משנה דמאי פרק ה׳ משנה ח׳

מה שאמר אלא לצורך על תנאי שני שלא ימכרהו אלא לתלמיד חכם ואפילו בשעת הצורך וכן אמרו בגמרא אלא לצורך ולחבר:

אף ע"פ שאמרו אין אדם רשאי וכו'. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן. דשמא לא יודיע ללוקח. כדלעיל פרק ג משנה ג [*והכי קאמר אע"פ שאמרו הלוקח וכו' לא שרשאי שאין אדם רשאי וכו'] ויש מפרשים אע"פ שאמרו וכו' אפי' הכי אם עבר מעשר וכו':

אלא לצורך. כתב הר"ב כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה דאי איפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל הטבל מועט בחולין המרובין מדאורייתא דבטל ברוב ולא נתחייבו אלא מדרבנן. הלכך אין לתקן בטבל ודאי שממקום אחר דהוי מן החיוב על הפטור. כ"פ הר"ש מגמרא מנחות פ"ג דף לא. ועיין לקמן במשנה ז פרק ז. ומ"ש הר"ב ודוקא לחבר. כן הלשון בירושלמי. וכן העתיק הרמב"ם בפרק ו מהלכות מעשר. ונראה דלאו דוקא אלא הוא הדין לנאמן על המעשרות. ועיין סוף פרק ו:

הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:

מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:

אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל:

אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן:

אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:

כך נ"ל פי' הר"ש. וא"ל דלהכי לא בטלי חולין בטבל. מדקיי"ל דאזלינן בתר מבטל. (כמנחות דף כג ע"א) והרי אפשר לטבל שיעשה חולין. והו"ל מב"מ. ובכה"ג אפי' רבנן דר"י מודה דלא בטל (כר"ן נדרים דף נ"ב א') . ליתא ממ"ש הכ"מ פ"א מאה"ט הי"ז בשם ר"י קורקס. דדוקא לענין טומאה אמרי' דבאפשר להיות כמותו לא בטל: