן כל שהוא סותם ע"כ ופלוגתא דר' יוסי ורבנן לקמן בפרקין סי' ו'. תו אמרינן בגמ' מודים חכמים לר"א בפסי חצר אם נפרצה למקום האסור לה צריכה שיור משני צדיה וכתבו תוס' ז"ל וקשה דגבי מבוי נקט לשון לחי וגבי חצר נקט לשון פס בכולה שמעתא אע"ג דשניהם במשהו ע"כ: תו גרסי' בגמ' תנא עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פשיטא מ"ד ליחוש דילמא אתי לאשתמושיה בכוליה קמ"ל:

משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד. מפ' בגמ' שאותו תלמיד ר"מ היה שלמד בתחלה בילדותו לפני ר' ישמעאל וגמר גמרא והדר בא לפני ר' עקיבא וסבר סברתו וחדודו של ר' עקיבא שלא נמצא כמותו בתלמידי בית הלל. ובירושלמי פ' שני דשקלים כפי הנוסחא שהובאה בילקוט מוכח שהיה תלמיד מובהק דר' עקיבא ולר' ישמעאל לא היה תלמיד מובהק ומשו"ה היה אומר הלכות משום ר' ישמעאל ולא היה צריך לאומרה משום ר' עקיבא דכולי עלמא הוו ידעי שהוא תלמידו:

על מבוי שהוא פחות מד' אמות. כלומר ברחבו תסגי בלחי או קורה אפילו לבית שמאי דהא קורה משום מחיצה נמי היא ומנכרא מחיצתא כיון שאינו רחב כל כך אבל כשהוא רחב יותר לא מנכרא מחיצתא עד שיסייעהו הלחי לסתום וב"ה ס"ל דסגי אפי' בקורה ה"ר יהונתן הכהן ז"ל. ובנוסחת הגמ' גם בהרי"ף והרא"ש ז"ל הגירסא על מבוי שהוא פחות מד' אמות שהוא ניתר בלחי או בקורה. כתבו תוס' ז"ל על האי דאמרינן בגמ' ולא מסיימי אי ת"ק מחמיר אי ר' עקיבא וז"ל לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי אתא כיון דאיכא תנא דאפסקיה: והכא בסוף המשנה לבד שייך לגרוס נחלקו הלמ"ד קמוצה מפני שהוא בהפסק אבל ברישא גרסינן הלמ"ד בשבא: