משנה בכורות פרק ט׳ משנה א׳

מסכת בכורות, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

מַעְשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה. בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים, וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. בֶּחָדָשׁ, וּבַיָּשָׁן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. שֶׁהָיָה בַּדִּין, מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז), וָצֹאן, מִשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:

ר׳ עובדיה מברטנורא

מעשר בהמה. כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש. ומקריבים חלבו ודמו, ושאר הבשר נאכל לבעלים טהורים בירושלים כדין שלמים. ואם בעל מום הוא, אוכלים אותו בטומאה בכל מקום:

בפני הבית ושלא בפני הבית. והאידנא אמור רבנן דלא ליפרשו מעשר בהמה, משום תקלה, דאין לנו בית להקריבה וצריך לשהוייה עד שתפול בה מום ואתי בה לידי תקלה דגיזה ועבודה, או שמא ישחטנה בלא מום:

אבל לא במוקדשין. כגון קדשים קלים, דאיכא למאן דאמר ממון בעלים נינהו סד״א ליעשר, קמ״ל והיה קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש:

בכבשים ועזים. כלומר ונוהג בכבשים ובעזים:

ומתעשרין מזה על זה. מדרבי רחמנא וצאן, דמשמע כל צאן מין אחד חשיב ליה לענין מעשר:

בחדש. שנולדו לאחר ראש חודש אלול שהוא ראש השנה למעשר בהמה:

ובישן. שנולדו קודם אלול:

ואין מתעשרין מזה על זה. מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. דכתיב עשר תעשר, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, מה מעשר דגן מחדש על הישן לא דהא כתיב (דברים י״ד) שנה שנה, דמשמע ולא משנה זו על שנה אחרת, אף מעשר בהמה מחדש על הישן לא:

עוד מפרשים על משנה בכורות פרק ט׳ משנה א׳

פירוש המשניות לרמב״ם

מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ כו': כבר זכרנו פעמים רבות שהמעשר בהמה מקריבין ממנו חלבו ודמו ואוכלין אותו הבעלים בירושלים ואם אירע בו מום יאכל בטומאה בכל מקום. ומה שאמר בכאן שהוא נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית הוא דין תורה אבל משום תקלה אמרו אינו נוהג אלא בפני הבית גזירה שמא לא יהא שם מקדש ויאכל חוצה לארץ בלא מום. ומ"ש אבל לא במוקדשין ואפי' היו קדשים קלים ואפי' על דעת האומרים קדשים קלים ממון בעלים הוא. וחדש הוא הנולד באותה שנה וישן הוא הנולד בשנה שלפניה אמר רחמנא עשר תעשר וגו' אמרו בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכמו שמעשר דגן אין מעשרין מן הישן על החדש ולא מן החדש על הישן לפי שנאמר היוצא השדה שנה שנה כך מעשר בהמה לא יהא אלא שנה שנה ר"ל אין מעשרין משנה לחברתה:

תוספות יום טוב

מעשר בהמה כו'. בכל מקום רגיל להזכיר בכור ומעשר ופסח ששוין במתנותיהן [כדתנן ספ"ה דזבחים] להכי תני מעשר אגב בכור. ופסח דנפישי מיליה תנא בפסחים. תוס':

נוהג בארץ ובח"ל. כתבו התוס' דהכא לצורך הוא. ולא פירשו למה ונראה משום דבגמ' לימא מתני' דלא כר"ע דתניא ר"ע אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מח"ל ויקריבנו ת"ל (דברים י״ב:ה׳-ו׳) והבאתם שמה וגו' ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר כו' אפי' תימא ר"ע. כאן ליקרב דלא. כאן לקדש ולאכול במומו לבעלים דיקא נמי דקא נסיב לה תלמודא. והבאתם שמה [דהיינו הקרבה] ש"מ והשתא אי דלא כר"ע אצטריך. ואי כר' עקיבא נמי אצטריך דקדיש מיהא [לאכול במומו]. והרמב"ם בפ"ו מהלכות בכורות. העתיק המשנה כלשונה ויראה דס"ל דלא כר"ע:

ושלא בפני הבית. כתב הר"ב והאידנא אמור רבנן דלא לפרשו מעשר בהמה משום תקלה כו' דבשב ואל תעשה מצי למיעקר ד"ת כמ"ש ברפ"י דיבמות ועוד דאין איסור אכילה קודם עישור. אלא חכמים קבעו זמן. כדלקמן משנה ו'. ועיין לשון רש"י שהעתקתי ברפ"ג דשקלים. ובגמרא בכור נמי לקנינהו לאודנייהו לנכרי דלא ליקדש מעיקרא. ומסקי התוס' בפ"ק דף ג' דאה"נ דלדידן מצוה להשתתף עם הנכרי כו' קודם שיצא לאויר העולם. כדי לפטרו מן הבכורה וכדמסיק בטור סי' ש"ך:

ומתעשרין מזה על זה. כתב הר"ב מדרבי רחמנא וצאן דמשמע כל צאן מין אחד. ששניהם נקראים שה. הרמב"ם פ"ז מה"ב. וכדכתב הר"ב בפ"ק משנה ד':

[*בחדש. פי' הר"ב שנולדו אחר ר"ח אלול. שהוא ר"ה למעשר בהמה עיין במשנה ה':

ואין מתעשרין כו'. כתב הר"ב מה מעשר דגן כו' דהא כתיב שנה שנה שכן נאמר (שם י"ד) תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. וכן הוא בסוגיא [דף נ"ג ע"ב] ולעיל ברפ"ק דר"ה לא דקדק הר"ב בזה. וכתבו התוס' [דף ל"ג]. דהכא אתי הקישא ומפיק מק"ו ולעיל בפ"ה מ"ב אמרינן אפכא. הכא לא מתוקם הקישא דאע"ג דלר"י בר"י בפרקין משנה ז'. מתוקם בניטל באומד כו'. עיקר הקישא דשנה שנה לא מתוקמא]:

תפארת ישראל – יכין

מעשר בהמה שחייב כל אדם לעשר הבהמות שנולדו בעדרו. ומקריב מהעשירי חלבו ודמו. והשאר נאכל כולו לבעלים בירושלים. ואם המעשר בעל מום. נאכל בטומאה בכל מקום:

בפני הבית ושלא בפני הבית וקיי"ל דאינו נוהג בזה"ז. כדי שלא יכשל בו בגיזה ועבודה. או שיאכלנו קודם שיומם:

בחולין אבל לא במוקדשין אפילו בשלמים דממון בעלים הוא. אין חל שם מעשר עליו. מדכבר קדוש:

ומתעשרין מזה על זה מכבשים על עזים או איפכא:

בחדש שנולדו מראש חודש אלול ואילך:

ובישן שנולדו קודם ר"ח אלול:

ואינן מתעשרין מזה על זה מדהוקש למעשר דגן שאינו מתעשר משנה על חברתה:

משמע כל צאן אחד וא"א לומר ק"ו איפכא מכבשים ועזים על חדש וישן. מדכתיב עשר תעשר דהיינו ב' מעשרות. של דגן ושל בהמה דהוקשו אהדדי. מה מעשר דגן אינו מחדש אישן. מדכתיב גביה שנה בשנה. אף מעשר בהמה כן. והא דלא מייתי תנא הך ק"ו והך ילפותא. היינו מדבעי לאשמעינן קולא ודו"ק. א"נ משום דילפותא דכל צאן אחד אינו פשוט כל כך כילפותא דהיקש דעשר תעשר:

מלאכת שלמה

מעשר בהמה. הרא"ש ס"פ כל פסולי וביד פ"א דהלכות בכורות סי' ה' ובר"פ ששי ובפ"ז סי' די ה':

נוהג בארץ ובח"ל. והא דאמרינן בריש שלוח הקן דכל היכא דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך לבד מראשית הגז היינו בהנהו דתני בההיא מכילתא אבל הכא לצורך הוא ע"כ. פי' דבגמרא פנייך לימא מתני' דקתני נוהג בארץ ובח"ל דלא כר' עקיבא דתניא וכו' ומשני אפילו תימא ר"ע היא הא דאמר ר"ע אי אתה מעלה מעשר בהמה מח"ל ליקרב קאמר אבל מיקדש קדיש אפילו בח"ל ליאכל במומו ולא בעודו תמים:

אבל לא במוקדשין. קדשים קלים וכר' יוסי הגלילי דס"ל ממון בעלים הוא סד"א ליעשר ותיחול קדושת מעשר אקדשים קלים ונ"מ דאע"ג דשלמים הוו בני פדיון מעשר קאי עליה בלא יגאל ובלא ימכר קמ"ל דלא חיילא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדש:

ת"ל וצאן כל משמע צאן אחד. כך צ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל כל משמע צאן כל דכתיב אמעשר בקר שדי ההוא כל אצאן דלהוי כל משמע צאן אחד וכבשים ועזים איקרו צאן דכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ז ששניהם נקראים שה ע"כ. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה כן וכתב כן מצאתי הגירסא כל משמע צאן אחד וכן נ"ל עיקר וה"פ כל משמעות של צאן הוא אחד למעשר והרי כבשים ועזים כולם נקראים צאן ועל כן מתעשר מזה על זה ע"כ: ובספר יראים סי' ת"א נראה דגריס כל הנשמע צאן אחד ופי' כל הנקרא צאן דבר אחד ע"כ. ואיתה בתורת כהנים פרשת בחקתי פרשה י"ב:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה בכורות פרק ט׳ משנה א׳?

משנה בכורות פרק ט׳ משנה א׳ פותחת במילים ״מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה בכורות פרק ט׳ משנה א׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־8 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת בכורות פרק ט׳?

בפרק ט׳ של מסכת בכורות יש 8 משניות, וזו המשנה ה־1 בו.

עוד: מסכת בכורות · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Bekhorot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Bekhorot – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Bekhorot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Bekhorot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Bekhorot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Bekhorot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)