משנה בבא בתרא פרק ט׳ משנה ז׳

המחלק נכסיו על פיו רבי אלעזר אומר אחד בריא כו': [רבי אליעזר אומר] בשבת דבריו קיימין מפני כו': כבר בארנו בפרק ראשון ממסכת קדושין הפנים שיתקיים בהם קנין הקרקע וקנין המטלטלין ר"א אומר שאי אפשר לשום אדם לקנות שום דבר אלא באותם הפנים ואפילו אם יהיה המקנה לזולתו במשיכה לא בדבור בלבד. ואמרם אבל לא בחול רוצה לומר החולה כשחילק נכסיו בחול. ופסק ההלכה שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ואין הפרש בין דבורו בחול או בשבת ואין צריך קנין כמו שהקדמנו אבל אם רצה הוא שיקנו מידו קונין ממנו אפילו בשבת שמא תטרף דעתו עליו אם היינו מטריחין עליו לחפש אחר עדים שידעו לכתוב ולחתום והלכה כחכמים והלכה זכין לגדול: ותרגום הרדידים כבינתא:

המחלק נכסיו על פיו. רבי אליעזר אומר וכו'. כלומר רבי אליעזר אומר דעל פיו לא מהני. ועיין בפירוש הר"ב במ"ה פרק דלעיל:

רבי אלעזר אומר וכו' וה"ג התוספות. וטעמייהו דלקמן גרסינן רבי אליעזר אומר בשבת וכו'. וכן הוא לקמן במשנה שבגמרא גם הרי"ף והרא"ש העתיקו כן וכן מוכח בהדיא בברייתא שבגמרא. ועיין לעיל. ולפיכך כתבו דגרסינן רבי אלעזר והא ר"א בן שמוע. דאי גרם ר"א [ביו"ד] שהוא בר פלוגתיה דרבי יהושע דלקמן אם כן לערבינהו ולתנינהו המחלק נכסיו על פיו ר"א אומר אחד בריא וכו'. בד"א בחול וכו'. ועוד מאי קאמר אמרו לו מעשה דבני רוכל וכו' לימא להו דשבת הוה. אלא שמע מינה דגרס רבי אלעזר והוא ר"א בן שמוע ואית ליה בין בשבת בין בחול צריך קנין ופליג אדרבי אליעזר ורבי יהושע דלקמן. ועוד הביאו ראיות מסוגיות שבגמ'. והר"ב שהעתיק ר"א ביו"ד כן נמצא בספרים גם במשנה דירושלמי:

אחד בריא ואחד מסוכן. כתב הר"ב ואפי' מצוה מחמת מיתה וכו'. דהא מעשה דבני רוכל מתנה במקצת הואי. ואי בשכיב מרע הא לכולי עלמא בעיא קנין כדפירש הר"ב במשנה דלעיל אלא במצוה מחמת מיתה היתה [והכי מוקמינן לה בגמרא דף קנ"א ע"ב] וא"כ על כרחך פליג ר"א אפילו במצוה מחמת מיתה. הרשב"ם. וכתב עוד דנראה שכיון דלא מפליג רבי אלעזר בין שכיב מרע לבריא לענין היכא דמית. הוא הדין היכא דעמד אינו חוזר אם קנו מידו לרבי אליעזר:

נכסים שאין להם אחריות וכו'. מפורש הכל במשנה ה' פרק קמא דקדושין:

רוכל. שם אביהם. הרשב"ם:

תקברם אמן. פירש הר"ב כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו. והלואי שתקברם אמן. הרשב"ם. ורבנן קאמרי דלא היו רשעים ולפיכך אין לומר שקנסום. דאיתא בגמרא דהא דאמר רבי אליעזר שרשעים היו מפני שקיימו קוצים בכרם. ור' אלעזר לטעמיה ורבנן לטעמייהו דתנן [בסוף פרק ה' דכלאים] המקיים קוצים בכרם רבי אלעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש:

וחכמים אומרים. וכן הגרסא במשנה דירושלמי. וכבר כתבתי לעיל גרסת ר"א אומר. וכן הדעת מכרעת. דאם כן הני חכמים פליגי אאמרו לו ואין סברא שיחלוקו חכמים עם חכמים. שלא יקראו בשם הכת האחת:

בשבת דבריו קיימין. שלא תטרוף דעתו שמן הדין אין יכול לקנות. ולכתוב בשבת. אבל לא בחול. שיש תקנה בקנין וכתיבה. ולמה תטרוף דעתו. הרשב"ם:

רבי יהושע אומר בשבת אמרו. שדבריו קיימין. אע"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קני. קל וחומר בחול. דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכו'. הרשב"ם:

קל וחומר בחול. כתב הר"ב וכן הלכה כו' דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו. נקט ככתובים משום קרקעות דנקנין בשטר. ונקט כמסורים משום מטלטלים דנקנים במסירה. ומ"ש הר"ב שאם שאל שיקנו קונים בשבת. ואע"ג דקנין יש בו משום מקח וממכר. דאסור משום שבות. כמ"ש הר"ב במשנה ב' פ"ה דביצה. בשכיב מרע התירו כדי שלא תטרף דעתו:

זכין לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו. תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו. ואין זכין לגדול. שהרי יכול לזכות בעצמו:

רבי יהושע אומר לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו. וכל שכן לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות. ושליח נמי מצי משוי. והלכך כ"ש דזכין לאדם שלא בפניו. הרשב"ם:

אין נקנין אלא במשיכה דס"ל אפילו שכ"מ, ואפילו מצוה מחמת מיתה, אין דבריו ככתובין ומסורין, רק דינו כמתנת בריא:

אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי [הויבע]:

בני רוכל תקברם אמן דרשעים היו, ואמן היתה רוצה לקברן, להכי אמדו חכמים דעת אמן שגמרה והקנתה להבת אפילו בלא קנין. [ורבותינו פירשו, דמשום דרשעים היו קנסום מנמיה. וק"ל ממ"ד [כמכילתא משפטים] רשע וכשר עומדים לפניך בדין. לא תאמר הואיל ורשע הוא זה, אטה עליו הדין, ח"ל לא תטה משפט אביונך. אביון הוא במצות. ונ"ל*), דזהו באינו ראוי ברשעתו לקנסו, רק שיחשוב הדיין הואיל שרשע הוא וודאי טוען שקר, וראוי להטות עליו הדין, דזבל בני רוכל שהחזיקו ברשעתן שזרעו קוצים בכרם, דהו"ל כלאים אליבא דר"א. להכי הודיעום חכמים שאע"פ שהדין עמם יקנסום, והפקר ב"ד הפקר [כיבמות דף פ"ט ב']:

וחכמים אומרים בשבת אם בשבת חילק נכסיו:

רבי יהושע אומר בשבת אמרו דא"צ קנין וכתיבה:

קל וחומר בחול דראוי לקניין וכתיבה., וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, והכי קיימא לן [ר"נ]. מיהו בחפץ השכ"מ שיקנו ממנו, קונין בקנין סודר ממנו, אפילו בשבת, אף דכשאינו שכיב מרע אסור משום מקח וממכר [רנ"ד]:

כיוצא בו זכין לקטן ברצה ליתן מתנה לקטן, והרי אין לקטן יד לזכות בעצמו, יכול אחר לזכות עבורו לצרכו:

ואין זכין לגדול מדיכול לזכות בעצמו:

קל וחומר לגדול מטעם הנ"ל סימן נ"ד. ועוד דהרי גדול מצי משוי שליח, והרי זכין לאדם שלא בפניו, והכי קיי"ל [רמ"ג י"ח]:

המחלק נכסיו וכו' ספ"ק דגיטין:

ר' אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן וכו' הכי גריס ר"ת ר' אלעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע ולא גרסינן ר' אליעזר דאי גרסינן ר' אליעזר היה קשה מדתני בתר הכי פלוגתא דרי אליעזר ור' יהושע גבי קנין דשכיב מרע דבבא אחריתי ואי גרסינן ר' אליעזר בתרווייהו א"כ ליערבינהו וליתנינהו המחלק נכסיו על פיו ר' אליעזר אומר וכו' בד"א בחול אבל בשבת דבריו קיימין ר' יהושע אומר וכו' אלא מדפלגינהו לתרי באבי ש"מ הראשון הוא ר"א בן שמוע. ועוד ראי' דקאמר בגמרא א"ר לוי קונין משכיב מרע ואפי' בשבת ולא לחוש לדברי ר' אליעזר אלא שמא תטרף דעתו עליו ואי גרסינן ר' אליעזר הא אית ליה בסמוך דבשבת דבריו קיימין בלא קנין ועוד מאי האי דקאמר אמרו לו מעשה בבני רוכל לימא להו דשבת הוה ועוד הקשה ר"י מדאמרינן בגיטין בס"פ קמא וכו' עד אלא ש"מ ר' אלעזר גרסינן ואית ליה בין בשבת בין בחול צריך קנין ופליג אדר' אליעזר ור' יהושע דבסמוך ושלש מחלוקות בדבר עכ"ל תוס' ז"ל הכא וגם בספ"ק דגיטין דמייתי התם תלמודא למתניתין אלא דהתם קתני בה ושאין להם אחריות אינם נקנין אלא במשיכה וחכמים אומרים אלו ואלו נקנין באמירה אמרו לו וכו' ואפשר דשם היא ברייתא ומוכח התם בגמרא דר"מ ס"ל כר' אלעזר בן שמוע וכן כתבו תוס' ז"ל שם ולפי דרכנו למדנו דגרסינן בסמוך במקום וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין וכו' ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין וכן ג"כ תפס רשב"ם ז"ל ר' אלעזר אומר וכו' וכן בהרי"ף והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס וחכמים אומרים וכו'. ועיין בתוי"ט ד"ה וחכמים אומרים. ופי' רשב"ם ז"ל ר' אליעזר ס"ל דברי שכיב מרע אינם ככתובים וכו' ואפילו מצוה מחמת מיתה נמי לר' אליעזר בעי קנין שהרי מעשה של אמן של בני רוכל אוקימנא לעיל במצוה מחמת מיתה ואע"ה פליג ר' אליעזר וא"ל לחכמים בני רוכל תקברם אמם ושלא כדין קיימו דברי' לקונסו:

ואחד מסוכן ואע"ג דלא שייר מידי לא מיקני באמירה כלל ונראה בעיני דכיון דלא מפליג ר' אליעזר בין ש"מ לבריא לענין היכא דמית ה"ה היכא דעמד אינו חוזר אם קנו מידו לר' אליעזר ע"כ:

מעשה באמם וכו' בפירקין דף קנ"א ודייקינן התם מדקתני וקיימו את דברי' משמע דברים בלא קנין הוו:

תקברם אמן שרשעים היו והיו מקיימין קוצים בכרם ור' אלעזר לטעמיה דתנן בספ"ה דמסכת כלאים המקיים קוצים בכרם ר' אלעזר אומר קדש ורבנן לטעמייהו דס"ל התם לא קידש ולא קנסים דלא היו רשעים:

ר' אליעזר אומר בשבת וכו' פי' אם חילק נכסיו בשבת אז תקנו קכמים שיהיו דבריו קיימין בלא קנין שלא תטרף דעתו שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב בשבת אבל לא בחול שיש תקנה בקנין וכתיבה ולא תטרף דעתו:

ר' יהושע אומר לקטן אמרו ועיין בהר"ן ז"ל פ' התקבל דף תקפ"ד שפירש שם שזה הקטן דקתני במתניתין דזכין לו היינו באגב וחליפין שאין הקטן יודע בדרכי הקנאה כלל אבל אה"נ דיכול לזכות לעצמו במטלטלין אם הגיעו מאחר שיש לו דעת שנותנין לו אגוז ונוטלו צרור וזורקו כדאיתא התם א"נ דהכא בקטן שלא הגיע עדיין למדה הזאת של צרור וזורקו אגוז ונוטלו ומש"ה צריך לזכות אחרים בעדו עכ"ל ז"ל. ובגמרא מתניתין ר' יהודא היא דתניא ר"מ אומר ר' אליעזר אומר בחול דבריו קיימין מפני שיכול לכתוב אבל לא בשבת ר' יהושע אומר בחול אמרו וקל וחומר בשבת דכיון דאין יכול לכתוב עשו לו תקנה לקנות דבריו באמירה בעלמא כדי שלא תטרף דעתו עליו. כיוצא בו זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר לגדול אמרו קל וחומר לקטן ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול ר' יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול. וגם במשנה ברב אלפס בלבד מצאתי הגרסא בבבא דכיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר וכו'. וביד רפ"ח דהלכות זכייה ומתנה: