משנה בבא בתרא פרק ד׳ משנה ח׳

המוכר את השדה מכר את האבנים כו': אבנים שהם לצרכה לגדרים. וקנים שהם לצרכו לסמוך בהם הגפנים. ומחיצת הקנים המקום שנטועין בו הקנים בלבד ושומירה סוכת קנים וכיוצא בה שיושבים בה השומרים פירות. ובתולת שקמה הוא אילן משקמה קודם שיכרתו אותה לפי שדרכה לכורתה ואחר שכורתים אותה תחליף שנית ויגדל גוף העץ אחר שנכרתה:

מכר את האבנים שהם לצרכה. פירש הר"ב לעשות גדר ואע"ג דתשמישין המטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו. הרשב"ם:

ואת הקנים שבכרם. וממילא שמעינן המוכר את השדה מכר את הכרם. שכל אילנות בכלל שדה. אחד גפנים. ואחד כל אילן חוץ מחרוב המורכב. וסדן השקמה. כדמוכח במתניתין ובגמרא וכו'. הרשב"ם וכ"כ נ"י. ודבריהם נעלמו מעיני מהר"ר מרדכי יפה ז"ל. כשכתב בלבוש עיר שושן סימן רט"ו המוכר את השדה וכו'. וכן בכרם מכר את הקנים וכו' נדחק לכתוב וכן בכרם משום דקשיא ליה מה ענין קני הגפנים למכר השדה. ולפיכך מפרש דבמכר הכרם בהדיא מיירי. וליתא לדברי הרשב"ם ונ"י גם פשטא דמתניתין אינה מוכחת כדבריו. גם מהגמרא יש לרשב"ם ראיה ואין להאריך. ועיין במשנה דלקמן. ותימה שמהר"ר ואלק כהן ז"ל לא השיגו בזה:

ואת מחיצת הקנים. ה"ג הר"ב והרמב"ם בפירושו גם בחבורו [פ"ו מה"מ] וכן הגירסא ברי"ף. וגם בירושלמי. אבל בבבלי גרס חיצת וכן גרסת הרשב"ם והרא"ש והטור. ולענין הפירוש שתי הגרסאות שוות:

ואת השומרה שאינה עשויה בטיט. ה"ג הרשב"ם. ובסיפא גבי לא מכר גרם העשויה. ור"ח גרס איפכא. תוספות. והיא גרסת הר"ב וכן הגירסא בספר הרי"ף והרמב"ם. ואף הרא"ש העתיק כגרסת הרי"ף. וזה תימה לי על הטור סימן רט"ו שכתב כגרסת הרשב"ם. ואזדא לה תמיהת מהר"ר ו א ל ק כ ה ן על מור"ם שהשמיט דברי הטור מה שאין כן דרכו. דהא בדין השמיטו אחרי דלא אזיל ליה בהא בשטת אביו הרא"ש. וגם הרי"ף והרמב"ם ורבינו חננאל גורסים דלא כגרסתו. ומכל מקום לשון הר"ב שכתב המחוברת לקרקע בטיט קשיא טובא. דבגמרא אמרינן עלה אע"ג דלא קביעא בארעא. וכן הרמב"ם שגרסתו כגרסת הר"ב העתיק בפרק כ"ו מהלכות מכירה העשויה בטיט אע"פ שאינה קבועה. אלא הפירוש כמו שכתב נ"י שמכוסה וטוחה מלמעלה. ואע"ג דלא מחברא בטינא שלא שם סביבותיה הרבה כמנהג העולם:

השקמה. מפורשת במשנה ט' פרק ט' דב"מ:

שהם לצורכה הסדורות לגדר סביב לה:

שהם לצורכו לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע אף שהגיע להקצר [רט"ו]:

ואת מחיצת הקנים קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':

שהיא פחותה מבית רובע שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:

ואת השומרה סוכת השומר:

שאינה עשויה בטיט גירס' ר"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי"ל [שם]:

ואת החרוב [באקסהארנבוים].

שאינו מורכב שעדיין בחור ורך:

ואת בתולת השקמה עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:

האבנים שהן לצרכה לעשות גדר ואיכא מ"ד אבנים שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח. ובגמרא מוקי לר' מאיר דאמר גבי מכר כרם דמכר תשמישי כרם כברייתא דכתבינן לעיל סימן ג' ושמעינן דאתא לאפלוגי אדרבנן ולמימר דאפילו אותן תשמישין שאינם נמכרין לרבנן עם הכרם משום דלא קביעי כ"כ לר"מ מכורין הן והלכך בכל תשמישי כרם ושדה השנויין במשנתינו בעינן לפרושי היכי דמי דלר' מאיר מכור ולרבנן אינו מכור והלכך לעולא דמפרש אבנים הסדורות לגדר לר"מ הני אבנים מיירי דמתקנן אע"ג דלא סדרן ולרבנן והוא דסדרן ולמאן דמפרש אבנים שמשימין על העמרים לר"מ דמתקנן אע"ג דלא מחתן פי' שלעולם לא הונחו על העמרים ולרבנן היינו שכבר הונחו על העמרים וכן קנים לר"מ דמשפיין אע"ג דלא מוקמן פי' שאינם זקופים ונעוצים עדיין בקרקע ולרבנן והוא דמוקמן וכן נמי בסיפא לא מכר את האבנים שאינם לצרכה ולעולא יתפרש דלר' מאיר לא מתקנן ולרבנן דלא סדרן ולאידך לישנא לר' מאיר דלא מתקנן ולרבנן דלא מחתן ולא את הקנים לר' מאיר דלא משפיין ולרבנן דלא מוקמן:

ואת הקנים שבכרם שהם לצרכה וממילא שמעינן דהמוכר את השדה מכר את הכרם שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל אילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה אע"ג דאמר לו הוא וכל מה שבתוכה דאמר קרא ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב והאי בכל גבולו קרא יתירה הוא דמצי למיכתב ועל העץ אשר בשדה דהיינו בתוך גבולי השדה אלא למידרש אתא מי שצריך לגבול פי' קנה אותן אילנות שצריכין להיות להם גבול סביב שלא יערער אדם עליהם לומר בתוך שלי הן נטועים ושלי הן דהיינו כגון אילנות דקים שאין להם שם והדבר שכוח מי נטעם לפיכך צריך לעשות להם גבול סביב אבל כל חרוב המורכב וסדן השקמה גדולים וחשובים ואוושא מילתייהו וידוע של מי הן נטועין ואין צריכין גבול הלכך אינם בכלל השדה סביב:

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואע"ג דמטיא למיחצד כלומר ואיכא למ"ד כל העומד ליקצר כקצור דמי הכא לא אמר:

ואת מחיצת הקנים אע"ג דאלימי כלומר שהן עבות וגסות כיון שאינם בית רובע אין להם חשיבות ובטלות הן לגבי שדה. וי"ס דגרסי ואת חיצת הקנים וכן הוא ברשב"ם והרא"ש והטור וה"ג לה נמי בפ"ק דעירובין דף ט"ו ובפ' שני דף י"ט וכן הוא ג"כ בגמרא אבל בירו' והרי"ף והרמב"ם ז"ל מחיצת גרסינן והכל ענין אחד ולא נמצאת לי בערוך. ובגמרא א"ר יוחנן לא מחיצת קנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה פי' דקרו לה בי וורדא דפלניא אין נמכרת עמה ר"ל דדוקא בקניה הוא דבעינן בית רובע אבל כל דבר שיש לו שם בפני עצמו אפילו לא הוי בית רובע אינו מכור:

ואת השומרה שאינה עשויה בטיט כתבו תוס' ז"ל רשב"ם ז"ל גריס הכא שאינה עשויה בטיט ובסיפא גבי לא מכר גריס העשוי' ור"ח ז"ל גריס אפכא ע"כ וכן בערוך בערך שמר כרשב"ם ז"ל ופי' שומרה פי' בית דירה שעושין לשומר השדה אם עשוי' בקנים או בקש או בעצים דירת עראי היא ונמכרת עם השדה ואם עשוי' בטיט ונעשית קביעה כבית אינה נקנית בטפלה עם השדה עד שיקננה בפירוש ע"כ. אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל נראה שהסכימו לגרסת ר"ח ז"ל וכתב נמוקי יוסף ז"ל ואת השומרה ואע"ג דלא מחברא בטינא פי' סוכת נוצרים היא והיא קבועה בשדה ואע"ג שלא שם סביבותיה טיט הרבה כמנהג העולם מ"מ כיון שמכוסה וטוחה מלמעלה כמחוברת דמיא ע"כ וכן הוא הלשון בגמרא אע"ג דלא קביעא בארעא וכן הוא שם ביד פכ"ו דהלכות מכירה העשוי' בטיט אע"פ שאינה קבועה ורעז"ל נראה דלא דק במה שכתב המחוברת לקרקע בטיט:

ואת החרוב שאינו מורכב ואע"ג דאלימי בטל הוא לגבי השדה דאין לו שם עד שמרכיבין אותו וכו':