משנה ביצה פרק ה׳ משנה ז׳

מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו': אין משקין ושוחטין המדבריות כו': רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה:

אלא א"כ זיכה להם כו'. ואע"ג דבמ"ד בדבורא קני ליה השואל. כמפורש שם. שאני התם דא"ל שואל למשאיל גופיה. הלכך סמכא דעתיה. אבל הכא דלא אמר ליה. בעינן זיכוי. הר"ן:

אין משקין. כתב הר"ן לענין השקאה בעלמא. ודאי אלו ואלו מזונותם עליך ומותר להשקותם [עיין ריש פרק ג'] ומשום הכי מפרש בגמרא. דמשום שחיטה נקט. ומלתא אגב אורחיה קמשמע לן דלשקי איניש והדר לשחוט. משום סרכא דמשכא. פירש רש"י שהעור תהא נוחה להפשט שהיא נדבקת יותר מדאי בבשר. והרמב"ם פירש שעל ידי ההשקאה תתיר ריאתה. ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת. ר"ל והרי אינה סירכא המטרפת:

הלנות בעיר. כת"ק בברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום. ובאות ולנות בתוך התחום. ונמצא שהן מוכנות:

הלנות באפר. פירש הרמב"ם שם הכפרים והערוך מפרש כמו ותרענה באחו (בראשית מ״א:ב׳). ורוצה לומר שהם חוץ לתחום כדאיתא בברייתא. והטעם מפני שהן מוקצים. ואין דעת אנשי העיר עליהן. וכבר כתבתי במשנה ג' פ"ד דבי"ט קיימא לן דמוקצה אסור. ומיהו מהכא ליכא ראיה דהא איכא לישנא בגמרא. דאפילו רבי שמעון מודה משום דהוו כגרוגרות וצמוקים. [כמ"ש במשנה ז' פרק דלעיל] דדחנהו בידים:

סליק מסכת ביצה:

מי שזמן אצלו אורחים ביום טוב:

לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:

אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב ע"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:

אין משקין ושוחטין את המדבריות להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:

אלו הן בייתות הלנות בעיר שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:

מדבריות הלנות באפר באחו. ר"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ"ח, ועי' לעיל פ"ג סי' י"א]:

מי שזימן וכו'. ביד שם ופי' הר"ן ז"ל מי שזימן אצלו אורחים מעיר אחרת ויבואו אצלו ע"י עירוב לא יוליכו בידם המנות לאתר הסעודה אא"כ יזכה להם אחר במתנותיהן מעי"ט אא"כ מסרן בעל הבית במשיכה לאדם אחר ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ופלוני שנמצא שהם בעלי המנות מאתמול שזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דתנן לעיל השואל כלי מעי"ט כרגלי השואל ואע"פ שלא מסרו לו אלא בי"ט כדאמרי' שאני התם דא"ל משאיל לשואל גופיה הלכך סמכא דעתיה אבל הכא דלא א"ל בעי זיכוי ומיהו בהכי מהני דכיון שזיכה לו ע"י אחר א"נ דא"ל משאיל לשואל גופיה ואע"פ שלא לקחו אלא בי"ט כמי שייחד לו קרן זוית דמי עכ"ל ז"ל:

אין משקין ושוחטין. בשבת פ' כירה (שבת דף מ"ה) ובס"פ מי שהחשיך אמרי' דר' יוחנן לא חייש להאי סתמא דסתם לן הכא כר' יהודה דאסור משום מוקצה דסתמא אחרינא אשכח ההיא דמעבירין מעל השלחן דפ' נוטל כדכתיבנא התם דרב נחמן מפיך לה:

הבייתות אלו הן בייתות. כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל כך מצאתי נקוד ופירוש לנות תרגום לא תלין לא תבית וכן בלשון ישמעאל ומיהו מן הגמרא נ"ל דביתות גרסי' לישנא דבית והיינו הפך המדבר ע"כ:

והמדבריות הלנות באפר פי' בהמות הלנות באפר והיה נראה דמתני' אפי' רבי היא דתניא אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות מדבריות כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות ברביעה ראשונה ואלו הן בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן אלא אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות ליישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אלא דמדקתני הלנות באפר משמע דכבר נכנסות קצת לעיר לכל הפחות בחורף אע"ג דאיכא למידחי דתנא הלנות באפר בסיפא אגב רישא אבל הרמב"ם ז"ל לענין הלכה פירש רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימות החום והקיץ ואינם נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים ע"כ וכן הוא בהרי"ף ז"ל ולחומרא: ובגמ' בחד לישנא אמרי' דהני מדבריות שאין נכנסות ליישוב כלל לדעת רבי הוו כגרוגרות וצמוקים שמקצה אותן מאצלו בידים דמודה בהו ר"ש ורבי אפשר דכר"ש ס"ל. וכתב הר"ן ז"ל ומיהו כי אמרינן דאסירי משום מוקצה ה"מ בבהמות של ישראל אבל של גוי לית בהו משום מוקצה דהא אמרי' בירושלמי דאין הגוי צריך הכן ומיהו יש לחוש אם בשביל ישראל באו מחוץ לתחום ע"כ. וביד פ' שני דהלכות יו"ט סי' ב' ובטור א"ח סי' תצ"ח.

סליק פירקא וסליקא לה מסכת יום טוב: ובעה"י הפוקד עקרות וגם שרה וחנה נתחיל מסכת ראש השנה: