משנה בכורות פרק ד׳ משנה י׳

החשוד על השביעית אינו חשוד על כו': איסור שביעית דאורייתא ואיסור מעשרות דאורייתא ויש בכל אחד חומרא שאינה באחר לפי שמעשרות טעונין הבאת מקום ר"ל מעשר שני שעליו אנו מדברים משא"כ בשביעית ושביעית אין לה פדיון משא"כ במעשר וכבר נתבארו עיקרים אלו במקומותם ולפיכך מי שחשוד באחד מהן אינו חשוד באחר אבל חשוד בשניהם שהם מדאורייתא הרי הוא חשוד ג"כ על הטהרות ולפעמים יהא חשוד על הטהרות שהן מדרבנן כגון טומאת אוכלים וטומאת ידים וכיוצא בהן ואין ראוי שיהא חשוד על פירות שביעית ומעשרות שהן מן התורה לפי שהחשוד במילי דרבנן אין ראוי לחשוד אותו במילי דאורייתא אבל אם נחשד על טומאה דאורייתא הרי הוא ג"כ חשוד על שביעית ומעשרות ולפי הענין הזה אמר יש שהוא חשוד על הטהרות: ומה שאמר זה הכלל עניינו מה שזכרתי לך שהחשוד על שום דבר בין מדרבנן בין מדאורייתא הרי הוא חשוד ג"כ על איסור אחר שהוא כמותו באיסור או פחות ממנו אבל לא על איסור שהוא חמור ממנו בשום צד מן הצדדין כמו שנתבאר במעשר ובשביעית:

החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות. גמ' זו דברי ר"ע. אבל ר"י אומר. החשוד על השביעית. חשוד על המעשרות דבאתריה דר"י שביעית חמירא להו. כדתנן ספ"ג דדמאי:

חשוד על הטהרות. פי הר"ב דמדרבנן הוא שיהא אדם אוכל חולין בטהרה וכן פרש"י ול' הרמב"ם כגון טומאת אוכלים וטומאת ידים. וכיוצא בהן. וז"ל בפ"ח מהל' שמטה. שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור. אינו מטמא אחרים. אלא מד"ס ע"כ. וע' במ"ו פ"ק דפסחים:

ויש שהוא חשוד על הטהרות כו'. לפי שהחשוד במילי דרבנן אין ראוי לחשוד אותו במילי דאורייתא. אבל אם נחשד על טומאה דאורייתא הרי הוא ג"כ חשוד על השביעית ומעשרות [ולפיכך] אמר יש שהוא חשוד על הטהרות [ולא אמר החשוד על הטהרות] הרמב"ם:

זה הכלל כל החשוד כו'. קצת קשה לשון זה הכלל כיון שאינו כולל הדינין השנויין כבר אלא מלתא אחריתא קא פסיק ותני. ובפירוש הרמב"ם ומה שאמר זה הכלל ענינו מה שזכרתי לך שהחשוד על שום דבר בין מדרבנן בין מדאורייתא הרי הוא חשוד ג"כ על איסור אחר שהוא כמותו באיסורו או פחות ממנו אבל לא על איסור שהוא חמור ממנו בשום צד מן הצדדים כמו שנתבאר במעשר ובשביעית ע"כ. אבל אינו במשמע הלשון. וכן בנוסח שבא לידי מא"י נמחק:

לא דנו ולא מעידו. ע' מה שאכתוב בזה בס"ד בפרק דלקמן מ"ד:

אינו חשוד על המעשרות מעשר שני. דאסור לאכלו חוץ לירושלים. [ונ"ל דכ"ש דאינו חשוד על תרומה ומעשר ראשון ועני. מדיש בכולם ג"כ גזל שלא לחשד עליו. וכ"ש תרומה שהוא לזרים במיתה. ועי' בתוי"ט]. ולהכי מותר ליקח מהחשוד תבואה בשאר שני שבוע. ומעשרו דמאי. כקונה מכל ע"ה. ולא וודאי:

אינו חשוד על השביעית דכל א' יש בו חומר. דמעשר שני נאכל רק בירושלים. שביעית אין פדיון לאיסורו. להכי החשוד לזה אינו חשוד לזה:

החשוד על זה ועל זה או או:

חשוד על הטהרות דכשמוכר מיני מאכל ואומר שהן טהורים אינו נאמן. דאולי נטמא בטומאה דרבנן. ואם חשוד על הנך שהן מדאורייתא. כ"ש דחשוד אדרבנן:

ואינו חשוד לא על זה ולא על זה דהחשוד לבלי לזהר בטומאה דרבנן. (כ"ש) [ל"א] דחשוד בהנך שאסורין מדאורייתא. אבל בחשוד אטומאה דאורייתא. חשוד נמי אהנך. לפיכך אמר ויש וכו' כלומר יש קצת וכו':

כל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ולא קיי"ל כן. אלא דעכ"פ נאמן בשל אחרים [י"ד קי"ט ש"ך סקי"ח. ועי' לקמן פ"ה מ"ד]:

הכי אמרינן בש"ס. וק"ל דלפי מ"ש רש"י ור"ב דהקונה ממנו תבואה מעשרו דמאי משמע לא דחשוד להפריש המעשרות ורק שאינו נותנו או מוליכו לירושלים. אלא דחשוד שלא להפריש המעשר כלל. א"כ טפי הו"ל לש"ס למנקט דחומרא דמעשר הוא שחייב על טבלו מיתה. משא"כ שביעית. אם חשוד בעבודח קרקע. אינו רק בלאו. ואם חשוד בסחורה. אינו רק לאו הבא מכלל עשה. ואם חשוד לאכול ספיחין. אינו אסור רק מד"ס [כרמב"ם פ"ד משמיטה]. ובשלמא לרמב"ם [פ"י ממאכלות ה"כ] דאין טבל במיתה רק בטבול לת"ג ולתרומות מעשר והודה לו הראב"ד שם. א"כ בטבל של מעשר שני אינ במיתה. אבל לר"ן [נדרים דפ"ד ב']. דכל טבל אפילו של מעשר עני הוא במיתה. א"כ כ"ש טבל של מעשר שני. מדיש בו קדושה. ק' שפיר דהו"ל למנקט הא. אמנם באמת לא ידענא מה הכריח לרבינו רש"י ולהר"ב ז"ל הבא אחריו. לפרש דמיירי שחשוד שלא להפריש. ולמה לא פירשו באמת שחשוד להפרישם ולא לעשות עמם כדינן. וכדמשמע פשטותה דש"ס. דקאמר דבעי חומש. משמע שכבר הפרישו ולא מביאו לירושלים מדטריחא ליה. וצ"ע:

החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות. תוס' פ' שני דכתובות ד' כ"ד ובגמרא א"ר יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים חשוד על השביעית חשוד על המעשרות ומאן חכמים ר' יהודה דבאתריה דר' יהודה שביעית הוה חמירא להו וכיון דחזינן דחשיד אשביעית כ"ש אמעשרות ואיכא דאמרי א"ר יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים חשוד על המעשרות חשוד על השביעית וכ"ש דחשוד אשביעית חשוד אמעשר ומאן חכמים ר"מ היא דאמר חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה גבי ע"ה שקבל עליו דברי חברות ונחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה וחכמים פליגי עליה בברייתא דלא נחשד רק לאותו דבר בלבד. ובפ' כל פסולי דף ל"ה גרסי' א"ל רב פפא לאביי לר"מ דאמר במתני' דהתם החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והכא בברייתא אמר החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהני ה"נ דלא דייני דינא בתמיה והכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ומשני אימור דאמר ר"מ החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו לחששא לאחזוקינהו בחשודים מי אמר וכי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר אחד:

החשוד על זה ועל זה. תוס' פ' הנזקין ד' ס"א והפי' על זה או על זה:

ויש שהוא חשוד על הטהרות. טור יו"ד סי' קי"ט. ובגמרא פריך ורמינהו נאמן על הטהרות נאמן על השביעית הא חשוד על הטהרות חשוד על השביעית ומתרץ ר' אלעאי מתני' דקתני אינו חשוד שראינוהו שנוהג דין מעשרות ושביעית בצנעא בתוך ביתו דליכא למימר לפנים הוא עושה כיון דבצנעא קעביד. ור' ינאי ב"ר ישמעאל אמר ברייתא דדייקינן מינה הא חשוד חשוד כגון דהוה חשוד אתרויהו אשביעית ואטהרות ואתא קמי רבנן וקביל אתרויהו והדר איחשד אחד מינייהו דאמרינן מגו דחשיד אהא חשיד נמי אאידך:

זה הכלל וכו'. וכחב התוי"ט ולשון זה הכלל קשה קצת כו' ע"ש. ובודאי שהוא קשה ובפירוש הרמב"ם שהעתיק היה מיושב קצת אם אינו טעות כמו שכתב הוא נר"ו ותימה הוא שלא דקדקו בזה המפרשים הראשונים וביד ס"פ עשירי דהלכות מטמאי משכב ומושב. ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' ס"ד וזה קיצור קצת מלשונו אבל חשוד גמור לכ"ע לא דנו ולא מעידו ולא נזכר כאן מחלוקת בפרק זה וסתם ואח"כ מחלוקת היא באידך פירקא סי' ד' וכן דעת כל הפוסקים ע"כ: