משנה עדויות פרק ח׳ משנה ו׳

זה המאמר ברור וכבר ביארנו בשני משבועות כי מן העיקרים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ורצוני לומר בקדושתה ראשונה קדשה שלמה ע"ה ובמקדש בלבד הכל מודים בו אבל בקדושת שאר ארץ ישראל יש בו מחלוקת ואנו סומכין בזה על קדושת עזרא והוא קדושה שניה ולדברי הכל שקדושה שניה והיא כל מה שהחזיקו בה עולי בבל קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:

כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל. פירוש כשהיו בונים בימי עזרא. ופליגי אמוראי בגמ' פ"ב דשבועות דף ט"ז איכא מ"ד דס"ל דקדושה ראשונה בטלה לה. ופליג אדר' יהושע. ואם אין בית אין קרבן לפיכך עשו קלעים. ואיכא מ"ד דלא פליג. ומר דשמיע ליה אמר וכן מר. וקלעים לצניעותא בעלמא. ודעת הר"ב והרמב"ם נראה דס"ל כמ"ד דל"פ מדלא פירשו כלום. ועיין מ"ש לקמן. ומדלא תנן בלשון פלוגתא ליכא לאוכוחי די"ל דמשום שהעידו נשנה שלא בלשון פלוגתא. וכיוצא בזה במ"ט פ"ז דעירובין:

אלא שבהיכל בונים מבחוץ. שנתנו הקלעים לפנים ממקום החומה. ובונים את החומה מברוץ שלא יזונו עיניהם מן ההיכל. רש"י [דשבועות שם] :

ומעשר שני אע"פ שאין חומה. והא דתנן במ"ה פ"ק דמעשר שני. ואם אין מקדש ירקבו. ההוא תנא ס"ל דלא קדשה לעתיד לבא לא קדושה ראשונה ולא קדושה שניה. וכן נמי דהא דתנן במשנה ב' פ"ב דשבועות וכל שלא נעשה בכל אלו. הנכנס לשם אין חייבים עליה. סבירא ליה האי תנא דבאחת מכל אלו [תנן]. ולא בכל אלו. ונמצא שעזרא היה יכול לקדש. ואיכא נמי אמורא התם בשבועות דמפרש לההוא מתני' גופא דבאחת מכל אלו תנן. וס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא. כך היא דעת הראב"ד בהשגותיו לסוף פ"ו מהלכות בית הבחירה והשיג בזה על הרמב"ם שפוסק כרבי יהושע דהכא מההיא סתמא דמעשר שני. וגם הכ"מ הניח זה בצ"ע. לפי שהרמב"ם פסק ג"כ לההוא סתמא [פ"ז מהל' מ"ש הלכה ט"ו וי"ו]. ואני תמיה דבשבועות פ"ב דף ט"ז דאהנהו אמוראי דפליגי במתני'. וכל שלא נעשה בכל אלו וכו' מטעמא אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. אי לא. אמרינן כתנאי דהכא. ודחינן לה וכמ"ש לעיל. ואמאי לא אשכח האי תנא דמעשר שני דודאי פליג אמתני' דהכא וכהאי גונא איתא נמי בזבחים דף ק"ז [ע"ב] ולא מייתי האי תנא דמעשר שני. וכ"ש בפ"ק דמגילה דף י' דאיתא נמי פלוגתא דאמוראי. והתם בתר דדחו להך דהכא מייתי תנא דברייתא דס"ל דלא קדשה לעתיד לבא. ואמאי לא מייתי סתם משנה ההיא דמעשר שני. הלכך נ"ל דמההיא ליכא למשמע. דדלמא אע"ג דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. ומן הדין אוכלין מעשר שני אע"פ שאין חומה. אפ"ה אמרו חכמים שלא לאכול וירקב. ואולי מטעם דכשאין מקדש אין העם רגילין בטהרה. והואיל וכן אין על הרמב"ם שום תמיה. לפי שפוסק כהך דהכא מהטעמים שכתב הכ"מ. ואפ"ה שפיר פסק בהלכות מעשר שני דאם אין מקדש ירקב. ואע"פ שבהלכות בית הבחירה העתיק ג"כ הא דאוכלין מעשר שני. י"ל דזהו דין תורה וסמך על מ"ש בהל' מעשר שני. מה שהחמירו חכמים במעשר שני שאם אין מקדש ירקב. כך נ"ל ליישב לדברי הרמב"ם. ומ"מ לא קשיא על הראב"ד דלמה לא הביא הגמרא מתני' דמעשר שני. דבשבועות. וזבחים. תקשה ולטעמיך למה לא מייתי הברייתא דבמגלה. ובמגלה שהביא ברייתא ולא מתני' דמ"ש י"ל משום דבההיא ברייתא אדכר תנא ר' ישמעאל ברבי יוסי. מש"ה מייתי לה. משא"כ מתני' דמ"ש דסתמא מתנייא ובכולי דוכתין כי מסתם סתים הא אמרינן מאן תנא:

שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. פירש הר"ב מקדש וירושלים. אבל קדושת שאר א"י לא קדשה וכו' כ"כ הרמב"ם בסוף [פ"ו] מהלכות בית הבחירה. ומסיים בה הכי. ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדושתן לעתיד לבא. ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה. ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשימותי את מקדשיכם ואמרו חכמים [מגילה כ"ח] אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים. וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש. ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן א"י. וכיון שעלה עזרא וקדשה. לא קדשה בכבוש. אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה. הוא מקודש היום. ואע"פ שנלקח הארץ ממנו. וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שבארנו בהלכות תרומה עכ"ל. וכתב עליו הכ"מ ואיני יודע מה כח חזקה גדול מכח כבוש. ולמה לא נאמר בחזקה ג"כ משנלקח הארץ מידינו בטלה חזקה. ותו בראשונה שנתקדשה בכבוש וכי לא היה שם חזקה. אטו מי עדיפא חזקה בלא כבוש. מחזקה עם כבוש. וצריך לי עיון. עכ"ל. ונ"ל לתרץ דסבירא ליה דכבוש נכרים אתא ומבטל כבוש ישראל משא"כ בחזקה שהחזיקו מיד מלך פרס שנתן להם רשיון להחזיק בה. לא אתא כיבוש ומבטל לחזקה שהיתה מדעת הנותן. ואין להשיב מנתינת השי"ת שנתנה לישראל בראשונה שיש להשיב שכמו שהש"י נתן לישראל הארץ. כך נבאו נביאיו שיעלו המחריבים ויטלו מהם. וכן נבאו על כורש מלך פרס שיחזירה. אבל על לקיחת האומה הזאת מידינו. לא מצינו בה נבואה בפירוש ולפיכך שלא כדין נטלוה מידינו. ואין קרקע נגזלת כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם:

אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל כשעלו מבבל:

עושים קלעים [אומהענגע]:

להיכל במקום כותלים. אף שאין דינן כמחיצה, מדהו"ל מחיצה תלויה [כעירובין דט"ז ב']. [ואת"ל היה להם לעשות הקלעים מגיעות לארץ דשפיר נקראות מחיצה. ואי"ל עכ"פ מתנדנדות ברוח, יכל כה"ג אינה מחיצה [כסוכה דכ"ד ב']. עכ"פ היה להם לתקען בארץ ביתידות, כמו שהיה באהל מועד [כרש"י תרומה כ"ז פי"ט]. י"ל דעכ"פ לא גרע מסוכה בכה"ג דאין עושין מחיצות מיריעות פשתן אף שקשרן היטב שמא יתנתקו [כא"ח תר"ל ס"י], מכ"ש הכא דיש לן למיחש, דבכה"ג יפסלו כל הקרבנות שהקריבו, ובמדבר שאני דע"פ הדיבור היה שאמר הקב"ה ועשו לי מקדש]:

וקלעים לעזרות כדמסיק אליבא דר' יהושע, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא. ואפ"ה ס"ל דעשו קלעים לצניעותא בעלמא [כמגילה ד"י ע"א]:

אלא שבהיכל בונים מבחוץ מחוץ לקלעים, שלא יזונו עיניהם מהקודש:

ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים ר"ל חומת העזרה [ונקט לישנא דקרא סוף תרומה קלעי החצר סביב]:

קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה חומת ירושלים:

שקדושה ראשונה שקידשה שלמה:

קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וקיי"ל דקדושת א"י לענין מעשר ושביעית דוקא אותה הארץ שנתן להם כורש, והחזיקו בה עולי גולה, חייבת גם השתא במעשר מדאורייתא, דמדלא התנבא נביא בפירוש שיחזרו עכו"ם ויטלוה מהן, לא אתא כיבוש עכו"ם ומבטל חזקה דידן. אבל מה שכבשו עולי גולה אח"כ, פטור מדאורייתא ממעשרות, דאתא כיבוש עכו"ם ומבטל כיבוש ישראל:

[כך כ' הרמב"ם [בפ"א מתרומות ה"ו, ופ"ו מבית הבחירה ה"ל]. וכך פירש רתוי"ט כאן דבריו. ואילה"ק א"כ ל"ל לרמב"ם לחלק בין ירושלים לשאר א"י, דהרי ירושלים נמי החזיקו ברצון כורש, ודינה ככל א"י. י"ל דירושלים ומקדש מדלא זזה שכינה משם לא היה צריך עזרא לקדשן [וכמ"ש שם אות י"ד], ושאר א"י היה צריך עזרא לקדשה בחזקה ודוחק. אמנם הראב"ד [בפ"ו מבחירה] כתב שנתגלה לו בוד ה' ליראיו. [וכענין זה כתב גם בפ"ח מלולב ה"ה, ע"ש] שרק שאר א"י שכבשו עולי בבל נתקדשה ע"י עזרא, אבל ירושלים ומקדש לא קדשן אלא לשעתן, לפיכך הנכנס עתה לשם. אינו חייב כרת. אמנם מהו הארץ שכבשו עולי בבל. כבר פירש וביאר הרמב"ם בפ"א מתרומות ע"ש]:

א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל מלת בהיכל קשה לע"ד וי"ס דל"ג לה. ואיתה בשבועות פ' ידיעות דף ט"ז ובזבחים פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ז) כולה מתניתין:

וקלעים לעזרות פי' כשבונים בעזרות:

בונין מבחוץ פירש היו עושין הקלעים סביב להיכל ובונים חוץ לקלעים כדי שלא יכנסו בהיכל ובעזרות היו הקלעים בחוץ ובונים לפנים מהם הר"ר יהוסף ז"ל וראיתי שהגיה בשם רוב הספרים שקדושה ראשונה קדשוה לשעתה וקדשיה לע"ל ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה מסימן י"ד עד סוף הפרק:

אלא שבהיכל פי' נתנו קלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ כדי שלא יזונו עיניהם מן ההיכל:

א"ר יהושע שמעתי שמקריבין וכו' תוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף מ"א) ובגמ' פ"ק דמגלה דף י'. והתם פ' ידיעות קס"ד למימר דר' אליעזר דקאמר עושים קלעים לעזרות היינו כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה ופליג אר' יהושע דאמר דמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לביא ודחינן דילמא דכ"ע אית להו דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע לי' קאמר ומר מאי דשמיע לי' קאמר וקלעים לר' אליעזר בעזרות לצניעותא בעלמא ע"כ:

אע"פ שאין חומה בירושלם קודם שנבנית החומה רש"י ז"ל שם פ' ידיעות ואפשר שהוא סיום פירוש למאי דס"ד מעיקרא כדכתיבנא כדי שתהא המשנה כולה בסגנון אחד:

קדשה לשעתה וקדשה לעתיד כך נראה לע"ד שצ"ל במפיק בהא במלת קדשה דקאי אשלמה וכדפירש רעז"ל: