משנה בבא מציעא פרק ה׳ משנה י׳

אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך כו': גריד ימות החמה ורביעה ימות הגשמים והקרקע בימות החמה קל לחפור לתקן למיעוט הטינוף ואורך היום. ונכוש הוא החפירה בשרשי האילנות כמו החרישה שחורשין לזרוע:

ר"ג אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כו': מה שאמר רבן גמליאל ור"ש הכל הלכה אבל צריך שתדע שהדברים האלה וכיוצא בהם הם דברים שראוי להתרחק מהם בלבד:

ולא יאמר לו נכש עמי. כתב הר"ב פעמים וכו' ויש כאן אגר נטר ליה בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו. רש"י:

גריד. כתב הר"ב ימות החמה. וז"ל רש"י. גריד לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

רביעה. כתב הר"ב ימות הגשמים. והטעם פירש ברפ"ח דפאה. ובמשנה ו' פ"ט דשביעית:

לא יאמר לו חרוש עמי בגריד וכו'. כתב הר"ב שימי רביעה קשים למלאכה שבשדות. וז"ל הרמב"ם הקרקע בימות החמה קל לחפור לתקן למעוט הטנוף. ואורך היום:

יש רבית מוקדמת וכו'. ל' הרמב"ם מה שאמר ר"ג ור"ש הכל הלכה. אבל צריך שתדע הדברים האלה וכיוצא בהם הם דברים שראוי להתרחק מהם בלבד. ע"כ. וכלומר שאין בהם איסור דאורייתא. אבל הוא רבית דרבנן. וכן כתב בחבורו [בפ"ה מהמ"ו הל' י"א] שאם עבר ועשה כן. הרי זה אבק רבית:

לא יאמר לו דע כי בא איש וכו'. נראה בעיני שהם דברי הלוה למלוה שמודיעו שבא איש פלוני וכו'. וכל לא יאמר דמתניתין בלוה הם אמורים. ואיירי שמבשרו בכך והיינו דתנן דע. וטעמא כדתניא ר' שמעון בן יוחאי אומר מנין לנושה בתבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. ת"ל (דברים כ"ג) כל דבר אשר ישך. אפילו דבור אסור. אבל הטור סימן ק"ס כתב וז"ל ולא יאמר המלוה ללוה הודיעני אם בא איש פלוני וכו'. ונראה שגירסתו היתה דע אם וכו' ומפרש מלת דע כלומר שיחקור וידע להודיע לו אם בא וכו'. וגם גרסת הרמב"ם הוא דע אם בא וכו'. ומפרש על המלוה. שכ"כ בפ"ה מה"מ [הי"ב] . המלוה את חבירו לא יאמר לו דע אם בא וכו'. כלומר שתכבדו ותאכילו ותשקהו כראוי. ע"כ. והקשה ב"י וכי זה רבית דברים והרי ממון מחסרו. ותירץ דר"ש תרתי קאמר. חדא. דיש רבית דברים. כלומר שלא יקדים לו שלום או דברי כבוד יותר ממה שהיה עושה קודם שהלוהו: ותו קאמר דלא יאמר לו דע אם בא וכו'. דסלקא דעתך אמינא כיון שאינו מהנה למלוה כלל וגם לא התנה כן מעיקרא שרי. קמ"ל. ע"כ. ושוב מצאתי בנוסח משנה שבירושלמי דגרס דע אם בא:

אומר אדם לחבירו נכש [יעטען], לעקור עשבים רעים:

ואנכש עמך ר"ל נכש עמי היום ואנכש עמך למחר:

ואעדוד עמך ר"ל חפור עמי היום וכו':

ואנכש עמך אפילו בזמן שוה, דלפעמים אחת קשה מחברתה, ויש אגר נטר:

כל ימי גריד דבימי קיץ שהארץ יבישה וקלה לחפור:

אחד ולא חיישי' שיום א' גדול מחבירו, דלא קפדי אינשי בהא:

כל ימי רביעה זמן ירידת גשמים, שרובעין הקרקע ומלחלחין אותה, וקשה עבודתה:

לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה ונקט הכא חרישה, דקמ"ל דאפילו טרחת בהמתו אסור, וכ"ש עידור, שבחפירתו מיגע גוף עצמו, מכ"ש דאסור:

ויש רבית מאוחרת מיהו כל כה"ג רק מדרבנן אסור:

והיה משלח לו מתנה:

זו היא רבית מוקדמת אבל בשיגר לו סתם מתנה, מועטת מותר ומרובה אסור [ק"ס]:

והיה משלח לו ואמר בלבו [ולכך נקט מתני' "בשביל מעותיו" וכן בש"ע, ולא בנוכח כברישא, כך נ"ל. וי"ג מעותיך]:

לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני ר"ל שהלוה מבשרו להמלוה שבא פלוני, וכ"ש כשאמר לו המלוה שיבשרו כן. ודוקא בשלא היה עושה כן אם לא הלוהו [שם ז']:

אומר אדם לחברו נכש עמי וכו' ביד שם פ"ז סימן י"א. ובטור י"ד סימן ק"ס וקע"ו. ניכוש פי' הרמב"ם ז"ל הוא החפירה בשרשי האילנות כמו החרישה שחורשין לזרוע ע"כ. ולקמן פ' המקבל סי' ד' פירש כמו שפירש פה רעז"ל שהוא עקירת העשבים הרעים:

אבל לא יאמר נכש עמי כך נמצא מוגה:

כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת כך הגיה הרב ר' יהוסף ז"ל וכתב שכן מצא:

ר"ג אומר יש רבית מוקדמת וכו' בפירקין דף ס"ב. וביד שם פ"ה סימן י"א:

כיצד נתן עיניו ללות ממנו והיה משלח לו ואמר בשביל שילוני וכו' ואמר בשביל מעותיו וכו' כן הגרסא בספר אחר וצ"ע הר"ר יהוסף ז"ל:

לא יאמר לו דע כי בא וכו' אית דגרסי אם בא וכן הוא בירושלמי וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי בכל הספרים ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל שם בפ' ה' סימן י"ג וז"ל המלוה את חברו לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני תכבדו ותאכילהו ותשקהו כראוי וכן כל כיוצא בזה ע"כ וי"ס דגרסי במתני' אם בא וכו': וכן היא בטור י"ד סימן ק"ס אלא שהוא מפרש כפשטו רבית דברים ממש לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני והודיעני והתם הקשה בית יוסף לפי' הרמב"ם ז"ל וכי זה רבית דברים והרי ממון מחסרו ותירץ דלהרמב"ם ז"ל תרתי קאמר יש רבית דברים פי' כגון קדימת שלום וכיוצא בו ותו קאמר דלא יאמר לו דע וכו' ע"כ. ולשון ספר הלבוש שם סימן ק"ס וכן המלוה לא יאמר ללוה הודיעני אם יבא איש פלוני ממקום פלוני כלומר לכשיבא פלוני ממקום פלוני הודיעני הדבר מפני שצריך אני לו כי זה רבית שחישבו המלוה מפני שמעותיו בידו של זה הוא צריך לעשות לו טובת הנאה זו וכיוצא בה אבל הוא אסור ע"כ. ומצאתי כתוב בבאורי מהר"ר אייזיק שטיין ז"ל שעל סמ"ג בדף רפ"ח וז"ל משמע שדעת הרמב"ם ז"ל שלא יאמר המלוה ללוה שיכבד איש אחד בשבילו וקורא אותו רבית דברים הואיל ואין כופהו רק מדבר עמו לעשות והרשות ביד הלוה אם ירצה ומ"מ אסור כי הלוה ירא להשיבו ריקם ואני שמעתי שגורסים דע שבא איש פלוני ממקום פלוני ול"ג אם. וכך הפשט אש בא איש לעיר שהוא אוהב למלוה לא ילך הלוה ויבשרו שבא אוהבו לפי זה הלשון רבית דברים מיושב שפיר טפי ע"כ. כתב ראבי"ה אם מחזיק לו טובה יאמר המלוה גם אני מחזיק לך טובה ואין לחוש: