משנה בבא בתרא פרק ב׳ משנה י״א

מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה כו': אומר חרוב ושקמה מתפשטין יונקותיהם בקרקע הרבה וחרוב ידוע נקרא בלשון ערב כרוב ושקמה הוא עצי תאנה מדברית נקרא בערבי גמיז ומה שאמר בין מלמעלה בין מן הצד רצה לומר בין שהבור למעלה והאילן למטה בין האילן למעלה מן הבור לפי ששרשיו מגיעין לקרקע הבור ומרפה עפרו ומה שאמר לא יקוץ לפי שספק ממון חומרא לתובע וקולא לנתבע והלכה כר' יוסי:

בין מלמעלה. לשון הר"ב שאחד מהן מלמעלה וכו'. וכן לשון רש"י. וכלומר איזה מהן בין שהאילן למעלה. בין שהבור למעלה. וכדתניא בגמרא. ומפרש טעמא דכשאילן למעלה קאזלין שרשין ומזקי ליה לבור. וכשהבור למעלה מחלידין השרשים את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור:

רבי יוסי אומר וכו'. שזה חופר וכו' וזה נוטע וכו'. לשון הטור סימן קנ"ה שאין זה הנזק בא לו מיד אלא לאחר זמן כשיגדל. אבל שאר כל הרחקות חשבינן להו כאילו הנזק בא לו מיד. לפיכך חייב מזיק להרחיק. ע"כ. וכבר פירשתי כל אחד במקומו בס"ד. [*ודכתב הר"ב דהלכה כר' יוסי. גמרא]:

עשרים וחמש אמה מפני השרשים אבל בור מאילן א"צ להרחיק אלא קוצץ ויורד כסוף מי"ב, והטעם דאין האילן נפסד עי"ז, משא"כ בור נפסד משרשי אילן שבאין לתוכו שהשרשים מתפשטים ממנו לצד מטה ולמן הצד:

ובחרוב ובשקמה ששרשיהן מרובין:

בין מלמעלה בין מן הצד ר"ל בין שאחד מהן למעלה בהר, ובין ששניהן על קרקע שוה:

אם הבור קדמה ונטע הלה ולא הרחיק:

קוצץ ונותן דמים בעל הבור לבעל האילן:

לא יקיץ דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

וזה נוטע בתוך שלו דמדלא בא ההיזק מיד כשנטע, רק אחר זה בא הנזק ממילא, רשאי. והכי קיי"ל [שם ל"ב]:

מרחיקין את האילן מן הבור ר"פ הבית והעליה ובפירקין דף י"ז ודף י"ח ובסוף פירקין:

בין מלמעלה בין מן הצד ראיתי הגרסא בהרי"ף והרא"ש ז"ל בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ובגמרא תנא בין שהבור למטה ואילן למעלה בין שהבור למעלה ואילן למטה בשלמא בור למטה ואילן למעלה קאזלי שרשים מזקי לבור אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי א"ר חגאי בשם ר' יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומלקי' קרקעיתה של בור פי' רש"י ז"ל מחלידין לשון חלדה דהלכות שחיטה שמהלכת מתחת לקרקעית הבור ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל ותנא בין שהבור וכו' איצטריך לאתויי הך אע"ג דבמתני' נמי תנן בין מלמעלן בין מלמטן מ"מ אי ממתני' ה"א דאחרוב ושקמה קאי דעלה קאי קמ"ל ברייתא בכל אילן. [הגהה ולספרים דלא גרסי' במתני' בין מלמטן אתי שפיר דאי ממתני' ה"א בין מלמעלה אאילן קאי ולא אבור משום דלא תיקשי אלא בור מלמעלה ואילן מלמטה אמאי כדפריך אברייתא ע"כ בתוספות. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו ה"ג במתני' בין מלמעלה בין מן הצד וכן כתוב בהלכות רבינו הגדול ז"ל ובברייתא פירוש הוא שפירשו למשנתנו לומר מאי מלמעלה דקתני איזה מהם שיהא מלמעלה או בור או אילן והיינו דמקשי' בגמרא אברייתא בשלמא בור למטה וכו' דאילו מתני' איכא לפרושה בין שהאילן למעלה בין שהוא שוה לו מן הצד אלא ברייתא דקתני בור למעלה קשיא. ואיכא נוסחי דכתיב בהו במתני' בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ומפרשינן לה דאי ממתני' ה"א מאי למעלה ששפת הבור למעלה מן האילן אבל שרשי האילן למעלה הן מקרקעיתו של בור והן מלקין קרקעיתו אלא ברייתא דקתני בור למעלה משמע כל הבור למעלה ועוד דתנא ברא תוספאה הוא ולאוסופי אתא ושבושא דנוסחי הוא עכ"ל ז"ל ואם כוונתו באמרו רבינו הגדול על רב אלפס ז"ל כדרכו במקומות אחרות נמצא שאנו יש לנו טעות בלשונו שכתבתי בריש מתניתין]:

אם הבור קדם כך נראה דגרסי' דבור לשון זכר כדכתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו:

ונותן דמים דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול כך צ"ל בפי' רעז"ל. פי' זמן גדול לכשיגדל האילן:

אם אילן קדם לא יקוץ מפ' בגמרא שם בדף י"ח כגון שנטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ האילן שנטעו ברשות אבל אם מתחלה הי' השדה של חברו אסור לסמוך וליטע בצד המצר של חברו אע"פ שאין שם בור עדיין:

ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ ס"א ל"ג זה הר"ר יהוסף ז"ל:

ר' יוסי אומר אע"פ וכו' שם בפירקי' דף י"ח ע"ב וטעמא דר' יוסי ס"ל דעל הניזק להרחיק עצמו וכדכתבי' לעיל בסמוך והלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי בגירי דיליה פי' היכא דמטי ליה היזק מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי' בהבית והעליה הנהו בי תרי חד דייר עלאי וחד דייר תתאי אפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלים מידו ממש על התחתון קרי להו גירי דיליה וכי פסקי והדרי נפלי לא קרי להו גירי דילי' ועיין בנמקי יוסף בפירקי' שפירש בפירקין בסוף דף ק"ע דמסקי' התם בפ' הבית והעליה דאליבא דר' יוסי דקיימא לן כותיה על הניזק להרחיק עצמו דהא אמרי' התם דמיא מיתם תיימי והדר נפלי שההיזק אינו בא מחמת הלחות כדי דנימא שמזיק ממקומו אלא מיתם תיימי והולכים עד שמוצאין איזו פתח והדר נפלי ומזיקין המים לתחתון ע"כ. פי' ולא הוו גירי דיליה. עוד הכריח בנמקי יוסף דלר' יוסי היכא דלא הוו גיריה אפילו בהיזקא דרבים פטור ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות מלכים ומלחמותיהם סי' ח':