משנה דמאי פרק ג׳ משנה ד׳

כבר בארנו במסכת ברכות כי כל מה שתראה במשנה הפרש בין כותי לנכרי היה כן בזמן שעבר: ומה שאמר

בחזקתן למעשרו' ולשביעית ר"ל שאין לו לחשוד אותן שהחליף אותם אבל הם כאשר היו בתחלה. ואם יוליכן לטוחן נכרי הם דמאי וזה לפי שהטוחן יתקבצו אליו קופות של חטה ואפשר שיחליפן בפירות ישראל אחר שהם מחויבות במעשרות ועל כן יהיו דמאי. וכשיפקיד פירות אצל הנכרי נאמר שהחליפן משלו ועל כן הם כפירותיו ר"ל כפירות הנכרי ואינם מחויבין כלום. ור' שמעון אומר אולי ישראל אחר הפקיד אצלו והחליפן בהם ויהיו גם כן דמאי ואין הלכה כר' שמעון:

למעשרות ולשביעית. לא הוי זו ואצ"ל זו דהא דתנן בסוף פרקין. דשביעית חמירא להו. באתרא דר' יהודה הוי הכי כדאי' בש"ס פ"ד דבכורות [דף ל. ובגיטין נד.] ושם במשנה דסוף הפרק דשקולים הם. והיינו בכל מקום חוץ ממקומו של ר' יהודה:

כפירותיו. כתב הר"ב והרמב"ם ופירות של עובד כוכבים פטורים. ומוקי לה בחיבורו סוף פי"א מה' מעשר במפקיד חולין מתוקנים. וז"ש הר"ב ברישא שמא החליפו אלו המתוקנים:

המוליך חטים לטוחן כותי קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:

או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית ולא חשידי לאחלופי:

לטוחן עובד כוכבים דמאי דשמא החליפם בתבואת ע"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב"ד אין זה החשש דא"כ הו"ל ס"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס"ל להראב"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:

אצל העובד כוכבים כפירותיו דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:

ר"ש אומר דמאי דשמא גם הע"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:

ול"מ מסתבר כרמב"ם דאי כראב"ד בבא דמפקיד מיותר דהרי הוא כטוחן. ותו למה שני בלישניה למנקט ברישא דמאי. ובסיפא כפירותיו. ותו דא"כ במאי פליג ר"ש. והרי גם לת"ק דקאמר כפירותיו. דמאי הם. ואי פליג לקולא דרק חיישינן שמא גם ע"ה הפקיד. למה לא פליג נמי בטוחן. ודוחק לומר דבאמת ר"ש בתרתי פליג. וס"ל דרק לשמא החליף בשל ע"ה אחר חיישי'. והו"ל ספק דרוב ע"ה מעשרין. ואי משום קו' הראב"ד דהו"ל ס"ס. י"ל דהו"ל ס' הרגיל להחליפן. [אב"י אנא"ק של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל הכ"מ י"ל בענין הקושיות על הראב"ד כמ"ש הראב"ד בעצמו בהשגותיו בשם הירושלמי וז"ל הכא את אמר דמאי והכא את אמר ודאי. ומשני כאן. כלומ' ברישא דקתני דמאי. קופה בקופות. דמתירא שלא יכוין במלאותם. וכאן בסיפא דקתני כפירותיו ודאי. בפירות בפירות. דאינו מתירא להחליף. מיהא ע"ר זצוק"ל נראה דמיאן בזה משום קושית הרא"ש כאן. דמנ"ל דבמפקיד וודאי החליפם שמא לא החליפם והמע"ה. ובענין קושית הראב"ד על הרמב"ם דהוה ס"ס. ל"מ נ"ל לתרץ. לפמ"ש תו' כתובות (ד"ט א' ד"ה ואב"א) דשם אונס חד ולא הוה ס"ס. וכש"ך י"ד סי' ק"י דיני ס"ס אות יא. א"כ ה"נ לא הוה ס"ס דשם מעשר חד. מיהא צ"ע מרבינו המגיד פ"ג מהא"ב ה"ב. דכ' דמש"ה פסק הרמב"ם דפתוי קטנה לאו אונס הוא משום קושית התוס' שהזכרתי דס"ס הוא. אע"כ דפתוי קטנה לאו אונס עי"ש. אלמא דלרמב"ם אפי' ס"ס משם א' הוה ס"ס. והנה הכ"מ בהל' מעשר פרק יא הי"ג תי'. דמאחר דקיי"ל דרוב ע"ה מעשרין ואפ"ה אחמור רבנן לחוש למיעוטא אחמור בהו ג"כ לחוש לס"ס. והקשה הגאון מהרע"ק זצוק"ל בתוס' רע"ק [אות כט]. דלרמב"ם דמירוח עובד כוכבים פוטר הוי נמי ס"ס. ספק לא החליפן וספק החליפן בשל עובד כוכבים דהא פשיטא דעובדי כוכבים מביאים ג"כ לטחון. ול"נ לתרץ קושית הגאון הנ"ל. דאין זה בכלל ס"ס. דכיון דאמרת את"ל החליפן. הרי הכונה באת"ל זה שיש בו דררא דאיסור טבל. ואיך תאמר תו שהוא של עובדי כוכבים שלא התחיל לחול עליו שם טבל. ועוד דלפי כללא דכייל ש"ך בי"ד ק"י קיצור דיני ס"ס אות י"ב. ומג"א סי' תל"ט סק"ג דצריך שיהיה ספק אחד מתיר יותר מחבירו. והרי כאן אין ספק א' מתיר יותר מחבירו. דבשלמא באם נאמר את"ל ספק החליפן בשל ע"ה דלמא עישרן. אז התיר הספק האחרון יותר מהראשון. דאם נאמר דלא החליפן אין כאן שום איסור. ואם נאמר דהחליפן בשל ע"ה יש כאן איסור ואפ"ה עכ"פ נוכל להחלישו בספק דשמא עישרן. משא"כ באם נאמר דהחליפן בשל עובד כוכבים. מה לי אם נאמר שלא החליפן ואין כאן מציאות לאיסור טבל. מה לי אם נאמר דהוא של עובד כוכבים ואין כאן מציאות לאיסור טבל. בין כך ובין כך לא נכנסת לאיסור טבל העומד לנגדינו כאן לפתוח בו פתח להיתר כדרך כל ס"ס ודו"ק:

כ"כ הר"ב. והקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. דא"כ הול"ל בהדיא פטור. ותו אדרבה. הרי סתם ספ"ה דדמאי דמעשר משל ישראל על של עובדי כוכבים. אלמא דאין קניין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע ממעשר. ולהכי נ"ל. דסתם כאן כפירותיו. משום דלא פסוקא מלתא דפעמים פטור. דמודה ר"מ דדיגון עובדי כוכבים פוטר (כמנחות דס"ו) משא"כ בפירות דא"צ דיגון או באידגן מישראל חייבים. עכלה"ט. וכ' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות כה] וז"ל. והראב"ד מפרש כפירותיו. ר"ל שמחוייב לעשר ודאי. והקשה הרא"ש על זה. דלמה יהיה ודאי דלמא לא החליפן. ותמיה לי מאד כו' וצע"ג. ודנתי לפני רבינו הנ"ל. הרי ר"מ התם ס"ל דדיגון עובדי כוכבים בשל עובדי כוכבים חייב. כמ"ש ג"כ רש"י התם. להכי איצטריך לפרש. דבלהפריש כ"ע ל"פ. מיהו רמב"ם ור"ב אזלי לשיטתיי' (וכפ"א מהל' תרומות הי"א) דדיגון עובדי כוכבים בשל עובדי כוכבים פטור (וכ"כ הכ"מ פי"א ממעשר הט"ו) ולשיטתיה אף בלהפריש פליגי. והשבני רבינו הנ"ל. עכ"פ לרא"ש קשיא. דהרי כל עיקר קושיתו. רק אי נימא דדיגון עובדי כוכבים חייב והיינו כר"א התם. ואיך מקשה שמא לא החליפם. והממע"ה: עוד כתב רבינו הנ"ל [באות כט] כו' אמנם הקשה הראב"ד. דלמה בטוחן עובדי כוכבים חיישי'. הרי הו"ל ס"ס כו' ומ"כ שכ"כ בפ"א מהיו"ט ה"ב. עכלה"ט. נומתי לפני רבינו. א"כ במה נפרנס משנה שלימה (פ"ב דמכשירין מ"י) והרי התם איכא ס"ס מעליא. דאף דספק ממיעוט שלבתיהם. לא מצטרף לס"ס. דמיעוט לגבי רוב כליתא דמי (כש"ך י"ד רצ"ג סק"ו) עכ"פ בל"ז איכא ס"ס. ס' נפלו קודם שראו פני הבית. וס' מעושרין. ובס"ס זה איכא שפיר למימר שמא לא חל עליהן שם מעשר מעולם. ודוחק לומר דעכ"פ חל עליהן שם מעשר בדיעבד. וכמעשר ראשון שהקדימו בשבלים. אע"כ שאין כל הספיקות שוין. והשבני רבינו הנ"ל וז"ל ימחול ידידי הרב נ"י לעי' במ"ל פי"א ממעשר ה"ט. מ"ש לתרץ בזה. ולענד"נ דהתם אף אם ננקט כדברי הראשונים דרמ"ל. דמתני' דמכשירין לעניין אכילת ארעי מיירי. עכ"פ כיון דבספק אם עישרן (קמה). הוה אזלינן לחומרא לענין אכילת קבע. דאז ליכא ס"ס. וכיון דנעשה ספק זה לחומרא. הוה כוודאי איסור כמ"ש פוסקים כעין זה בספק דאורייתא וע"י גלגול הוה דרבנן. משא"כ בקלין שבדמאי. דמכח ס"ס נפטרו פירות אלו לגמרי. ולא דנין בהם כלל ענין חומרא ע"י ספק א':

המוליך חטים לטחון כו'. בפ' הניזקין פי' רש"י ז"ל לטחון זה שם האומן בלשון המשנה. ובלשון המקרא טוחן. וכן מוסר קרוי בלשון משנה מסור ע"כ. וכן פי' ג"כ בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ט) אההיא ברייתא דמייתי התם דקתני המוליך חטים לטחון כו' פי' אדם הממונה על כך וכו'. ואיתא נמי ההיא ברייתא בב"ב פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד:)

בחזקתן למעשרות ולשביעית אבל לא לטומאה. כך נראה שצ"ל וכך הוא שם בגיטין דנראה דאין אותה דמייתי התם ברייתא [אלא מתני'] היא. וכ"כ הח' הרש"ש ז"ל. שכך מצא במשניות דוקניות. וז"ל עוד. אבל לא לטומאה. דחיישינן שמא נגע בה ובפרק הניזקין מפרש לה וכגון דהוכשרו ומשום הכי גבי תרומה טהורה אין טוחנין ומפקידין אבל בלא הוכשרו טוחנין ומפקידין כדאיתא בתוספתא ומייתי לה התם. לטחון עובד כוכבים דמאי. ה"ה ספק אם החליפן אם לאו ונוהג בהן דין דמאי והאי תנא ר"מ הוא דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר עכ"ל ז"ל: וכתבו התוס' בס"פ עד כמה שדקדק ר"ת ז"ל דבכ"מ שמזכיר במשנה או בברייתא מעשר אצל שביעית כגון מתני' דקתני בחזקתן למעשרות ולשביעית דמיירי בנותן מע"ש לשם חולין. ודייק לה ממתני' דבסוף אותו פרק דקתני החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות ומפ' בגמרא משום דמעשר כיון דבעי חומה חמיר עליה. ולשון מעשר מוכיח כן. דהיכא דאיירי בחששא דאינו מתוקן נקיט טבל או דמאי:

אצל העובד כוכבים כפירותיו. ופי' ר"ע ז"ל ופירות של עובד כוכבים פטורים מן המעשר ע"כ. {הגה"ה אחר זמן רב ראיתי שכ' ג"כ הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל על פי' שהביא ר"ע ז"ל וז"ל פי' זה אינו נראה דא"כ מה אמר כפירותיו יאמר הרי אלו בחזקתן או הרי אלו פטורין. כי א"ל שבעבור זה אמר כפירותיו ללמד שאם פירות הישראל היו טבל או דמאי מתחלה עתה נפטרו בעבור שמסרן ביד העובד כוכבים כי ודאי החליפן דמי יימר שודאי החליפן להקל עליהן ותו דבמס' בכורות פ"ק אמרי' בפירוש שפירות העובד כוכבים חייבין וע"כ אמר כפירותיו כלו' שהן טבל גמור דודאי החליפן. ור"ש אומר אין אנו צריכין להחמיר עליהם כ"כ כי שמא לא החליפן וי"ל דין דמאי. ומה שפי' ר"ע ז"ל דר"ש סבר דחיישי' שמא נתחלפו בפירות של ישראל אחר וכו' כמה רחוקים דבריו וכ"ש אחרי שגמ' ערוכה היא במס' בכורות שלא כדבריו עכ"ל ז"ל:} אמר המלקט נראה לפי זה דהאי תנא ס"ל יש קנין לעובד כוכבים להפקיע מן המעשר אבל ראיתי שכ' ע"ז החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל וצ"ע בבכורות ד' י"א ע"ב וז"ל הגמ' לשם על זו המשנה המפקיד פירותיו וכו' א"ר אלעזר להפריש כ"ע ל"פ. כי פליגי ליתן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ור"ש סבר דמאי דספק הוא אם החליפם וכו' ע"ש כי לשם ברש"י כתיבת יד הגהה דמיירי שיש לעובד כוכבים זה אריס ישראל וכו' וא"כ נ"ל מה שפי' כאן הרמב"ם ור"ע ז"ל לפיטור משום דקשה להם למה קתני מתני' כפירותיו ולא קתני בלשון פיטור או חיוב אלא ודאי מש"ה אמר בלשון כפירותיו לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם ולחיוב כשהישראל טוחן אותם ועל מתני' פי' מה שהוא מובן יותר ודו"ק עכ"ל ז"ל. ובסמוך תמצא פירש"י ז"ל. ואיני מבין מה שכתב ז"ל לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם דוכי הטחינה היא גמר מלאכה והלא המירוח הוא הקובע למעשר: ופי' הרש"ש ז"ל וז"ל אצל העובד כוכבים כפירותיו. ה"ה כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו בפירותיו וצריך להפריש מהן מעשר ור"מ היא דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בא"י ואין מירוח העובד כוכבים פוטר. ובירושלמי פריך רישא לסיפא דברישא קתני דמאי ובסיפא תני ודאי ע"כ. וז"ל הרא"ש ז"ל אצל העובד כוכבים כפירותיו. לכאורה היה נ"ל לפרש דהן כפירות העובד כוכבים ומעשרן ודאי שברור לנו שמחליפן אבל ברישא אינו ודאי שהחליפן לפי שהוא מתפרנס מאומנותו וירא לעשות שקר שמא יקפח פרנסתו. ובהכי נמי הוי ניחא למאי אצטריך להני תרי באבי לאשמעינן דכותי וע"ה לא חשידי לאחלופי אלא זו אף זו קאמר ל"מ אומן אלא אפי' בפקדון לא חשידי לאחלופי. ואי אפשי לפרש כן דמפקיד אצל עובד כוכבים יעשר ודאי דשמא לא החליפן העובד כוכבים והמע"ה. ונ"ל לפ' ע"פ הירושלמי דפריך מרישא לסיפא הכא את אמר לטוחן העובד כוכבים דמאי והכא את אמר אצל העובד כוכבים כפירותיו. ומשני כאן בקופה בקופות כאן פירות בפירות. פלוגתא דר"ש ורבנן בקופה בקופות דהכי איתא בירושלמי לא אמרו אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי וה"פ אצל העובד כוכבים כפירותיו כפי הפירות שיש לו לעובד כוכבים אם הפקיד אצלו שתי קופות ולעובד כוכבים שתי קופות שתיהן דמאי ואם אין לעובד כוכבים אלא קופה אחת א' דמאי וא' ודאי מתוקנת דלא חיישי' שמא הביא העובד כוכבים פירות מן החוץ והחליפן אבל אם הפקיד אצלו פירות בלא קופה אע"פ שאין לעובד כוכבים פירות כ"כ כיון שהם מעורבין הכל תורת דמאי יש להם דאין יכול לשער כמה פירות של עובד כוכבים ובטחון עובד כוכבים אפי' קופות הוי כמו פירות בפירות ואפי' לא היו חטים בביתו של עובד כוכבים הוי דמאי לפי שהכל מוליכין שם חטים לטחון אף אם אין לו רע משלו מחליף רע של אחר בטוב של זה ואח"כ כשיזדמן לו רע יתנהו לבעל הרע הלכך הכל דמאי ור"ש מחמיר דאפי' במפקיד בקופה הכל דמאי. ואע"ג דשמעינן ליה לר"ש במנחות פ' ר' ישמעאל דמירוח העובד כוכבים פוטר מ"מ חייב משום גזרה דבעלי כיסין. ובפ"ק דבכורות גרסי' א"ר אלעזר להפריש כ"ע ל"פ דבעי לאפרושי כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי. עכ"ל ז"ל. והוא ג"כ כפי' הר"ש ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל. ופי' רש"י ז"ל שם בבכורות שלהי פ"ק ד' י"א אצל העובד כוכבים כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן מעשר וכגון דאמרחינהו לפירות דעובד כוכבים ישראל. או האי תנא סבר דאין מירוח העובד כוכבים פוטר ופלוגתא היא במנחות פרק ר' ישמעאל. ר"ש אומר דמאי. ספק חלפן ספק לא חלפן. להפריש כ"ע ל"פ. דאפי' לר"ש דאמר ספק מספיקא לא אכיל טבלים שבמיתה הן ובעי אפרושי הכל דדמי לדמאי דע"ה דמפריש: דמאי. והמע"ה וישראל מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו. והאי דמאי לא דמי לשאר דמאים שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה. משום דסבר ע"ה ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תמ"ע ולא לדידי. אבל הכא ההיא ספקא גופה דאיכא בתמ"ע איכא בת"ג ע"כ. וכ"כ בתוס' חצוניות אומר ר"י דהך דמאי אינו כשאר דמאי דעלמא דלא בעי להפריש תרומה והכא צריך להפריש תרומה גדולה ולא קאמר אלא די"ל תורת דמאי דא"צ ליתן לכהן כמו בתרומת דמאי דהמע"ה ע"כ. ודייקי' התם בגמ' טעמא דפליג ר"ש דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן. ודוקא בת"ג. והא דקאמר התם הלוקח טבלים מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו מיירי בתמ"ע וכדיליף התם מקרא: