משנה ברכות פרק ב׳ משנה ה׳

חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשון כו': האדם לא יפטר מקריאת שמע אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצוה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם ישא בתולה פטור מק"ש בעוד שהוא יבא אליה מפני טרדת לבו שמא לא ימצאנה בתולה והוא שיהא בענין ההוא מתעסק במצוה ר"ל מצות פריה ורביה אבל אם נשא אלמנה חייב בק"ש שאע"פ שהוא טרוד במצוה אין לו טרדת מחשבה וכן אם יעמוד ימים לבתולה ולא יבא אליה אין לו אז טרדת הלב שכבר עברה ממנו טרדת הנשואים. וזהו ענין שאמרו אם לא עשה מעשה ר"ל אם לא בעלה ועמד עד לאחר שבת שנשאה לפניו כבר עברה טרדת לבו וזה המעשה שעשה רבן גמליאל חומרא שהחמיר על עצמו:

בלילה הראשון. שם לילה זכר בסימן ה' נקבה. וכ"כ בפרשת מקץ ונחלמה וגו' בלילה אחד:

בלילה הראשון עד מ"ש. מדלא תני מלילה הראשון עד וכו' יש לומר דלומר דבלילות דוקא פטור אבל בימים חייב דישראל קדושים הן ומסח דעתו מינה ואין כאן טרדא וכסברת הר"ר מנוח שכתב בשמו בכסף משנה (פרק ד' מהלכות ק"ש). ואי תנא מלילה וכו' עד כו' הוי הכל בכלל אף הימים. וכן יש לדקדק בלשון הר"ב דהכי סבירא ליה שכתב לקמן עד מוצאי שבת שהם ד' לילות. ומנינא למה לי אלא לומר דבד' לילות הוא שפטור אבל לא בימים. שבזה יש לומר דסירכא דלישנא דמתני' דפרק בתרא דנדה (משנה א) נקטיה וגם בדקדוק המשנה י"ל דלהכי תני בלילה לפי דמן הסתם בלילה הראשון הוא בועל שכן המצוה דהא משום הכי כונסין הבתולה ברביעי לפי שב"ד יושבין בה' כדתנן בריש כתובות והכי קאמר פטור בלילה הראשון דביה בלילה בעיל ואי לא פטור גם עד מ"ש:

בלילה וכו'. פי' הר"ב דטריד טרדא דמצוה. גמרא. ופי' הרמב"ם מצות פריה ורביה. ובאלמנה אין טרדא עם המצוה. מה שאין כן בבתולה איתנהו טרדות בתרי גווני כמ"ש הר"ב:

עד מוצאי שבת וכו'. פי' הר"ב דמשם ואילך לבו גס בה לשון הערוך לבו קרוב לה. וכן כל לשון גס שבתלמוד והמשכילים יבינו ע"כ. והכא לפי' הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה דהא להכי מצרכינן להנשא ברביעי כדי שישכים לב"ד בעוד כעסו עלה כדמפרש בריש כתובות. ולפירוש השני כשהוא קרוב לה ישהה בבעילתו ולא יבוש. כדי שלא יעשה כרות שפכה. ובפ"ד דיבמות (מא.) פירש"י והר"ב גס רגיל. וכן פי' רמב"ם פרק קמא דסוטה. והעיקר בעיני שהוא לשון גסות הרוח:

מעשה ברבן גמליאל. לאו מעשה לסתור הוא דקמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיוכל להתכוין והוא ראוי ליטול את השם [*כבסוף פרקין] הרשות בידו. תוספות:

חתן – משנכנס לחופה ברביעי בשבת עם בתולה:

פטור מק"ש בלילה הראשון עד מוצ"ש – מדלא קאמר מלילה הראשון עד וכו' משמע הא בק"ש של שחרית חייב מדלא טריד אז (כסברת רבינו מנוח בכ"מ פ"ד מק"ש):

אם לא עשה מעשה – ר"ל בלא בעל דטריד בבעילת מצוה. דחושש שמא לא ימצאנה בתולה או שמא רחמה אטום. ואף דכל עוסק במצוה אפילו לא טרוד פטור ממצוה אחרת. ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר"ן סוכה דרמא"ב] נ"ל הכא אי לאו הטרדה אינו עוסק עדיין השתא במצוה:

מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת – ר"ל אפילו רק לאחר הק"ש שעה א' עד אחר הבעילה. ואינו מעשה לסתור. דה"ק ואם יודע שיוכל לכוון שרי. ומעשה וכו'. ואילה"ק מירושל' פ"ב דשבת כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. תי' ב"ש [סי' כ"א] דזה דוקא באפשר עי"ז צד קולא. עוד י"ל דביכול לכוון אינו פטור ולא נקרא הדיוט:

כ"כ תוי"ט. וכ' עלה רבינו הגדול הגאון מהו' עקיבא שליט"א (באות י"ט). וז"ל לא זכיתי להבין כו' רק שהוא אינו רוצה לבטל מק"ש. וצ"ע. עכלה"ג: ולפע"ד דברי רבינו צ"ע. דהכי אשכחנא טובא דמקשי הש"ס מעשה לסתור מפטור על המחמיר. (כסוכה דף כ"ו ב') אוכלין עראי חוץ לסוכה ומעשה וכו' ומקשה הש"ס מעשה לסתור. עוד שם (דף כ"ח) מעשה דשמאי שפיחת המעזיבה. וכ"כ (ב"מ דף פ"ו) במעשה דר"י בן מתיא. וכדומה הרבה בש"ס דמקשה מעשה לסתור מפטור. ולא משני אף דפטור רשאי להחמיר ע"ע. אע"כ כיון דכל הפטור ועושה הו"ל הדיוט. וכירושלמי הנ"ל. הו"ל שפיר מעשה לסתור. לולא דת"ק באמת ס"ל דמותר להחמיר. ותו ק"ל לדברי הגאון הנ"ל דאי נימא דברישא אכתי לא שמעינן איסורא. א"כ מה הקשו התלמידים למדתנו וכו' הרי אע"ג דפטור רשאי הוא. ולמה השיב להם איני שומע לכם. ישמע וישמע להם ואעפ"כ יקרא. אע"כ דברישא נמי כבר שמעינן איסורא. דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט. ותו אשכחנא דמקשה הש"ס מעשה לסתור ולא סתר כלל [כר"ן נדרים דף מ"ח. א']. וכן בשיטה מקובצת ב"מ (דף ק"ב. ב') בשיטה די"ב דינרין לשנה [ע"ש]. מיהו איצטרך מ"ח לאשמעי' דבהא פליגי. דלת"ק ביכול לכוון מותר לכל. משא"כ לר"ג:

עד מוצאי שבת. ומוצ"ש בכלל שהן ד' לילות דבתולה נשאת ליום רביעי והם ג' ימים וד' לילות וכמ"ש ה"ר יונה ז"ל וע' במתני' דבר"פ בתרא דנדה. ומ"מ מצאתי כתוב שם בלשון הטור ז"ל ד' ימים וד' לילות. וכתב עליו הר"י אבוהב ז"ל יש לתמוה שהרי אינם אלא שלשה ימים כלו' שבתולה נשאת ליום הרביעי וכבר קרא ק"ש בשחר קודם נשואיו והשתא לא משכחת עד מוצ"ש אלא שלשה ימים שהוא פטור וכ"כ תהר"י ז"ל ואולי שבוש הוא שנפל בספרים ע"כ. ומהרי"ק ז"ל כתב שם ואפשר לומר שרבינו ז"ל סובר שכיון שעתיד לכנוס ביום ד' גם מהשחר הוא טרוד ופטור מק"ש אע"פ שעדיין לא כנס. ועוד י"ל שמנהגם היה לכנוס את הבתולה בליל ד' אחר תפלת ערבית כמו שנוהגים במצרים עוד היום והשתא הוי שפיר ד' ימים וד' לילות עכ"ל ז"ל. וכתב בב"י א"ח שם סי' ע' שכתב ה"ר מנוח בשם הראב"ד ז"ל דהא דפטור כונס את הבתולה היינו דוקא בלילות שהוא מתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה או שלא היה מקום ליחוד חייב ע"כ. ועוד כתב בשם ה"ר מנוח דמסתברא דלא מיפטר אלא בלילות כו' אבל הרב בעל הטורים וגם הרמב"ם ז"ל וגם ההגהות מיימונית בשם התוס' ס"ל דגם בימים הוא פטור: ירושלמי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחלה בשבת. ופריך תפתר באלמנה שאינו עושה חבורה ומשני והא תנינן ד' לילות אית לך למימר ד' לילות באלמנה. ופריך ומה בינה לבין הא דתנן בשבת פכ"ב שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות. ומשני ואימור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי וכאן שמתכוין לעשותה בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי. ופריך מה בינה למפיס מורסא בשבת דתנן לה בפ"ב דעדיות ומשני ואימור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה: תני לא יבעול אדם בעילה בתחלה בשבת מפני שהוא עושה חבורה ואחרים מתירין משום דלמלאכתו הוא מתכוין ומאליה נעשית חבורה. אסי אמר אסור. בנימין גנזכיה נפק ואמר משמיה דרב מותר. שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. קרי עלוי ברוך המקום שנגפו ועל רב קרא לא יאונה לצדיק כל און. ע"כ. וע' בס' תי"ט שדקדק דלילה ל' זכר. ופשוט הוא בכמה כתובים וישכב עמה בלילה הוא. בלילה ההוא נדדה וגו'. הלילה ההוא יקחהו אופל וגו'. ומפ' בגמ' דאפי' עד מוצ"ש לא פטרו אותו אלא בטרדה כזו שהיא טרדה דמצוה אבל בטרדה שאינה של מצוה כגון שטבעה ספינתו בים אינו פטור שיש לו לישב ולכוין: ומצאתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ועד מוצ"ש בוי"ו וכתב עוד וז"ל אבל בלילה הראשון בודאי לא עשה מעשה. ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. שמא לא ימצאנה בתולה ואני שמעתי שמתיירא וכו' מצאתי כתוב אין גם אחד מאלו הפי' נ"ל דאי הכי כי נמי עברו ד' לילות ליפטר דכל עוד דלא בעל אכתי לא סר פחדיה דאטו משום דעברו ד' לילות מובטח לו שלא יעשה כרות שפכה או שימצאנה בתולה. ונ"ל שאין כוונת רז"ל כאן באמרם טרוד מפחד אלא הכוונה שמחשבתו טרודה בדבר אחר ע"כ:

ומעשה ברבן גמליאל שקרא כו'. ואית דגרסי שנשא וקרא בלילה הראשון שנשא וכו' ומלת רבינו אית דל"ג לה בכולהו בבי: