משנה דמאי פרק ה׳ משנה ב׳

כבר בארנו שתרומה גדולה חלק מחמשים ותרומת מעשר חלק ממאה ובכללם מה שיתקבץ של תרומה ותרומת מעשר שלשה חלקים ממאה והיא חלק משלשה ושלשים ושליש לפיכך פירש החלק ההוא והוא שלשה חלקים ממאה כמו שאמרנו ולא יפרישהו ואח"כ יאמר חלק ממאה מכלל זה הרי הוא בצד זה חולין ותהיה כוונתו בדבר זה *לג' חלקים שפירש וישארו ב' חלקים והוא שיעור תרומה ויאמר היא תרומה גדולה המחויבת לכל זה אחר כן יאמר מאה חולין שיש בכאן הרי בצד זה מעשר ותהיה כוונה לחלק הנשאר מן הג' חלקים שנעשו חולין ושאר הדבר הוא מבואר כפי מה שבארנו בהלכה שהקדמנו:

נוטל א' משלשים ושלש ושליש. שחולק המאה לג' חלקים ומכל חלק נוטל עשירית העשירית ושלש העשיריות הן אחד מל"ג ושליש. וזה קל יותר משאם יקח ג' חלקים ממאה שיצטרך לחלק הצבור למאה חלקים [*וגם הוא קל יותר משאם מתחלק מתחילה לל"ג ושליש חלקים ונוטל אחד מהן אעפ"י שלשון המשנה כך משמע. נראה לפרש כמ"ש לפי שהחלוקה ההיא היא קלה ביותר אף מזו] ודתנן נוטל היינו כדפירש הר"ב לעיל ולא שיפריש וכמו שביארתי שם בס"ד. והרמב"ם פירשה גם בכאן:

אחד ממאה. פי' הרמב"ם ותהיה כוונתו בדבר הזה לג' חלקים. ונראה לי שצריך להיות לשליש החלקים:

תולין. דהכא במפריש גם תרומה גדולה ואסור לקרוא מעשר קודם לתרומה גדולה כדתנן בפרק ג דתרומות להכי קורהו חולין ולא מעשר כדלעיל. ועיין במשנה ז פרק ז מה שכתבתי שם:

ומאה חולין. פי' הרמב"ם חלק ממאה מכלל זה. וגירסת הר"ב והר"ש מהחולין:

זה שעשיתו מעשר וכו'. כתב הר'"ב ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט וכו' ומתניתין אתיא כאבא אלעזר וכו'. ואיהו נמי שרי להפריש תרומת מעשר באומד וכו' עד כאן. וכלומר והשתא אין אנו צריכים לפרש שליש חסר דבר מועט כיון דבלאו הכי מתניתין כאבא אלעזר מדשרי להפריש הישראל תרומת מעשר דבודאי איירי מדמפריש תרומה גדולה וכן כתב הר"ש. וכן העתיקה הרמב"ם בפרק ג מהלכות תרומה לענין ודאי. וטעמו דשרי להפריש תרומת מעשר באומד כתבתי בפרק ט דבכורות משנה ז. ומ"ש הר"ב בפ' כל המנחות הוא בדף נד ע"ב:

והשאר חלה. הכי קאמר כדתני בירושלמי הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת וכמה הן אחד מעשרים ואומר אחד *)מכ' שיש כאן. ופירש הר"ש אחד מכ' דהיינו ה' סאה ממאה דשנים מהם תרומה גדולה ואחד תרומת מעשר ושנים לחלה שהיא אחת ממ"ח אלא דכן אין החשבון מצומצם עכ"ל. ור"ל לכך לא תני כך ולא כללינהו בחד בבא אלא תני בתחלה חשבון המצומצם יותר. ואחר כך קיצר ותני והשאר חלה:

הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק':

נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות:

ואומר א' ממאה בכל החלק:

ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי:

ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד:

והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי:

תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק:

ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל:

הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר:

זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע:

והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי:

ונ"ל עוד דמה"ט צריך לחלק הכרי של הק' סאה לג' חלקים. שיהיה בכל חלק ל"ג סאה ושליש. כדי שיפריש סאה שלימה להכהן שמעורב בה הת"ג והתמ"ע. ועי"ז לא יוכל לבוא להקדים התמ"ע לת"ג. אבל אילו היה נוטל ג' סאין מהכרי ק' סאה. הרי מדאין איפה שמחזקת ג' סאה היה מצוי בזמן המשנה. מדאין נזכרת רק במדבר בזמן התורה. היה צריך ליטול הג' סאה. סאה סאה לבד. ויש לחוש שפיר שכשיטול סאה ראשונה. מיד יטעה לומר שתהיה תמ"ע ויקדים התמ"ע לת"ג. וכ"כ לרב"א יתישב נמי שפיר דלהכי מפריש סאה א' שמעורבת בה הת"ג והתמ"ע. דבמעורבין שייך שפיר שתהיה הת"ג מאומד. משא"כ כשמפריש ג' סאין אחת אחת. והיינו דקמ"ל הנך ב' משניות. דברישא קמ"ל כיצד יעשה ויאמר כשמחוייב להפריש תמ"ע וחלה כאחת. והכא קמ"ל כיצד יאמר כשירצה להפריש ת"ג ותמע"ש כאחת. שאינו רשאי לומר הרי סאה זו ת"ג ומעשר בעד כרי זה. משום דאינו רשאי להפרישם ביחד באמת. משום דכל שאינו בזא"ז גם בבת אחת אינו. כקידושין ד"נ ע"ב. והרי לעניין הקדמה. אין ת"ג מאוחרת לתמ"ע. אף דבדיעבד מהני ודו"ק (ועי' תרומות פ"ג מ"ו). מלבד שיש לחוש בכה"ג שיקדים לקרוא שם תמ"ע לת"ג. [אב"י ועי' תוס' גיטין דמ"ב א'. ד"ה הא].

אמר האזוב היבש בקיר. משנה ה' היא משנה חמורה. וצריכא לפני ולפנים. דלפי הך תרוצא דירושלמי שתפסו רבותינו המפרשים. דבדמאי הקילו דאפי' ביבש יש בילה. א"כ ק"ל מ"ש חתיכות דאין בילה. ומ"ש גרוגרות דמהני בילה. והר"ש נדחק דדוקא בדורס הגרוגרות יחד יש בילה. וק"ל א"כ בחתיכת דבילה דרישא נמי להני כה"ג. ותו דורס מאן דכר שמיה. ותו ק' בדברי ר"י. מ"ש מתנה מרובה ממועטת. ורבותי פרשו. אימתי בזמן שכל א' נתן לו מתנה מרובה. אבל בנתן א' מהן מתנה מועטת. וניכר דצמצם. שמא צמצם ג"כ מלעשר. ותמהני דמלת "אימתי". יהיה איירי במתן כל א' וא'. "ואבל בזמן" וכו'. יהיה איירי במתנת א' מהנותנין. ומה שסמך הר"ב בפירושו אירושלמי. אינו מוכרח לפע"ד למעיין שם. ואאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל. פירש מלתא אלבשייהו יקירא. דה"ק ר"י דדוקא בנתנו כ"א מתנה מרובה. דמדניכר דוותרני' הם. לא קמצו ג"כ מלהפריש המעשרות דאי"ל דשמא הא' הוסיף כדי שיפריש המקבל ליתא. דמדאין הנותן מרוויח עי"ז. עדיף ליה טפי שיפריש בעצמו. דשמא ישכח או יפשע המקבל. וגם שלא להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן. משא"כ בנתנו כ"א מתנה מועטת. דניכר קמצנות. שמא א' נתן מעט משום שכבר עישר. ושני משום קמצנות. עכלה"ט ודפח"ח. ואני בעניי לפום גמלא שחנא. אפרש כיד ה' החונן לעני דעת:

הרוצה להפריש כו'. וראיתי להעתיק פה פי' הרש"ש ז"ל וגירסתו וז"ל. הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע. בודאי מיירי מדקתני ת"ג ותני לה הכא במכלתין אגב רישא ומוקי לה בגמ' ירושלמית בכהן ולוי אבל בישראל לא מצי מפריש תמ"ע מן המעשר דתורם דבר שאינו שלו הוא ותנן בפ"ק דתרומות דאין תרומתן תרומה: נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. פי' נוטל שלשה ממאה ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וג' ממאה הוי א' מל"ג ושליש דג"פ ל"ג ושליש איכא במאה: אחד ממאה שיש כאן. כנגד הכרי הגדול: הרי הוא בצד זה חולין. ואיני קורא לו שם עד שאפריש תרומה. בצד זה חולין. בזה הצד שאני מסיים דהיינו או למזרח הכרי או למערבו להוו חולין: והשאר תרומה. והשתי סאין שאצל האחת שאמרתי שהיא חולין תהא תרומה על הכל כדי שתכנס בכלל גם הסאה הראשונה שסיימתי והרי קראתי שם לשני סאין: ומאה חולין שיש כאן. עתה חוזר וכולל השני סאין שקרא שם בהן לתרומה בכלל הכרי ומפריש גם עליהן מעשר ובגמ' ירושלמית מפ' טעמא. הרי זו השלישית מעשר ושאר הט' סאין סמוכין אצלה כולן מעשר וחוזר ואומר זה שקראתי מעשר עשוי תמ"ע עליו על הט' סאין של מעשר והמע"ש יהא בצפונו או בדרומו ומחולל הוא על המעות ואוכלן בירושלים והיינו דקתני תרומה ותמ"ע כאחת דהא התרומה עצמה נכנסת בכלל המעשר ומפריש גם עליה תמ"ע עכ"ל ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל גריס ומאה חולין בשתי תיבות שפירש חלק ממאה מכלל זה ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל בספ"ג דה' תרומות בשם הראב"ד ז"ל אחד מל"ג פי' שהן ג' סאין ואומר א' ממאה ממה שיש כאן פי' בין הכל והוא סאה הרי הוא בצד זה שהפרשתי פי' באותם שלש סאין וה"ה חולין פי' עד שיפריש התרומה הגדולה והנשאר שהפרשתי פי' הם השנים הוא תרומה על הכל והמעשר הראוי להיות למאה חולין אלו ה"ה בצד זה הכרי שהפרשתי ממנו וזה האחד הנשאר יתר על התרומה הגדולה ממה שהפרשתי ה"ה תמ"ע עליהן ודברים פשוטים הן ע"כ:

נוטל אחד משלשים כו' מצאתי מוגה במשנת החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל אחד משלשה ושלשים ושליש ואומר כו':

בפי' ר"ע ז"ל היינו שליש ממאה עכ"ל. אמר המלקט נ"ל שצ"ל היינו סאה ממאה שלישים או שלש ממאה שלישים. אמנם אח"כ מצאתי בפי' הרא"ש כת"י היינו שליש מסאה ויכול להתיישב. וכתב בתי"ט וזה קל יותר כו' ע"ש ושמא שזה הוא מה שפירש הרמב"ם ז"ל ותהיה כונתו בדבר הזה לשלש החלקים ע"כ.

בפי' ר"ע ז"ל ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל החולין. אמר המלקט פי' לפי שאין כל השליש קדוש לתמ"ע דחסר ממנו מעט שבשני שלישים לת"ג ולהכי קורהו חולין מפני שאסור לקרות לו שם מעשר קודם שיקרא שם לת"ג:

עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' אתיא כאבא אלעזר בן גומל. אמר המלקט הכי בעי למימר וכי תימא הא ע"כ הכא בודאי מיירי ולא בדמאי מדאפריש ת"ג וא"כ היאך ישראל מפריש תמ"ע והלא מע"ר דלוי הוא ועליו להפריש אלא מתני' אתיא וכו' ור"ע ז"ל קיצר. והקשה הר"ש ז"ל בפ"ק דתרומות סי' ז' וא"ת היכי שרי לתרום תמ"ע מאומד א"כ הו"ל מרבה במעשרות וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל במתכוין לאמוד יפה לא חשיב מרבה. ואח"כ הביא ראיה דל"ל לאבא אלעזר בן גומל מרבה במעשרות ע"ש וגם בתוס' דפרק כל המנחות באות מצה דנ"ד ובס"פ כל הגט (גיטין ד' ל"א) וכתב שם דנהי דר' יוסי בר"י ס"ל דאפי' מעשר ניטל מאומד דילמא אבא אלעזר בן גומל לית ליה האי סברא:

והשאר חלה. ל"ג הכא. ובירושלמי תניא הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותמ"ע וחלה כאחת וכמה הן א' מעשרים ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה חולין טבל ועוד א' ממ"ח סמוך לו חולין טבל והשאר תרומה על הכל ומהחולין הראשון שיש כאן ה"ה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ומה שעשיתי מעשר עשוי תמ"ע עליו והשאר חלה ומע"ש בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל אחד מעשרים חמש סאין למאה. ב' לת"ג וא' תמ"ע. וב' חלה. ואין החשבון מצומצם דמעט יותר משנים צריך לחלה קרוב לכדי חלת סאה א' ע"כ. וגם בברייתא זו היה גורס הר"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ומאה חולין ופירשה על דרך שפי' משנתינו. ובתי"ט גריס במתני' והשאר חלה וסובר דקיצר התנא וכוונתו כדתניא בהך ברייתא: