משנה חלה פרק א׳ משנה ו׳

כשהמים הם רותחין בתכלית הרתיחה נותנין בו קמח ולשין הכל וקורין אותו מעיסה וכשנותנים המים הרותחים על הקמח קורים אותו חליטה ואין הפרש בין מעיסה וחליטה אלא שאחד כתב מחלוקת ב"ש וב"ה במעיסה שבית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין וכן הדין אצלו בחליטה ואחד כתב מחלוקתם בחליטה שבית שמאי מחייבין וב"ה פוטרין וכן הדין אצלו במעיסה וההלכה כי מעיסה וחליטה אם נאפו בתנור שהם חייבות בחלה ואם הם מעשה אילפס הוא שנותנין אותן במרחשת ומבערין תחתיה אש עד שתאפה הם פטורין מן החלה:

וחלות תודה ורקיקי נזיר. הם האמורים בתורה שיעורן ואיכות עשייתן אם עשאן לעצמו נתקדשו ואינן חייבות בחלה ואם עשאן למכור בשוק לא נתקדשו לפי שכוונתו אם לא יוכל למכרם שיאכלם וכן יתבאר בגמרא ומה שזכרנו ממחלוקת ב"ש וב"ה מבואר בירושלמי:

חלות תודה ורקיקי נזיר. וכן במשנה ה פ' שני דפסחים. ותלתא ברייתות בגמ' דהתם כולהו נקיטו בהך לישנא. ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים הל"ל חלות ורקיקי תודה ונזיר דשתיהן בשניהם. [*ונ"ל ליישב קצת דלהכי קתני בלשון דצריכין לפרש דתני הך וה"ה לאידך דהא קראי מוכחי דכתיבי חלות ורקיקים בתרווייהו כי היכי לגלאי ארישא דתהיה מתפרשת נמי בכה"ג דמעיסה וה"ה חליטה. וכן איפכא דתרי תנאי נינהו כדכתב הר"ב]:

המעיסה קמח ע"ג מים רותחים:

החליטה מים רותחים ע"ג קמח ותרי תנאי נינהו דלמאן דתני מעיסה ב"ש פוטרים ה"ה בחליטה דפטרי ולמ"ד חליטה ב"ש מחייב הוא הדין מעיסה:

חלות תודה ורקיקי נזיר בנזיר היו חלות ורקיקין וה"ה בתודה ותני חד בהא וחד בהא לילף מהדדי. ול"מ הי' נ"ל דתודה שמצויה כדמוכח מפ"ק דפסחים [מ"ה] היו רגילין הנחתומים לעשות למכור להם גם חלות ולא חששו שמא ישהו כמה ימים ויתעפשו מדמצויין הקונים. אבל לצורך נזירי' לא אפו רק רקיקין דקין מדאינן מצויין כל כך דכל נזיר חוטא [כנדרים ד"י ע"א] להכי לא אפו לצרכן חלות אולי יתעפשו ביני ביני ורק רקיקין מדהן דקין אינן מתעפשין כל כך מהר:

עשאן לעצמו לצורך תודתו ונזירתו:

פטור דבשעת גלגול הקדש היו:

למכור בשוק למי שיתחייב:

חייב דכל לשוק אמלוכי אמלך דאי לא מזדבן להוי חולין:

המעיסה. מצאתי בספר כתיבת יד הגרסא המעסה בלי יו"ד וכן נמי החלטה בלי יו"ד:

בפי' ר"ע ז"ל המעיסה קמח על גבי מים רותחים. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו בירוש' אלא ה"פ איזהו המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין וכך נראה ממשמעות הלשון המעיסה ר"ל שעשאה כדרך שעושין עיסה שנותנין מים לתוך קמח וחליטה ר"ל שעשאה כדרך החליטה עכ"ל ז"ל. עוד כתב דבירוש' דמשני שני תלמידי' שנו אותה משמע שאינם חולקין אלא בדברי ב"ש בדין של חליטה אבל בדברי ב"ה אינם חולקין דהה"נ דמחייבין במעיסה ופוטרין בחליטה ע"כ ע"ש בירוש':

בפי' ר"ע ז"ל צריך להגי' ומי ששנה זו לא שנה זו כלומר חד תנא תנא מעיסה וכו'. וה"נ מפ' ומתרץ לה בירוש' דשני תלמידים שנו אותה מי ששנה בבא דהמעיסה סבר דמקולי ב"ש וחומרי ב"ה היא ותנא המעיסה וכ"ש החלטה לב"ש וכחא דהיתרא דב"ש עדיף לי' ותנא דפליג עלי' סבר דהא נמי מקולי ב"ה וחומרי ב"ש ותנא החלטה דב"ש מחייבין וכ"ש בהמעיסה והקשו התוס' ז"ל בשלמא ב"ש קשיין אהדדי אלא ב"ה נימא דסברי תתאה גבר כשמואל דקיי"ל כותי' הלכך בנחלטה כל צרכה פטרי ובלא נחלטה כל צרכה מחייבי דהקמח של מטה מקרר כח החום הלכך אכתי לא נחלטה ותירץ ר"י דקא פסיק ותני אע"ג דלית בי' אלא שיעור חלה מצומצם ולהכי קא מקשי אי אפשר שלא יתבשל ממנו מעט וחסר לי' משיעורי'. אח"כ חזרתי ודקדקתי וראיתי שלשון התוס' שם בפ' כל שעה הכי וז"ל ות"ק מ"ש החלטה תימה לר"י מאי קבעי נימא דמ"ס עילאה גבר ומ"ס תתאה גבר ותירץ ר"י דקא פסיק ותני אע"ג דלית בי' אלא שיעור חלה מצומצם ולהכי קבעי מ"ש דבין עילאה גבר ובין תתאה גבר אי אפשר שלא יתבשל מעט וחסר לי' משיעורי' ע"כ. עוד בירושלמי ובבבלי ר' ישמעאל אומר משום אביו זה וזה לפיטור ואית דאמרין זה וזה לחיוב:

חלות תודה ורקיקי נזיר. אע"ג דבתודה ובנזיר בתרוייהו איכא חלות ורקיקים נקט תנא בכל דוכתא גבי תודה שם חלות משום דאיכא גבי תודה שני מיני חלות כדכתיב חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מורבכת חלות בלולות בשמן אבל הנזירות אין בה רבוכה כדתנן בפ' התודה סימן ב'. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל קשה לי למה תלה החלות בתודה והרקיקי' בנזיר הרי בין בתודה ובין בנזיר יש חלות ויש רקיקים כדתנן במנחות פ' התודה ותו התנן שם בפ' אלו מנחות ר"מ אומר כולן באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה והנזירות וצ"ע ע"כ:

עשאן לעצמו פטור. ואע"ג דלא קדשי אלא בשחיטת הזבח ה"מ קדושת הגוף ועוד דאפי' לא קדשי כלל פטירי כיון דגלגלן לקדשן. ה"ר שמשון ז"ל:

למכור בשוק חייב. פי' כי העושה למכור אינו מקדישם אלא בלקוחות תלוי הדבר והרי נתחייבו קודם. ה"ר יהוסף ז"ל: