ספר הזוהר – פרשת אמור

פרשת אמור - זהר

ויאמר יהו"ה אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כא א). א"ר יוסי מאי טעמא דא לקבל דא דכתיב לעילא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו (ויקרא כ כז), וסמיך ליה אמור אל הכהנים? אלא כיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו בכלא - אזהר להו לכהני לקדשא לון וכן ללוים. לכהני מניין? דכתיב אמור אל הכהנים. ללואי מנין? דכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם. בגין דישתכחון כלהו זכאין קדישין דכיין.

אמור אל הכהנים בני אהרן מאי טעמא הכא בני אהרן? וכי לא ידענא דבני אהרן נינהו? אלא בני אהרן ולא בני לוי. דאהרן דהוא שירותא דכל כהני דעלמא, דביה אתרעי קב"ה מכלא בגין למעבד שלמא בעלמא, ובגין דאהרן ארחוי סליקו ליה להאי דכל יומוי דאהרן הוה משתדל לאסגאה שלמא בעלמא. ובגין דארחוי כך - סליק ליה קב"ה להאי למיעל שלמא בפמליא דלעילא. ובגין כך אמור אל הכהנים בני אהרן.

אמור אל הכהנים ואמרת אליהם. רבי יהודה פתח מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ). מה רב טובך - כמה עלאה ויקירא ההוא נהורא עלאה דאקרי 'טוב' דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, ודא הוא אור הגנוז דביה עביד קב"ה טב בעלמא, ולא מנע ליה בכל יומא בגין דביה מתקיים עלמא וקאים עליה. אשר צפנת ליראיך - דתנן נהורא עלאה עבד קב"ה כד ברא עלמא וגניז ליה לצדיקיא לזמנא דאתי. הדא הוא דכתיב אשר צפנת ליראיך.

פעלת לחוסים בך פעלת - בזמנא דאתברי עלמא ההוא נהורא הוה קאים ונהיר מרישא דעלמא לסייפי דעלמא. כד אסתכל קב"ה לאינון חייבין דזמינין לקיימא בעלמא - גניז ליה לההוא נהורא דכתיב וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו). וזמין לאנהרא לצדיקיא לעלמא דאתי. ודא הוא צפנת ליראיך, וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ).

תא חזי בשעתא דבר נש קאים למיהך לההוא עלמא והוא בבי מרעיה - אתיין עליה ג' שלוחין וחמי תמן מה דלא יכיל בר נש למחמי כד איהו בהאי עלמא. וההוא יומא - יומא דדינא עלאה הוא - דמלכא בעי פקדונא דיליה. זכאה ההוא בר נש דפקודא אתיב למלכא כמה דאתיהיב ליה בגויה! אי ההוא פקדונא אתטנף בטנופי גופא - מה יימא למארי פקדונא?! זקף עינוי וחמי למלאך המות קאים קמיה וסייפיה שליפא בידיה, קסטר בקטרין בקומטא דההוא בר נש, ולית לה לנפשא קשיו בכלא כפרישו דילה מן גופא. ובר נש לא מית עד דחמי לשכינתא, ומגו סגיאות תיאובתא דנפשא בשכינתא - נפקת לקבלה.בתר דנפק' - מאן איהי נפשא דאתדבק בה ותתקבל בגווה, והא אוקמוה להני מילי.

בתר דנפקא נפשא מן גופא ואשתאר גופא בלא רוחא - אסור למשבק ליה בלא קבורתא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא (דברים כא כג). בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא, ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחרא מיד בההוא יומא דאתפטר לאוטבא ליה. וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא; דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. ודא דמי לבר נש דמיתת אתתיה - לא אתחזי ליה למיסב אתתא אחרא עד דקביר לקדמיתא, ובגין דא אמרה אורייתא לא תלין נבלתו על העץ.

דבר אחר: כד אתפרשא נשמתא מן גופא ובעיא למיזל לההוא עלמא - לא תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לה גופא אחרא מנהורא, ולבתר יכלא למיעל. ומאליהו תנדע! דהוו ליה תרין גופין - חד דביה אתחזי לתתא לבני נשא, וחד דביה אתחזי לעילא בין מלאכין עלאין קדישין. וכל כמה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא מבעי ליה לאינש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה. ואסתאב יתיר. ועל דא אזהר לכהני ואמר לנפש לא יטמא בעמיו - בגין דאינון קדישין ולא ישרי עלייהו רוח מסאבא ולא יסתאבון.

אמור אל הכהנים ר' יצחק אמר אמור אל הכהנים בלחישו - כמה דכל עובדיהון דכהני בלחישו כך אמירה דלהון בלחישו. אמור...ואמרת - זמנא חד ותרין זמנין - לאזהרא להו על קדושייהו בגין דלא יסתאבון. דמאן דמשמש באתר קדישא בעיא דישתכח קדישא בכלא.

לנפש לא יטמא כמה דאוקימנא דגופא בלא רוח - מסאבא הוא, ושארי עליה רוח מסאבא. דהא תיאובתא דרוחי מסאבא לגבי גופיהון דישראל איהו, בגין דאתרק מנייהו רוחא קדישא, ובמנא דקודשא אתיין לאתחברא. וכהני דאינון קדישין קדושתא על קדושתא - לא בעיין לאסתאבא כלל בגין דכתיב כי נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו ז), וכתיב 'כי שמן משחת אלהיו עליו אני יהו"ה' (ויקרא כא יב).

והוא כגוונא דלעילא קאים לתתא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו (תהלים קלג ב). האי קרא אוקמוה אבל כשמן הטוב על הראש - דא משח רבות קדישא עלאה דנגיד ונפיק מאתר דנהרא עמיקא דכלא. דבר אחר, דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין. על הראש - על הראש ודאי - רישא דאדם קדמאה. יורד על הזקן - דא דיקנא יקירא כמה דאוקמוה. זקן אהרן - דא כהן גדול דלעילא והא אוקמוה, וההוא שמן יורד על פי מדותיו - דמאינון משיחין נגיד ונפיק ונחית לתתאי. וכגוונא דא נגיד ואתעטר כהנא תתאה במשח רבותא לתתא.

האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא - "לא יטמאו" מבעי ליה? מהו לא יטמא? אלא על ההוא כהן עלאה מכלהו קאמר. א"ר יהודה והא כתיב והכהן הגדול מאחיו (כאן חסר) אלא ודאי הכי הוא כמה דאתמר. וא"ר יצחק כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא - בקדושה אצטריך לאשתכחא יתיר מכלא כמה דאתמר:

ולאחותו הבתולה הקרובה אליו וגו' (ויקרא כא ג) - מאי כתיב לעילא כי אם לשארו הקרוב אליו וגו' (ויקרא כא ב)? ר' אבא פתח: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו' (ישעיהו סג א). מי זה בא מאדום - זמין קב"ה ללבשא לבושי נוקמא על אדום דאחריבו ביתיה ואוקידו היכליה וגלו לכנסת ישראל ביני עממיא, ולמעבד להון נוקמת עלמין עד דישתכחון כל טורין מטורי עלמא מליין מקטולי עמין, ולמקרי לכל עופא דשמייא עלייהו. וכל חיות ברא יתזנון מנייהו תריסר ירחי, ועופא דשמייא שבע שנין, עד לא תסבל ארעא ניוולא דידהו. הדא הוא דכתיב כי זבח ליהו"ה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיהו לד ו). עד דאינון לבושין יסתאבון - הדא הוא דכתיב וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו סג ג).

חמוץ בגדים מבצרה בגין דמנה נפקו אכלוסין דעלמא לחיילא על ירושלם, ואינון שרו לאוקדא היכלא. ובני אדום מפגרין שורין, ורמו אבני יסודא. הדא הוא דכתיב זכור יהו"ה לבני אדום וגו' האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז ז). זה הדור בלבושו (ישעיהו סג א) - באינון לבושי דנוקמא דזמין לאלבשא. צועה ברוב כחו - מה צועה? מתבר כמה דכתיב עמים תחתיך יפלו וגו' (תהלים מה ו).

אמרו ישראל לישעיה - מאן הוא דין דיעביד כל כך? פתח ואמר אני מדבר בצדקה - ההוא דאיהו רב להושיע, ההוא דכתיב ביה אוהב צדקה ומשפט. ואיהו 'צדקה' ממש ואיהו 'רב להושיע'.

וכל כך למה? בגין דגרמו לכנסת ישראל למהוי שכיבת לעפרא בגלותא ולמנפל לארעא, כמה דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה ב). ובגין כך קב"ה ילבש לבושי נוקמא עלייהו לסאבא לון בסגיאו דקטולייא דכתיב וכל מלבושי אגאלתי.

וכל כך למה? דכתיב ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - דלאו חולקיה דעשו ולא הוות בעדביה דההוא דכתיב ביה איש יודע ציד איש שדה. לה יטמא - באינון לבושין דנוקמא דזמין לאסתאבא בין אינון אכלוסין דכתיב ביה לה יטמא בגינה, בגין דאיהי שכיבת לעפרא והוא בעי לאקמא לה. הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך (ישעיהו ס א), וכתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגו' (עמוס ט יא):

לא יקרחה קרחה בראשם (ויקרא כא ה). ר' יוסי אמר לא יקרחה בה' מאי טעמא? אלא ההוא שמן עלאה דאיהו משח רבות קודשא דאשלים לכל שבעה יומין, כמה דאתמר דכתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). ההוא שמן עלאה אתעדי מניה ואתקרח אי איהו אפגים רישיה. בגין דרישא דכהנא עלאה - ההוא שמן עלאה הוי. ועל דא לא לבעי ליה לכהנא דלתתא לאחזאה ביה בגרמיה פגימו כלל והא אתמר. ובג"כ כתיב בה"א.

פתח ואמר: בשוב יהו"ה את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א). בשוב יהו"ה את שיבת - דא בגלות בבל אתמר. דלא אשתכחו יתיר בגלותא אלא שבעין שנין דכתיב כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כט י). וכתיב היינו כחולמים - מאי כחולמים? אלא הא אתערו חברייא דאיכא שבעין שנין בחלמא. ותא חזי כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). מאן שבעת ימים? הא אתמר - ההוא אתר עלאה דהיא כללא דכל שיתא אחרנין אקרי שבעת ימים ואקרי תשובה.

תנינן מאן דיתיב בתעניתא בשבתא - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא דאפילו אסתכמו עליה לביש - ההוא גזר דינא אתקרע. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה בההוא יומא בכללא דכלהו דאקרי שבעה ואקרי תשובה - בגין כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזר דינא בכלהו. ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.

כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי שבעת ימים. אי פגים רישיה - ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו - אקרח מניה כל ההוא קדושה דכולהו דשריא עליה. ועל דא אזדהרו דלא יקרחה קרחה בראשם וישתכחו פגימין מכלא. ובגין כך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא, כל שכן ההוא דאיהו עלאה מכלהו.

א"ר אבא כאן בה"א תתאה כאן בה"א עלאה! כהן גדול דאיהו עלאה מכלהו - בה"א עלאה, דכתיב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו' (ויקרא כא י) - ומלא ידו וגו' דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). כהנא אחרא בה' תתאה דכתיב לא יקרחה קרחה בראשם (ויקרא כא ה) וכתיב בתריה ולא יחללו שם אלהיהם (ויקרא כא ו) - והאי שם הא ידיעא איהו. ובגין כך כתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את הבגדים כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא.

ר' אבא פתח ואמר לך יהו"ה הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם (דניאל ט ז). זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ומגו רחימותא דלהון - יהיב להו אורייתא דקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל ביה בקב"ה; דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה, ומאן דאתרחק מאורייתא - רחיקא הוא מקב"ה.

תא חזי לך יהו"ה הצדקה - כמה דאת אמר לך יהו"ה הגדולה והגבורה (דה"א כט יא). מאן צדקה? אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה, והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים - אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה - אמת קשוט, ונהורא דכלא ונהורא דאנפין חידו כלא. בשת - כסיפא, רחיקו דקשוט. מאן דאכסיף בגין דאמת (דאיהו צדקה) אתרחק מניה; רחיקו דאנפין נהירין.

תא חזי כהנא עלאה - בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא, אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב אני חלקך ונחלתך (במדבר יח כ), וכתיב יהו"ה הוא נחלתו (דברים יח ב). ועל דא בעי לאתחזאה שלים בכלא, בגרמיה בלבושיה, דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר.

האי איהו בתר נישואין וכו' עד לארעא דישראל - זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפ' כי תצא כי שם ביתו. מאמר מתחיל וענשו אותו.

והוא אשה בבתוליה יקח (ויקרא כא יג). ר"ש פתח והנה הוא שם עלילות דברים וגו' (דברים כב יז), וכתיב וענשו אותו מאה כסף וגו' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל (דברים כב יט). וכי בתולת ישראל היא? בתולת אביה או בתולת בעלה היא! מהו בתולת ישראל הכא? הדא הוא דכתיב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז). אוף הכא כהנא דקאים כגוונא דלעילא כתיב והוא אשה בבתוליה יקח. הכי נמי בבתוליה - דלא תפוק בזמנא דחצדה לבר, והוא אתמר.

רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי יהודה ור' יוסי ור' חזקיה. פתח רבי שמעון ואמר טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו (תהלים קיא ה). טרף נתן ליראיו - אלין אינון זכאין אינון דחלי דקב"ה. דכל מאן דדחיל ליה אתקרי מאינשי דביתא דמלכא, ועליה כתיב אשרי איש ירא את ה' (תהלים קיב א). מהו טרף נתן ליראיו? אלא כמה דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מהכא אוליפנא דכל בר נש דלעי באורייתא בליליא וקם בפלגות ליליא בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא ביתא למלכא -- האי אשתתף בהדה והאי אקרי "מבי מלכא" ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא. הדא הוא דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. מאן ביתה? כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ביתה בני ביתה. ובג"כ טרף נתן ליראיו. מהו טרף? טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה דכתיב ממרחק תביא לחמה (משלי לא יד). ומאן זכי להאי טרף? סופיה דקרא אוכח דכתיב יזכור לעולם בריתו (תהלים קיא ה) - מאן דאשתדל באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לקב"ה, והוא אשתתף בהדיה, וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל דכתיב צדיקים לעולם יירשו ארץ (תהלים לז כט).

תו פתח ואמר: ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהו"ה מקדשו (ויקרא כא טו). תא חזי כל מאן דאפיק זרע לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא ואקרי 'רע' דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה ה) - האי מאן דאפיק ליה בידיה או אנתו אחרא דלא כשרא. ואי תימא דאפיק ליה באנתו דלא מתעברא הכי נמי? לא! אלא כמה דאמרן. ועל דא יבעי בר נש מקב"ה דיזמין ליה מאנא דכשרא דלא יפגים זרעיה. מאן דאפיק זרעא במאנא דלא כשרא - פגים ליה לזרעיה. ווי למאן דפגים זרעיה! ומה בשאר בני נשא כך - בכהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה עלאה - על אחת כמה וכמה!

בעמיו מהו בעמיו? דהא כתיב לעילא אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו (ויקרא כא יד). "בהם" מבעי ליה! מהו בעמיו? אלא מלה דא קלנא בעמיו, פגימו בעמיו. ועל דא כתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה - מעמיו ודאי. כלא כגוונא דלעילא.

כי אני יהו"ה מקדשו מהו מקדשו? אלא אנא הוא ההוא דאיהו מקדש ליה בכל יומא, ובג"כ לא יפגים זרעיה ולא ישתכח ביה פגימו, דהא אני יהו"ה מקדשו. דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכלא - דקדישא ישתמש על ידא דקדישא. תא חזי קב"ה ישתמש על ידא דכהנא וישתכח קדישא כד אתי לשמשא. ובגין דקב"ה ישתמש על ידא דכהנא דאיהו קדישא - כהנא ישתמש על ידא דדכיא דאתקדש בדכיותיה. ומאי איהו? ליואי. בר נש אחרא ישתמש על ידי דקדישא אחרא בגין דישתכחון כלא בקדושה לשמשא לקב"ה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דעלייהו כתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ כו)! כמה פרישן ישראל מכלא בקדושה לשמשא לקב"ה - הדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יהו"ה וגו' (ויקרא כ ז).

תו פתח ואמר: ליהו"ה הישועה על עמך ברכתך סלה (תהלים ג ט). ליהו"ה הישועה - הכי תנינן זכאין אינון ישראל דבכל אתר דאתגלו שכינתא אתגלייא בהדייהו. כד יפקון ישראל מגלותא פורקנא למאן? לישראל או לקב"ה? אלא הא אוקמוה בכמה קראי. והכא ליהו"ה הישועה ודאי! אימתי? על עמך ברכתך סלה. בשעתא דקב"ה ישגח בברכאן עלייהו דישראל לאפקא לון מן גלותא ולאוטבא להו - כדין ליהו"ה הישועה ודאי. ועל דא תנינן דקב"ה ייתוב עמהון דישראל מן גלותא, הדא הוא דכתיב ושב יהו"ה אלהיך את שבותך ורחמך (דברים ל ג):

איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (ויקרא כא יז). ר' יצחק אמר בגין דאיהו פגים, ומאן דאיהו פגים לא אתחזו לשמשא בקודשא. והא אוקמוה דבר נש דאשתכח פגים - לית ביה מהימנותא, וההוא פגימו אסהיד עליה. כל דען כהנא דבעייא לאשתכחא שלים, מאריה דמהימנותא יתיר מכלא, והא אוקמוה.

ר' אלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי, והוא הוה אמר "זילגא דבקסטירא בעינא שכיח". אדהכי אעבר חד בר נש פגים מעיניה חד. אמר חמוי: נשאל להאי. אמר: פגים הוא ולאו מהימנא! אמר: נשאל בהדיה. אתו שאילו ליה, אמרו ליה: טופקא מאן הוא בעלמא? אמר: עתירא. אבל דישליף בהדיה אנא מכלהו. אמר ר' אלעזר: במלוי אשתמע דלאו מהימנותא גביה ולאו בר מהימנא הוא. תא חזי קב"ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב דהא קדושה דלעילא לא שריא באתר פגים.

פתח ואמר לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה (ישעיהו ח כ). לתורה ולתעודה - מאן הוא תורה ומאן הוא תעודה? אלא תורה - דא תורה שבכתב. תעודה - דא תורה שבעל פה. תורה שבע"פ לא שריא באתר פגים דהא מתורה שבכתב אתבני.

כתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח טז). צור תעודה - דא תורה שבע"פ בגין דתמן אתצר צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא דחיי דלעילא למהוי כלא חד. ומתמן לתתא אתפרשן אורחים ושבילים ומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו. הדא הוא דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

חתום תורה חתימה דאורייתא דאיהי תורה שבכתב. באן אתר? בלמודי - אלין נביאי, כמה דאת אמר ויקם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז (מ"א ז כא). ומתמן אתפרשן אורחין לנביאי מהימני, וקיימי אלין בקיומא לגופא לשית טהירין. הדא הוא דכתיב שוקיו עמודי שש (שה"ש ה טו). וכלא לא קיימא אלא בשלימו. ולא שרייא קדושה דכלא אלא בשלימו. כד מתחבראן דא בדא - כלא הוא שלים. כלא הוא חד, לא אתפגים אתר. ועל דא אקרי כנסת ישראל שלם כמה דאת אמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח), ויהי בשלם סכו (תהלים עו ג). ובג"כ לא שרייא כלא אלא באתר שלים. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב.

כגוונא דא קרבנא דביה מומא לא יתקריב. מאי טעמא? דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם (ויקרא כב כ). ואי תימא - הא קודשא בריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נז טו)?! האי אתר שלים יתיר הוא מכלא ) בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא, גאותא עלאה. ודא הוא שלים. אבל לא כתיב "ואת עור ושבור וחרום ושרוע", אלא ואת דכא ושפל רוח - מאן דמאיך גרמיה קב"ה זקיף ליה. ובגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא - בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים. ועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (ויקרא כא יז).

תו פתח ואמר: וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע (מלאכי א ח) - וכי קב"ה אמר אין רע - אי הכי טוב הוא. אלא סיפיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על גבי מדבחא ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקב"ה דא או אחרא, ואינון הוו דאמרי אין רע, וקב"ה אתיב להון ההוא מלה דהוו אמרי. אמר: "ישראל! אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני 'אין רע', מאי אכפת ליה לקב"ה". סופיה דקרא מה כתיב הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך - בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון משדרין ליה בפגימא או לאו?! הירצך או הישא פניך בההוא דורונא?! כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא - הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר! דודאי בר נש דאיהו פגים - פגים הוא מכלא, פגים הוא ממהימנותא. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב (ויקרא כא יח).

אמר רבי יוסי זמין קב"ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין בכלא, דלא יהא בהון מארי דמומין כלל. בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא. הדא הוא דכתיב ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד).

דבר אחר: כד יתערון מעפרא - כמה דעאלו הכי יקומון. חגרין או סומין עאלו - חגרין וסומין יקומון. בההוא לבושא. דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר קב"ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה. וכדין יהא עלמא שלים בכלא. כדין ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד:

שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו' (ויקרא כב כז). רבי יוסי פתח: צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יהו"ה (תהלים לו ז). האי קרא אית לאסתכלא ביה. אבל תא חזי צדק - כתרא קדישא עלאה. כהררי אל - כאינון טורין עלאין קדישין דאקרון 'טורי דאפרסמונא דכיא'. ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא - כל דינהא בשיקולא חדא לכלא, דלית בההוא דינא רחמי.

משפטיך תהום רבה משפט דאיהו רחמי נחית לתתא לההוא דרגא לתקנא עלמין וחייס על כלא, ועביד דינא ברחמי לבסמא עלמא. ובגין דאיהו רחמי - אדם ובהמה תושיע יהו"ה - לכלא, בשיקולא חדא. אדם ובהמה הא אוקמוה. מאן דהוא אדם ושוי לגרמיה כבהמה. אדם ובהמה - דין אדם ודין בהמה חד הוא. אדם - ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר (בראשית יז יב). בהמה - והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהו"ה (ויקרא כב כז) - בגין דיעבר עלייהו שבת חד ודא אוקמוה:

רבי חייא פתח יהו"ה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו (שופטים ה ד). תא חזי זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקב"ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון 'קדישין - עם קדוש'. וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי 'קדש' דכתיב קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה (ירמיהו ב ג), כמה דאוקימנא. דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ורשימין בשמיה ואינון דיליה, כמה דאת אמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז כג). ועממין לא מתדבקין ביה ולא אזלין בנימוסיה, ורשימא קדישא אעדיאו מנייהו עד דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא.

ותא חזי בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל - זמין בה לבני עשו. אמר לון "בעאן אתון לקבלא אורייתא?". בההיא שעתא אתרגיזת ארעא קדישא ובעיא לאעלא לנוקבא דתהומא רבה. אמרה קמיה: מארי דעלמא! פסטירא דחדווה תרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא - קלטינא קמי ערלין דלא רשימין בקיומך?! אמר לה קב"ה: כורסייא כורסייא! ייבדון אלף אומין כוותייהו, וקיימא דאורייתא לא יזדמן קמייהו! הדא הוא דכתיב יהו"ה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה ודאי, בגין דאורייתא לא אתיהיבת אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא. ומאן דאליף אורייתא למאן דלא אתגזר - משקר בתרי קיימי! משקר בקיימא דאורייתא, ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל. דאורייתא להאי אתר אתיהיבת ולא לאחרא.

רבי אבא אמר משקר בתלת דוכתי עלאי! משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים. משקר בתורה דכתיב וזאת התורה וגו' (דברים ד מד). משקר בנביאים דכתיב וכל בניך למודי יהו"ה (ישעיהו נד יג) - אינון למודי יהו"ה ולא אחרא. וכתיב חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח טז) - אינון ולא אחרא. משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל (תהלים עח ה), וכתיב אך צדיקים יודו לשמך (תהלים קמ יד). מאן צדיקים? דא צדיק וכנסת ישראל - דמאן דלא אתגזר ולא עאל בקיומא דלהון - לא יודון לשמיה קדישא דהיא אורייתא.

א"ר חייא, כיון דאתגלי קב"ה על טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל - שכיכת ארעא ותבת בנייחא. הדא הוא דכתיב ארץ יראה ושקטה (תהלים עו ט). תא חזי בר נש דאתיליד - לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד דאתגזר. כיון דאתגזר - אתער עליה אתערותא דרוחא דלעילא. זכי לאתעסקא באורייתא - אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ועביד פקודי אורייתא - אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ואתנסיב, זכי ואוליד בנין ואוליף לון ארחוי דמלכא קדישא - הא כדין הוא אדם שלים. שלים בכלא. אבל בהמה דאתילידת - בההיא שעתא דאתילידת - ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא דאתילידת ואתמנא עליה! ובגין כך כתיב שור או כבש או עז כי יולד (ויקרא כב כז). "עגל או טלה או שעיר או גדי" לא אתמר - אלא שור או כשב או עז - ההוא דאית ליה לסופא אית ליה בשעתא דאתיליד. והיה שבעת ימים תחת אמו - בגין לאתישבא ביה ההוא חילא ואתקיים ביה. ובמה יתקיים ביה? כד ישרי עליה שבת חד. ואי לא - לא יתקיים. ולבתר דיתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן אשה ליהו"ה - בקיומא דשבת חד דאעבר עליה.

ובר נש - בקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא דהאי עלמא וחילא דיליה. בתר דאתגזר - אתער עליה אתערותא דרוחא עלאה. וכנסת ישראל אעבר עליה וחמאת ליה ברשימא קדישא, ואתערת עליה ושרייא עליה רוחא דההוא עלמא קדישא, כמה דאת אמר ואעבור עליך ואראך מתבוסת בדמיך וגו' (יחזקאל טז ו). בדמיך - בתרי. ואי תימא התם כד נפקי ישראל ממצרים דשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה - כדין כתיב בדמיך חיי - הכא מאי בדמיך? אלא תרין - חד דמילה וחד דפריעה. חד דגזירו דכנסת ישראל, וחד דפריעה בצדיק יסוד עולם. ואלין תרין דמין דבר נש קאים בגינייהו בקיומא דעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב בדמיך חיי.

רבי שמעון אמר סוד יהו"ה ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד). סוד יהו"ה ליראיו - דא כנסת ישראל, ובריתו להודיעם - דא צדיק יסוד עולם, בקשורא חדא. יו"ד - תלת אתוון שלימותא דכלא. ראשיתא דכלא י' עלאה דכלא. ו' - אמצעיתא - שלימותא דכל סטרין, מעבר לכל רוחין. ביה תלייא מהימנותא. ד' - גנתא צרורא דחיי.

את דא זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק - נפיק כמלכא עם חילוי. תב לבתר י' בלחודוי. ביה אסתים מלה, ביה נפיק. סגיר ופתח.

ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא, והא אתמר. ה"א - ה' הא ידיעא. א' - הוא יו"ד; שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין ביו"ד, והא אוקמוה. וכלא חד מלה הוא - שלימו דשמא קדישא הוא, שלימו דעילא ותתא. בגין כך לזמנין ה"א נטיל א' בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי.

תא חזי כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו דכלא שמא. יו"ד - הא אתמר - שלימו דכלא. ה' - שלימו דכלא. ואע"ג דלאו איהו באלף ה"א בלחודוי - הא אתמר בדיוקנא דא [ציור] יד"ו. א' הוא שלימותא דכלא. ו' - בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא בכלא. וא"ו - הא שלימו יתיר לאעטרא בכלא. ה"א ה"א - כלא חד הוא. והא אתערו ביה חברייא.

תא חזי והיה שבעת ימים וגו' - יהו"ה אתגליפו אתוון והיה. ו' ה' - הא שבעת יומין אתכלילו בחד. י' ה' - שבעת יומין. י' - חד כללא דכלא. ה"א - תלת; היא ותרין בנין. וברא חד - תרין אבהן ביה כלילן - הא שיתא. ברתא נוקבא חד - הא שבעה. אשתמע דה' עלאה כללא דשיתא. י"ה - הא שבעה. היינו דכתיב שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום (מלכים א ח סה).

והיה שבעת ימים תחת אמו תחת אמו אתעטרו 'שבעת ימים' דכתיב לך יהו"ה הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט יא). ועל דא שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה, תחת אמו לתתא.

כתיב עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה (שמואל א ב ה) - עקרא דכל ביתא ילדה שבעה - אלין שבעת יומין דחג הסכות. ורבת בנים אמללה - אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא. ותא חזי אלין סלקין לעילא לעילא, ואלין נחתין לתתא לתתא, כמה דאת אמר אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שים קנך משם אורידך נאם יהו"ה (עובדיה א ד). וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), וכתיב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כו ד). ולבתר סלקין על כלא ומתדבקן באתר עלאה על כלא - הדא הוא דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' (דברים ד ו):

ושור או שה אותו ואת בנו (ויקרא כב כח) - אמר ר' יוסי כתרגומו - לה ולברה. דעקרא דאמא למנדע ברה ואזיל בתרה, ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא.

לא תשחטו ביום אחד א"ר יהודה מאי טעמא? אי תימא משום עגמת נפש דבעירא - ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא! או להאי השתא ולהאי לבתר! א"ל אית מאן דשרי - ולאו הכי! אלא ביום אחד ממש. תא חזי תנינן יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא? בגין דלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה. וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא - אוליפנא דההוא יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזרה. ואי דחי ליה ליומא אחרא - הא שולטנא דיומא אחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה יומא עלאה לעילא. ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא יתפגים קמי שאר יומין אחרנין. ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא יאות - הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא. עביד בר נש חסד בעלמא - אתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה. ואי אתדבר בר נש לרחמי לתתא - אתער רחמי על ההוא יומא ואתעטר ברחמי בגיניה, וכדין ההוא יומא קאים עליה למהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה.

כגוונא דדא בהפוכא דא. אי עביד בר נש עובדא דאכזרי - הכי אתער בההוא יומא ופגים ליה, ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא. בההיא מדה דבר נש מודד - בה מודדין ליה. תנן דישראל אכזריות אתמנע מנייהו מכל שאר עמין, ולא יתחזון מניה עובדא בעלמא, דהא כמה מארי דעיינין קיימין עליה דבר נש בההוא עובדא. זכאה מאן דאחזי עובדא דכשרא לתתא, דהא בעובדא תלייא מלתא בכלא לאתערא מלה אחרא:

רבי שמעון פתח וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב א). האי קרא רזא דחכמתא אית ביה, ואית לן לאסתכלא ביה, דלאו סופיה רישיה ולאו רישיה סופיה. אלא תא חזי בשעתא דקב"ה בעי למידן עלמא בכפנא - לא יהיב מלה דא לידא דכרוזא. דהא כל דינין אחרנין דעלמא כרוזא כריז עלוהי עד לא ייתון לעלמא, ודינא דא לא אתיהיב לכרוזא אלא קב"ה אכריז עליה וקארי. הדא הוא דכתיב כי קרא יהו"ה לרעב (מ"ב ח א). מההיא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין בפקידו דרעב, ואסיר ליה לבר נש דאית ליה שבעא לאחזאה בגרמיה שבעא - דהא אחזי פגימו לעילא ואכחיש מלה דמלכא וכביכול כאלו אעבר ממנן דמלכא מאתרייהו. ועל דא אמר יעקב לבנוי למה תתראו? - למה תעבידו פגימו לעילא ולתתא ולאכחשא מלה דמלכא וכל אינון ממנן בכריזו דיליה. אבל הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, ותמן אחזיאו גרמייכו בשבעא ולא תכחישו פמליא דלעילא הכא. ותא חזי יעקב כמה תבואה הות ליה ולא בעי לשבור אלא בתוך הבאים - בגין דלא ישתכח פגימו בעובדא דיליה.

[בדפוס כתוב כי מה שחסר כאן עיין בסוף הספר "סימן ג". והעתקתיו לכאן למרות שלא נראה כי הוא חלק של הזוהר - ויקיעורך] [ספר הבהיר אמור צ"ב ע"ב אחר תיבות בעובדא דיליה אמר רבי רחומאי מאי דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד - והא כבר ירד? אלא וירד מעשות החטאת והעולה ואחר כך וישא אהרן את ידיו אל העם - נשיאות זו למה? לפי שהקריב קרבן ונתרצה לפני אביהם שבשמים כדאמר צריך אותו שמקרבן לעליונים ומייחדן לייחד בכללן אלו. ומה אל העם? בעבור העם. ומאי טעמא בנשיאות - לברך להון בברכה?! אלא משום דיש באדם עשר אצבעות רמז לעשר ספירות שנחתמו בהן שמים וארץ].

תו פתח ואמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט כב). ותנינן ידו כתיב - דבעי לזקפא ימינא על שמאלא. ואמאי? לאחזאה עובדא לתתא בגין דיתער עובדא לעילא. כתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' (ויקרא כה ט) - שופר תרועה אמאי? אלא שופר דמתבר שלשלאין, דמתבר שולטנותא מכל עבדין. ובעיא לאחזאה שופר דאיהו פשוט ולא כפוף לאחזאה חירו לכלא, דהא יומא גרים. ובכלא בעי לאחזאה עובדא. ועל דא שופר ולא קרן, בגין לאחזאה מאן הוא אתר דאקרי שופר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! דאינון ידעין לאתדבקא במלכא קדישא ולאתערא חילא דלעילא ולאמשכא קדושה דמאריהון עלייהו, בגין כך כתיב אשריך ישראל מי כמוך וגו', ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכם חיים כלכם היום:

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי יהו"ה אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי (ויקרא כג ב). ר' יצחק פתח: ויקרא אלהים לאור יום וגו'. תנינן אור דהוה בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא. כד אסתכל קב"ה לחייבין דזמינין למיקם בעלמא - גניז ליה לצדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), וכתיב אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא). תא חזי ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה - הא תנינן יהי אור - אור דכבר הוה! והכא אי תימא אור דאיהו יום בלחודוי - הדר ואמר ולחשך קרא לילה. אי תימא כל חד בלחודוי - הדר ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - דלילה לית בלא יום, ולית יום בלא לילה, ולא אקרי 'אחד' אלא בזווגא חד. וקב"ה וכנסת ישראל אקרי 'אחד', ודא בלא דא לא אקרי 'אחד'.

תא חזי בגין דכנסת ישראל השתא בגלותא כביכול לא אקרי אחד. ואימתי אקרי אחד? בשעתא דיפקון ישראל מן גלותא וכנסת ישראל אהדרת לאתרהא לאזדווגא ביה בקב"ה. הדא הוא דכתיב ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד (זכריה יד). ודא בלא דא לא אקרי אחד.

תא חזי מועדי יהו"ה אשר תקראו וגו' - לזַמנא כלא לאתר חד, ולאשתכחא כלא בשלימו ברזא ד'אחד', ולמהוי ישראל לתתא גוי אחד בארץ. תינח קב"ה בכנסת ישראל דאקרי אחד, ישראל לתתא דאינון זמינין כגונא דלעילא - במה יקרון אחד? אלא בירושלם דלתתא אקרון ישראל אחד. מנא לן? דכתיב גוי אחד בארץ - ודאי בארץ הם גוי אחד; עמה אקרון 'אחד', ולא אינון בלחודייהו. דהא "ומי כעמך ישראל גוי אחד" סגי ליה! אבל לא אקרון 'אחד' אלא בארץ - בזווגא דהאי ארץ כגוונא דלעילא. ובגין כך כלא קשיר דא בדא, זווגא חדא. זכאה חולקהון דישראל!

ששת ימים תעשה מלאכה (ויקרא כג ג) - אתמר והא אוקמוה:

רבי יוסי ור' חייא הוו אזלי בארחא וכו' עד הושיעה ימינך וענני - כבר נדפס בפרשת וארא דף לב עמוד א.

וצריך להוסיף בשורה י"א אחר מלת קדישא - א"ל את חמי ואנא חמינא מפומיה דר' שמעון שמענא מלה ובכינא. א"ל מאי האי. שורה כ' בי כדקא יאות:

אלה מועדי יהו"ה מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג ד). ר' יצחק פתח: לך אמר לבי בקשו פני את פניך יהו"ה אבקש (תהלים כז ח). האי קרא אוקמוה חברייא בכמה אתר אבל האי קרא הכי אתמר. לך אמר לבי - דוד מלכא אמר דא בגין כנסת ישראל לקבל מלכא קדישא. ומאי אמר? לך אמר לבי - בגינך אמר לבי לבני עלמא ואזהר לון לבי דאיהו אחיד ביה. דדא בגין מלכא עלאה אמר. בקשו פני - אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון ביה. אינון שמיה והוא ושמיה מלה חדא הוא. בגין כך אמר דוד את פניך יהו"ה אבקש כמה דאת אמר דרשו יהו"ה ועזו בקשו פניו תמיד (תהלים קה ד) (דה"א טז יא). תא חזי יאות הוא דוד מלכא למימר שירתא בגין כנסת ישראל יתיר מכל בני עלמא, ולמימר מלי דכנסת ישראל למלכא, בגין דאיהו אחיד בה.

דבר אחר: לך אמר לבי בקשו פני - בגינך אמר לבי לבני עלמא בקשו פני - אלין זמנייא וחגייא דכלהו זמין להון לאתר דאקרי קדש בגין לעטרא לון כל חד וחד ביומיה, כל חד וחד. בזמניה וישאבון כלהו מההוא עמיקא דעמיקתא דנחלין ומבועין נפקין מניה. בגין כך כתיבי מקראי קדש - זמינין אינון לההוא אתר דאקרי קדש לאתעטרא ביה ולאשתאבא ביה בגין דיתקדשון כלהון כחדא וישתכח בהו חדוותא.

ר' אבא אמר מקראי קדש - זמינין דקדש. וכד מהאי זמינין - זמינין מן נחלא דנגד ונפיק. למלכא דזמין בני נשא לסעודתיה - אעטר קמייהו מכל זיני מיכלא דעלמא, אפתח להו גרבי חמרא שפיר בריחא שפיר למשתייא. דהכי אתחזי - מאן דמזמין - למכלא ולמשתייא זמין! כך מקראי קדש - כיון דאינון זמינין לסעודתא דמלכא - זמינין אינון לחמרא טב ושפיר דמנטרא. ועל דא מקראי קדש כתיב.

אשר תקראו אותם במועדם. כתיב ואנשי קדש תהיון לי (שמות כב ל). ישראל לתתא אקרון אנשי קדש כיון דזמינין אינון מקדש דלעילא. אתון אנשי קדש לתתא - זמינא להו! כדין אתקינו סעודתא וחדו דהא לכו אתחזי בגין דאתון אתקרון אנשי קדש, ויהון כלהו זמינין בכל סטרין דקדש לעילא ותתא.

דבר אחר: אלה מועדי יהו"ה - מהו מועדי יהו"ה? ר' שמעון אמר: מיהו"ה אינון דביה אתקשרו. מתתא לעילא ומעילא לתתא - כלהו ביה מתקשרן ומתאחדן כלהו, לאתקשרא קשרא חד בקשרא דמלכא. מאי טעמא? כמה דמלכא ירית לאבא ולאמא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו -- כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין לאזדמנא בההוא אתר עלאה דאקרי קדש בגין דיתאחדו כלהו כחדא במלכא. ועל דא מועדי יהו"ה אקרי, ולבתר מקראי קדש, דהא בהו אתעטר מלכא.

אשר תקראו אותם במועדם. תרין חולקין אית לישראל בהו. אי מסטרא דמלכא - חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכם וגו' (דברים ד ד), כי חלק יהו"ה עמו (דברים לב ט). ואי מסטרא עלאה דקדש - חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב ואנשי קדש תהיון לי, וכתיב קדש ישראל ליהו"ה. ועל דא לכו אתחזו לזמנא להו ולתקנא קמייהו חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו. ומאן דמזמן לאחרא בעי לאחזאה ליה חידו ואנפין נהירין לנטרא אורחיה דההוא אושפיזא.

למלכא דזמין אושפיזא יקירא. אמר לבני היכליה: כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה; דא עביד עבידתיה, ודא אזיל בסחורתיה, ודא אזיל בחקליה. בר ההוא יומא דילי דכלכון מתעתדי בחדוותא דילי. השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא! לא בעינא דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא במדברי! אלא כלהו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי, ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתושבחתא. אתקינו ליה סעודתא יקירא בגין דיהא זמיני דילי בכל סטרין! כך אמר קב"ה לישראל: בני, כל שאר יומין אתון משתדלי בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי. השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמינית. אתון קבילו ליה באנפין נהירין! זמינו ליה, אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן, כגוונא דההוא יומא דילי. בגין כך תקראו אותם במועדם.

תא חזי בשעתא דישראל לתתא חדאן בהני מועדיא ומשבחין שבחא לקב"ה, מסדרין פתורי, מתקני גרמייהו במאני יקר -- מלאכי עלאי אמרין "מה טיבן דישראל בכך?". קב"ה אמר: אושפיזא עלאה אית לון יומא דא! אמרי: ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש? אמר לון: וכי ישראל לאו קדש נינהו ואקרון קדש?! לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי! חד - מסטרא דילי; דהא אינון דבקים בי. וחד - מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל ליהו"ה - הואיל וישראל אקרון קדש - אושפיזא דלהון הוא ודאי. בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקראי קדש.

פתחו כלהו ואמרו: אשרי העם שככה לו.

תלתא אינון זמינין מקדש ולא יותר - חג המצות, וחג השבועות, וחג הסוכות. אמר ליה רבי אבא: וכי שבת לאו מקדש הוא זמין?! אמר ליה לאו! בתרי סטרין. חד - דהוא ודאי קדש אקרי דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא יד). וחד - דשבת לאו זמין הוא, דהא ירותא דיליה הוא ודאי. ירותא דקדש הוא ירית, ולאו זמיני. ועל דא כלהון זמינין בקדש ומתקשרן בשבת ומתעטרן ביה. בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה. ועל דא שבת לאו זמין הוא.

לברא דעאל לביתא דאבוי ואימיה ואכל ושתי בשעתא דהוא בעי. למלכא דהוה ליה ברא יחידאי חביבא דנפשיה - יהב ליה שושבינא לנטרא ליה ולאתחברא בהו. אמר מלכא: יאות הוא לזמנא לאלין שושבינין דברי ולאחזאה יקרא וחביבותא דילי בהו! זמין לון להני שושבינין. ברא - לא אתחזי לזמנא - אלא למיעל ולמיכל ולמשתי בביתא דאבוי בשעתא דאיהו בעי. הדא הוא דכתיב מי כמוכה באלים יהו"ה מי כמוכה נאדר בקדש (שמות טו יא) - נאדר בקדש ודאי. כבר דאתתקן (ס"א דאתתקף) באבוי. נאדר בקדש ולאו זמין מקדש.

ששת ימים תעשה מלאכה (ויקרא כג ג) - ששת ימים מאי עבידתייהו? אמר ר' יוסי כתיב כי ששת ימים עשה יהו"ה את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ולא כתיב "בששת" והא אוקמוה. וכל יומא ויומא עביד עבידתיה ואקרון יומי מלאכה. א"ר יצחק אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול - אמאי 'חול'? א"ר יוסי השתא אתנהיג עלמא על ידא דשלוחייהו בגין כך "יומי חול" אקרון. ר' חייא אמר בגין דשרי למעבד בהון עבידתא ובגין דא לא אקרון קדש. ומאן דלאו אקרון קדש - חול אקרון. ועל דא אתקינו חברייא בהבדלה בין קדש לחול. מאי הבדלה הכא? אלא קדש מלה בגרמיה הוא, ושארא - מניה אתיין. ועל דא אלין לעובדא ואלין לנטרא. ואימתי אשתכח נטירו בהו? כד זמינין מקדש.

א"ר יהודה חדוותא ונטירותא דיומא דשבתא על כלא הוא! ובגין דהאי יומא אתעטר באבא ואמא ואתוסף קדושה על קדושתיה מה דלא אשתכח הכי בשאר יומי (דהא הוא קדש, ואתעטר בקדש, ואוסיף קדושה על קדושתיה) -- בגין כך האי יומא חדוותא דעלאי ותתאי כלא חדאן ביה! מלי ברכאן בכלהו עלמין. כלהון מניה אתזנו. בהאי יומא נייחא דעלאי ותתאי. בהאי יומא נייחא דחייביא דגיהנם.

למלכא דעבד הלולא לבריה יחידאי. אעטר ליה בעטרא עלאה. מני ליה מלכא על כלא. בהאי יומא חדוותא לכלא! חד סנטירא דאתפקד על דינא דבני נשא - הוו בידיה גוברין דבעיין קטולא, גוברין דבעיין לאלקאה. בגין יקרא דהאי יומא דחדוותא דמלכא -- שביק דינוי ונטר לחדוותא דמלכא. כך ההוא יומא - הלולא דמלכא במטרוניתא, חדוותא דאבא ואמא עליה, חדוותא דעלאין ותתאין. בחדוותא דמלכא כלהו חדאן ולא יצטערון ביה. על דא כתיב וקראת לשבת ענג (ישעיהו נח יג). מאי ענג? ענג לא אשתכח אלא לעילא באתר דקדש עלאה שארי - כמה דאת אמר אז תתענג על יהו"ה (ישעיהו נח יד) - דהאי ענג על יהו"ה הוא. והאי יומא דהוא הלולא דמלכא - אתעטר בההוא עטרא דענג. הדא הוא דכתיב וקראת לשבת ענג - מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין.

בהאי יומא תלת סעודתאן בעיין בני מלכא לזמנא ולסדרא פתורא בגין יקרא דמלכא כמה דאוקימנא. וכד אזדמן ביה חגא או זמנא - לא יסדר בר נש תרי פתורי בכל סעודתא חד לשבת וחד לאושפיזא, בגין דכתיב על שלחן המלך תמיד הוא אוכל (שמואל ב ט יג) - ספוקא הוא בפתורא דמלכא לההוא אושפיזא דאתייא ליה. ועל דא בעי בר נש לסדורי פתורא שלימא למלכא והוא יהיב מניה לאושפיזא.

א"ר אלעזר סעודתא תליתאה דשבת כד אערע ביה אושפיזא - שבקין ליה או לא שבקין ליה? אי לא שבקין ליה - אשתכח אושפיזא דחייא מפתורא דמלכא. אי שבקין ליה - אשתכח פגימו בסעודתא דמלכא?

אמר ליה ר' שמעון אבוי: למלכא דאיערע ביה אושפיזא ונטל מיכלא מקמיה וסלקא לאושפיזיה. אשתכח אע"ג דמלכא לא אכל עמיה - ממיכלא דמלכא קא אכיל, ומלכא יהיב ליה למיכל! וכל דא בגין דהוא אושפיזיה דמלכא. ובבי רב המנונא סבא לא חיישו לאושפיזא בשעתא דא, ולבתר מסדרי פתורא לאושפיזא.

בהאי יומא מלולא אסיר. הדא הוא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח יג). ותנן חפצך כתיב, בגין דהאי יומא כל מהימנותא אתקשר ביה.

אמר ליה ר' אלעזר, והיך עבידנא דלא לסלקא סעודתא דמלכא לאושפיזא?! דהא ארביסר דחל להיות בשבת - סלקא סעודתא דמלכא לפסחא אע"ג דלאו איהו אושפיזיה! א"ל הכי אמינא דאי הוא אושפיזיה יכלא לסלקא ליה, ואי לאו - לא סלקא ליה. ואי נימא דארביסר דחל להיות בשבת אתדחייא סעודתא דמלכא מקמי סעודתא דפסחא - שאני פסח דסעודתא דשבת אתדחייא בכמה גוונין. חד - בגין מצות ומרורים דבעי בר נש דישתכח תאיבא. וחד - בגין פסח - והא נהמא לא אשתכח מו' שעות ולמעלה. דסדורא דפתורא בלא נהמא - לאו הוא סדורא. ואי תימא בחמרא - חמרא שארי בגין דגריר לבא! אבל מיומי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא דשבת אפילו אינון יומי דאשתכח ביה. בהאי יומא חקל דתפוחין קדישא אתברך, ומתברכן עלאין ותתאין. והאי יומא קשורא הוא דאורייתא. א"ר אבא הכי הוה עביד ר' שמעון בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא. מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה, והוה אמר הא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי.

בגיני כך שבת אשתכח בכלא עדיף מכל זמנין וחגין, ואקרי קדש ולא מקרא קדש. א"ר יהודה כלהו מועדין מקראי קדש קרינן בהו, אבל נפקי ראש השנה ויומא דכפורא דלא אשתכח בהו חדוותא, דהא אינון דינא הוו. אבל אלין תלתא - זמינין מקדש לחדוותא לכלא לאשתעשעא בהו בקב"ה. הדא הוא דכתיב ושמחתם לפני יהו"ה אלהיכם (דברים יב יב), וכתיב ושמחת לפני יהו"ה אלהיך (דברים כז ז). בהאי יומא דשבתא אתנשי כל צערא וכל רוגזא וכל דוחקא מכל עלמא, בגין דאיהו יומא דהילולא דמלכא, דנשמתין אתוספן כגוונא דעלמא דאתי.

א"ר יצחק לרבי יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין. אמאי על היין? א"ל בגין דיין חדוותא דאורייתא, ויינא דאורייתא חדוותא הוא דכלא. והאי יין חדי למלכא, והאי יין מעטרא למלכא בעיטרוי. הדא הוא דכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו (שיר ג יא). ותנינן בכלא בעייא לאחזאה בר נש עובדא, דלא אשתכח קדושה אלא ביין כמה דאת אמר כי טובים דודיך מיין - מיין אינון טבאן, נזכירה דודיך מיין. ועל דא קדושה דשבת ביין והא אוקמוה והא אתמר:

בחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש וגו' (ויקרא כג ה). ר' חייא פתח: אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וגו' (שיר ה ב). אמרה כנסת ישראל, אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו. ולבי ער - לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא. קול דודי דופק - דא קב"ה דאמר ואזכור את בריתי (שמות ו ה). פתחי לי פתחא כחדודא דמחטא, ואנא אפתח לך תרעין עלאין.

פתחי לי אחותי דהא פתחא לאעלא לי - בך הוא! דלא ייעלון לגבאי בני אלא בך! אנת הוא פתחא לאעלאה לי. אי אנת לא תפתח פתחך - הא אנא סגיר דלא ישכחון לי. בגין כך פתחי לי - פתחי לי ודאי. ועל דא אמר דוד כד בעי לאעלא למלכא אמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער ליהו"ה (תהלים קיח יט) - דא הוא פתחא ודאי לאעלא למלכא. זה השער ליהו"ה - לאשכחא ליה ולאתדבקא ביה. ועל דא פתחי לי אחותי רעיתי שראשי וגו' בגין לאזדווגא עמך ולמהוי עמך בשלם דעלמין.

תא חזי בשעתא דקב"ה הוה קטיל לבוכרי דמצראי, כל אינון דקטל בפלגות ליליא ואחית דרגין מעילא לתתא - ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא. אתגזרו ואשתתפו בכנסת ישראל ואתאחדו בה. כדין ההוא דמא אחזיאו ליה על פתחא. ותרין דמי הוו - חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו. והוה רשים על פתחא רשימא דמהימנותא, חד הכא וחד הכא וחד בינייהו, והא אתמר ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף בגין לאחזאה מהימנותא:

בארבעה עשר, הא אתמר, דהא כדין מבטלין חמץ ושאור ואסתלקו ישראל מרשותא אחרא ואתעקרו מניה ואתאחדו במצה קשורא קדישא. בתר דאתגזרו עאלו בה עד דאתפרעו ואתגלייא רשימא דלהון - וכדין יהב להון קשורא באתר עלאה בקשורא דמהימנותא, באתר דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) - מן השמים דייקא והא אוקמוה. תא חזי בארביסר בשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בשלימו עם שמשא, וכתרין תתאין לא משתכחין כל כך בעלמא (דהא בחדתותי דסיהרא זינין בישין משתכחין ומתערי לאתפשטא בעלמא, ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בנהירו דשמשא בשלימו - מתכנשי כלהו לאתר חד וקדושי מלכא אתערו) -- כדין כתיב ליל שמורים הוא ליהו"ה - דהא זווגא קדישא אשתכח והוא שמורים בכלא. ר' אחא אמר בגין כך תקונא דכלה בההוא יומא, ובליליא אשתכח ישובא דביתא. ווי לאינון דלאו מבני ביתא נינהו כד אתאן לאזדווגא אורייתא (ס"א אריוותא) כחדא! ווי לאינון דלא אשתמודען גבייהו! בגין כך ישראל קדישין מתקנין לון ביתא כל ההוא יומא, ועל ידייהו עיילי מאן דעיילי, ואינון חדאן וזמרן חדווייהו. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי!

א"ר יוסי למה לן לאטרחא כולי האי? קרא שלים הוא! דהא בהאי ליליא זווגא עלאה קדישא אתער ואשתכח. הדא הוא דכתיב הוא הלילה הזה ליהו"ה שמורים. מאי שמורים? תרי - זווגא דסיהרא בשמשא. לכל בני ישראל לדורתם - דהא מכאן ולהלאה אתאחדו ואתקשרו בקשורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא. בגיני כך בארבעה עשר מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא. וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עלאה, ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין.

א"ר יוסי הני ארבע כסי דההוא ליליא אמאי? א"ר אבא הא אוקמוה חברייא לקביל ד' גאולות. אבל שפיר הוא בספרא דרב ייסא סבא דקאמר הואיל וזווגא קדישא אשתכח בהאי ליליא בכל סטרין. וזווגא הוא בארבע קשרין דאינון ד' דרגין ולא מתפרשי דא מן דא כד זווגא דא אשתכח. ואנן בחדוותא דלהון אתערנא בגין דהא זכינא בהו - דמאן דאחיד בדא זכי בכלא. ועל דא אשתני ליליא דא מכל שאר לילוון, ובעינן למעבד שנוייא בכלא, ולמחדי בהאי ליליא - בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא.

ועוד אמר דארבע אלין - ארבע גאולות קרינן להו. מאי טעמא? בגין דהאי דרגא בתראה גואל אתקרי - המלאך הגואל. ולא אקרי גואל אלא על ידא דדרגא אחרא עלאה דקיימא עלה ונהיר לה. ודא לא אפיק לה נהורא אלא באלין תרין דרגין דעליה. אשתכח דארבע אלין - ארבע גאולות נינהו.

ר' יהודה שאל לר' אבא האי דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וחדוותא הוא כל שבעה - אמאי לא אשתלים הלל כל ז' יומין כמו בסכות, דאשתכח ח' יומין הלילא בשלימו דחדוותא כל יומא ויומא? א"ל שפיר קאמרת אבל ידיעא הוא דהא הכא לא אתקשרו ישראל כל כך בכלא כמה דאתקשרו לבתר. בגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח וחדוותא דכלא אשתכח וישראל אתקשרו בההוא חדוותא - עבידנא שלימו והלילא אשתלים. לבתר - אע"ג דכלהו משתכחי - עד כען ישראל לא אתקשרו בהו ולא אתפרעו לאתגלייא רשימא קדישא, ולא קבילו אורייתא ולא עאלו כמה דעאלו לבתר. בגין כך בסכות שלימו דכלא אשתכח ביה, וחדוותא דכלא יתיר. אבל הכא - עד כען לא זכו ולא אשתכח שלימו ביה כל כך. אע"ג דאשתכחו כל שבעה - לאו הוא באתגלייא. וישראל עד לא אתקשרו בהו כדקא חזי.

ועל דא חדוותא דכלא ושלימו דהלילא - בהאי ליליא, בגין ההוא חולקא דאתקשרו ביה. מאי טעמא? דכיון דבההוא ליליא זווגא אשתכח - כל קשורא דכלא אשתכח בסטרא דזווגא. ולא בסטרא דישראל. דכד זווגא אשתכח בה - משתכחי אלין תלת דרגין דקיימין עלה. וכד אלין משתכחי - הא כל גופא אשתכח בהו, וכדין שלימו דכלא וחדוותא מכלא והלילא אשתלים, דהא כדין אתעטרת סיהרא בכלא. אבל לא לבתר. דכל יומא ויומא אשתכחי וישראל עד לא זכו בהו - הא לאו הלילא שלימא כמו בזמנין אחרנין.

א"ל ר' יהודה שפיר הוא והכי הוא ודאי! והאי זמנא אחרא שמענא ליה בהאי גוונא ואנשינא מלי. השתא מלה אחרא בעינא למנדע - הא חזינא בפסח שבעה ובסכות שבעה ושלימו דחדוותא ביומא אחרא. בשבועות אמאי לא אשתכחו ביה שבעה ימים - והא הכא אתחזון יתיר מכלא?!

פתח ואמר: ומי כעמך בישראל גוי אחד בארץ (ש"ב ז כג). וכי מאי שנא הכא דאקרון ישראל אחד יתיר מאתר אחרא? אלא כיון דשבחא דישראל אתייא לפרשא קרא לון אחד, דהא בכל אתר שבחא דישראל 'אחד' הוא. מאי טעמא? בגין דכל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי 'ישראל' אשתכח; דאתקשר במה דלעילא ואתקשר במה דלתתא ואתקשר בכנסת ישראל. ועל דא אקרי כלא אחד. ובאתר דא אשתמודעא מהימנותא וקשורא שלימא ויחודא עלאה קדישא. ועל דא יומא דא קשורא דמהימנותא הוא, קשורא דכלא, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה - אילנא הוא דאקרי אחד. ועל דא בגין דאינון מתקשרי באתר דא אקרי הכי. ועץ חיים אחד הוא ודאי אקרי - בגין דכלא ביה אתקשר. ויומא דיליה אחד ודאי! קשורא דכלא ואמצעיתא דכלא. הדא הוא דכתיב ועץ החיים בתוך הגן - בתוך ממש דבמציעות. ואחיד בכל סטרין ואתקשר ביה. ועל דא - פסח וסכות והוא באמצעיתא, בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ודא הוא שבחא דאורייתא בהאי יומא ולא יתיר - שבחא דמהימנותא וקשורא דכלא.

אמר ר' יהודה: בריך רחמנא דשאילנא וזכינא להני מלי! א"ר יצחק חדוותא ושירתא זמינין ישראל לשבחא לקב"ה, כהאי שבחא דמשבחי ישראל בליליא דפסחא, דכנסת ישראל אתקדשת בקדושא דמלכא. הדא הוא דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל כט) - כליל התקדש חג דייקא. ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן:

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהו"ה בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם וגו' (במדבר כח כו). ר' שמעון פתח: אז ירננו עצי היער מלפני יהו"ה כי בא לשפוט את הארץ (דה"א טז לג). זכאה חולקיהון דאינון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי - דידעין ארחוי דקב"ה ואתאחדן בשמיה! ווי לאינון דלא משתדלי באורייתא - דהא לית לון חולקא בשמא קדישא ולא אתאחדן ביה, לא בהאי עלמא ולא בעלמא דאתי! מאן דזכי בהאי עלמא - זכי בעלמא אתי, דהכי תנינן דובב שפתי ישנים - אע"ג דאינון בההוא עלמא - שפוותייהו מרחשן תמן אורייתא.

תא חזי עד השתא אקריבו ישראל תבואת הארץ. תבואת הארץ ודאי. ואתעסקו ביה ואתקשרו בההוא קשורא. ואע"ג דדינא אשתכח - דינא דעלמא אתנהגא ביה. ואקריבו שעורים בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה. ומן קדמאה מתקרבא - ולא מההוא דמתאחר. דהא אחידו קדמאה דישראל אתאחדו ביה בקב"ה הכא הוא. אמר קב"ה אנא יהיבית לכו מָן במדברא מההוא אתר דאקרי שמים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד), ואתון מקרבין קמאי שעורים?!

ורזא דמלה - זאת תורת הקנאת (במדבר ה כט) - חסר; אזהרותא לנשי עלמא דלא ישטון תחות בעליהון. ואי לאו - קמח שעורים זמינא לקרבא. וממלה חדא אשתמודע מלה אחרא - זכאה חולקיהון דישראל דהא כנסת ישראל לא שקרת במלכא קדישא לעלמין! כ"י תווהת אשר תשטה אשה תחת אישה (במדבר ה כט)?! בגין כך דינא דהאי אתתא מאתרהא קא אתייא. ומאן הוא אתרהא? ההוא דכתיב בה אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה (משלי לא י), אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). וההוא קמח שעורים דאייתית ההיא אתתא - מנחת קנאת אתקרי - חסר. כנסת ישראל הכי אקרי. ועל דא בפינחס כתיב תחת אשר קנא לאלהיו - דקנאה הכא אתאחד. דמאן דמשקר בהאי ברית - קנאה אתערת עליה. ועל דא קנאין פוגעין בו.

תא חזי קמח שעורים האי עומר. דכיון דהוה מטא לריחין דגרוסות מפיקין מניה עשרון מנופה בי"ג נפה. ודא שבע שבתות תמימות. לבתר דסלקין שבע שבתות אלין - אתא מלכא קדישא לאזדווגא בה בכנסת ישראל ואורייתא אתיהיבת, וכדין אתעטר מלכא ביחודא שלים ואשתכח 'אחד' לעילא ותתא. וכד אתער מלכא קדישא ומטא זמנא דאורייתא - כל אינון אילנין דמבקרי אבּייהו סלקין שירתא. ומאי אמרי בשעתא דמלקטי להון? פתחי ואמרי יהו"ה בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט), יהו"ה בהשמים חסדך (תהלים לו ו), וכתיב וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיהו נה יב):

תו פתח ואמר מזמור שירו ליהו"ה שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צח א). שיר חדש אקרי, בגין כך בהקריבכם מנחה חדשה (במדבר כח כו). התם מנחת קנאות הכא מנחה חדשה. חדשה - דחדושא דכלא הכא. קשורא דכלא דעילא ותתא, קשורא דמהימנותא. ועל דא יעקב שלימא אתעטר בעטורי ואורייתא אתיהיבת. וכד מטון בכורים לגבי כהנא - הוה בעי בר נש למימר ולפרשא מלין על ההוא אילנא דארעא דאשתלים כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין. ובעא לאובדא ליה לבן ארמאה (דאתפגים עלמא בגיניה), וקב"ה שזיב ליה ואתעטר בבנוי כמה דאוקימנא בגין ההוא אילנא. וכל קשרא דמהימנותא ביה תלייא.

ועל דא מנחה חדשה אתקרי. מאי טעמא? בגין דחדוותא דעלאי ותתאי הוא, וחדוותא דסיהרא. ובכל זמנא חדתותי דסיהרא. למלכא דהוו ליה בנין וברתא חדא. אתקין סעודתא לכלהו בנין - לא אשתכחת ההיא ברתא על פתורא. כד אתאת אמרת למלכא: מארי! לכל אחי זמינת ויהבת לכל חד מאנין ידיען, ולי לא יהבת חולקא בינייהו?! אמר לה: חייך ברתי! מנא דילך ישתכח על חד תרין. הא כלא יתנון לך מחולקיהון! אשתכח לבתר בידהא חולקין על חד תרין מכלא. כך כנסת ישראל - מכלא נטלא חולקין ועל דא אתקרי כלה כלולא. ככלה דכלהו מזמנין לה מאנין וחולקין ותכשיטין - כך היא כנסת ישראל. חדתותי דילה בכלא, וכלא יהבין לה חולקין ומאנין.

תא חזי בשעתא דמלכא קדישא אשתכח בעטרוי - חדוותא דכנסת ישראל הוא. וכד אורייתא אתיהיבת - אתעטרת כנסת ישראל בעטרין עלאין. ובגין דכל קשרא דמהימנותא אתקשר בהאי אילנא - אקרי יום אחד דכתיב והיה יום אחד הוא יודע ליהו"ה (זכריה יד ז). יום אחד ודאי. דכנסת ישראל יום אחד בקשורא דלעילא.

קשורא דלעילא - רישא וגולגלתא ומוחי. קשורא אחרא - תרין דרועין וגופא, דאחידן מחילא דרישא. ואוקמא רב המנונא בתלת קשירין דאבהתא. קשורא אחרא - תרין קיימין דלתתא דאתמשכו במשח רבות בתרין דרגין. תרין נחלין לאכנשא זרעא לאפקא בדרגא אחרא בפום אמה.

אילנא דא הוא גופא דאמצעיתא דאחיד לכל הני. וכלא מתקשרן ביה והוא בהון. ועל דא כלא חד. וכד אזדווגת ביה מטרוניתא - כדין הוא אחד, והא אוקימנא מלי.

תא חזי כתיב ביום השמיני עצרת (במדבר כט לה) - מאן עצרת? אלא בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא אקרי עצרת. מאי עצרת? כנישו. ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא? אלא בכל אינון יומין - יומי סעודתי דענפי אילנא הוו. ועל דא שבעים פרים אינון. לבתר - חדוותא דגופא דאילנא ממש וחדוותא דאורייתא. ובגיניה הוא יומא חד - עצרת. חדוותא דאורייתא, חדוותא דאילנא דהוא גופא. ועל דא לית חולקא בהאי יומא אלא לקב"ה וכנסת ישראל. בגין כך עצרת תהיה לכם - לכם ולא לאחרא. דהא בשעתא דמלכא אשתכח - כלא אשתכח ביה. ועל דא תנינן בעצרת על פירות האילן והא אוקמוה. בגין כך אחד אקרי - אחד ודאי כמה דאמרן.

תא חזי מה כתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' סלת תהיינה חמץ תאפינה (ויקרא כג יז). מאי שנא הכא חמץ? אלא בגין דכלא אחידן ביה באילנא! דהא באילנא אחידן ענפין, באילנא אחידן עלין קליפין דינין סגיאין בכל סטרין - כלא אשתכח ביה! בגין דהאי אילנא מכפר על יצר הרע דהוא בבי מותביה דבר נש.

א"ר אלעזר מהאי אילנא אתזנו כל שאר אילנין לתתא. והוא אשתרשא על חד נהרא עמיקא דנגיד ונפיק ולא פסקין מימוי לעלמין. עליה כתיב והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיהו יז ח). ועל דא אקרי אורייתא עץ חיים היא וגו' (משלי ג טו). ומאי ותומכיה מאושר? הא אוקמוה, אבל ותומכיה מאושר - כמה דאת אמר באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל יג):

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא. א"ר חייא, כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה (ויקרא כג טו). מאי קא מיירי? א"ל הא אוקמוה חברייא, אבל תא חזי, ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו - עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית. כיון דאתאחדו ביה - פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא. בתר דאתפסקו מנה מה כתיב? וספרה לה שבעת ימים (ויקרא טו כח). אוף הכא - כיון דעאלו בחולקא קדישא - פסקא מסאבו מנייהו ואמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא! וספרתם לכם - לכם דייקא, כמה דאת אמר וספרה לה שבעת ימים - לה לעצמה. אוף הכא לכם - לעצמכם. ולמה? בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין, ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה.

התם וספרה לה שבעת ימים, הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות? בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי 'מים חיים', וההוא נהר 'שבע שבתות' נפקו מניה. ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה. כמה דאתתא דכיו דילה בליליא לאשתמשא בבעלה.

כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה (במדבר יא ט) - על המחנה כתיב, ולא כתיב "וברדת הטל לילה". אלא על המחנה בגין דיורד מההוא נקודה על אינון יומין דאתקריאו 'מחנה', ומתחברת במלכא קדישא. ואימתי נחת האי טלא? כד קריבו ישראל לטורא דסיני - כדין נחת ההוא טלא בשלימו, ואדכי ואתפסקת זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וכנסת ישראל, וקבילו אורייתא והא אוקימנא. ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז) - לאתדכאה ולאסתחאה. וכלא אתקשרו ואתחברו ביה במלכא קדישא.

תא חזי כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא - לא אקרי טהור, ולאו בכללא דטהור הוא, ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה - כד מאטי להאי ליליא - לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברה בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי.

ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבעל פה בגין דיתדכון כחדא ממבועא דנחלא עמיקא. לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר בה וישתכחון כחדא, בזווגא חד לעילא. כדין מכריזי עליה ואמרי: ואני זאת בריתי אותם אמר יהו"ה רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו' (ישעיהו נט כא). ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי "ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין!". וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא, ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי.

ר' שמעון, הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה: ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות! זכאה חולקהון דחבריא כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא, ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא! ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא - זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

תא חזי חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא. ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא לאשתכחא בה בכלה לאזדווגא בה במטרוניתא? נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין - אימא עלאה! הדא הוא דכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו' (שיר ג יא). לבתר דאתקינת ליה למלכא ואעטרת ליה - אתיית לדכאה לה למטרוניתא ולאינון דמשתכחי גבה. למלכא דהוה ליה בר יחידאי. אתא לזווגא ליה במטרוניתא עלאה - מאי עבדת אמיה? כל ההוא ליליא עאלת לבי גניזהא - אפיקת עטרא עלאה בשבעין אבני יקר סחרנהא ואעטרת ליה. אפיקת לבושין דמילת ואלבישת ליה, ואתקנת ליה בתקוני דמלכין. לבתר עאלת לבי כלה - חמאת עולימתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה. אמרה לון: "הא אתקינת בי טבילה, אתר דמיין נבעין! וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין לדכאה לכלתי! ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולימתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי! לבתר תקינו לה בתכשיטהא, אלבישו לה לבושהא, אעטרו לה בעטרהא. לבתר כד ייתי ברי לאזדווגא במטרוניתא - יתקין היכלא לכלהו וישתכח מדוריה בכו כחדא".

כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא - כהאי גוונאי. ואימא עלאה דמתקנת כלא. אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא ולא מתפרשין לעלמין. הדא הוא דכתיב יהו"ה מי יגור באהלך וגו' הולך תמים ופועל צדק (תהלים טו א). מאן הוא פועל צדק? אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא בתשכיטהא בלבושהא בעטרהא. וכל חד פועל צדק אקרי.

א"ר חייא אלמלא לא זכינא בעלמא אלא למשמע מלין אלין - דיי! זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא, דרעותא דלהון באורייתא. עלייהו כתיב כי בי חשק ואפלטהו וכתיב אחלצהו ואכבדהו (תהלים צא יד):

בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג כד). רבי יצחק פתח תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא ד). זכאין אינון ישראל דקב"ה קריב לון לגביה מן כל אומין עכו"ם ואתרעי בהו. ומאתר רחיקא קריב לון לגביה - הדא הוא דכתיב ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כד ב) - לאחזאה דהא מאתר רחיקא אתרעי בהו וקריב לון לגביה. וכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו' (יהושע כד ג). הני קראי אית לאסתכלא בהו - וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא, וכל שכן יהושע?!

אלא אורייתא כולה סתים וגלייא - כמה דשמא קדישא סתים וגלייא; בגין דאורייתא כולה שמא קדישא היא ועל דא איהי סתים וגלייא. אי ישראל ויהושע הוו ידעי - אמאי כתיב כה אמר יהו"ה?

אלא ודאי סתימא דמלה - טיבו סגי עבד קב"ה בישראל דאתרעי בהו באבהתא ועביד לון רתיכא קדישא עלאה ליקריה, ואפיק לון מגו נהרא עלאה יקירא קדישא, בוצינא דכל בוצינין, בגין דיתעטר בהו. הדא הוא דכתיב כה אמר יהו"ה בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם - הנהר - ההוא נהר דאשתמודע ואתידע. מעולם - מאי קא בעי הכא אי לאו לאחזאה חכמתא! 'מעבר הנהר מעולם'. אלא ההוא נהר עולם אקרי ועל דא בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם לאחזאה טיבו וקשוט דעבד קב"ה לישראל.

ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר מאי קא מיירי? אלא אברהם לא אתדבק ביה בההוא נהר כמו יצחק דאתדבק ביה בסטריה לאתתקפא. תא חזי האי נהר אע"ג דלאו איהי דינא - דינין נפקי מסטריה ואתתקפו ביה. וכד יצחק אתתקף בדינוי - כדין עלאין ותתאין מתכנפי לדינא וכרסייא דדינא אתתקן ומלכא קדישא יתיב על כורסייא דדינא ודאין עלמא. כדין תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו. זכאין אינון ישראל דידעין לסלקא כורסייא דדינא ולתקנא כורסייא דרחמי! ובמה? בשופר!

רבי אבא הוה יתיב קמיה דר' שמעון. א"ל הא זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר מאי קא מיירי - ועד כאן לא אתישבנא ביה! א"ל ודאי האי הוא ברירא דמלה: דישראל בעיין ביומא דדינא שופר ולא קרן; בגין ד'קרן' הא אתידע באן אתר איהו, ולאתדבקא דינא לא בעינא. אבל הא תנינן במלין ובעובדא בעינן לאחזאה ולאתערא מלין סתימין. תא חזי כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכלא ביה אסתלק ולא נהיר לבנין -- כדין דינא אתער וכרסוון אתתקנו לבי דינא. ודא שופר - אילו דיצחק אקרי - תוקפיה דיצחק, תושבחתיה דאבהן. כד אסתלק ההוא שופר גדול דלא ינקא לבנין - כדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא בעלמא. וכד אתער האי שופר וכד בני נשא תייבין מחטאיהון - בעיין לנגדא קול שופר מתתא. וההוא קלא סליק לעילא. כדין אתער שופרא אחרא עלאה ואתער רחמי ואסתלק דינא. ובעינן לאחזאה עובדא בשופר לאתערא שופרא אחרא, ולאפקא בהאי שופר לתתא אינון קלי - לאחזאה דכל אינון קלין דלעילא דכלילן כלהו בההוא שופר עלאה - יתערון לנפקא. ובהני קלין דלתתא יהבין ישראל חילא לעילא. ועל דא בעינן לזמנא שופר ביומא דא ולסדרא קלין לכוונא ביה בגין לאתערא שופר אחרא דביה כלילן קלי לעילא.

סדרא קדמאה קלא נפיק ומתעטר לעילא. סליק רקיעין ואתבקע בין טורי רמאי, ומטי לגביה דאברהם ושריא ברישיה, ואתעטר ואתער הוא, ואתקן לכורסייא. ובספרא דאגדתא תנינן: בשעתא דההוא קלא קדמאה סליק - אתער ואתעטר אברהם ואתקן לכרסייא. פקדין עליה אבא ואמא. אדהכי סלקא תניינא תקיפא - לתברא תוקפי רגיזין. ודא סדרא תניינא - ההוא 'קלא תבירא' בתוקפוי. וכדין סלקא - וכל דינין דיתערון קמיה - אתברו, עד דסליק לאתריה דיצחק. כיון דיצחק אתער וחמי לאברהם מתקן לכורסייא לקיימא קמיה - כדין אתכפיא ותבר תוקפא קשיא. ובהאי בעי מאן דתקע לכוונא לבא ורעותא, בגין לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא. הדא הוא דכתיב אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פט טז) - יודעי ודאי. סדרא תליתאה - קלא נפיק וסליק ובקע כל אינון רקיעין ורחמי מתערן. ומטי ההוא קלא לרישיה דיעקב. ויעקב אתער וחמי לאברהם מתתקן בגיסא אחרא. כדין אחידן תרוייהו ביה ביצחק - דא מהאי סטרא ודא מהאי סטרא - ולא יכלין תוקפוי לנפקא לבר. והני תלתא סדרין כלהו סדרא חד.

סדרא אחרא קלא נפיק וסליק ונטיל לאברהם מאתריה ונגיד ליה לתתא לאתר דתוקפיהון דיצחק שריין, וקיימן ליה לאברהם בגווייהו. סדרא תניינא - נפיק קלא תבירא. לא תקיפא כקדמאה. לא דחליש ההוא קלא דתקע, אלא דההוא קלא לאו איהו לגבי יצחק כקדמיתא דתמן תוקפא תקיפא שריא, אלא לגבי אינון בי דינא דלתתא דאינון רפויין יתיר. וכלהו חמאן לאברהם לגבייהו ואתכפיין קמיה. אדהכי סדרא תליתאה - קלא נפיק וסליק ואתעטר ברישיה דיעקב ונגיד ליה לתתא לההוא אתר דאינון גבוראן שריין. וקאים לקבלייהו אברהם מהאי סטרא, ויעקב מהאי סטרא, ואינון באמצעיתא - כדין אתכפיין כלהו ומשתככי באתרייהו. והני כלהו סדרא אחרא תניינא.

סדרא בתראה דבעיא לסלקא לון לאתרייהו וליישבא בינייהו ליצחק כמלקדמין. בגין דהאי בעא לישרא ליה באתריה ולא יפוק בתוקפוי לבר. כדין דינין כלהו אתכפיין ורחמין אתערו.

על דא בעי לכוונא לבא ורעותא בהני קלי, ולמהדר בתיובתא קמי מאריהון. כדין כד ישראל מתקני ומסדרי קלין ברעותא דלבא כדקא יאות - בשופרא דא אהדר ההוא שופר עלאה. וכד אהדר - מעטרא ליה ליעקב ואתתקן כלא וכורסייא אחרא רמיו. וכדין חידו אשתכח בכלא וקב"ה מרחם על עלמא.

זכאה חולקהון דישראל דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלהו עלמין על ידייהו!

תא חזי לקביל דא תלתא ספרין פתיחין ביומא דא. וכמה דרחמין מתערין ודינין קשיין אתכפיין ועאלין לדוכתייהו - כך הוא לתתא כגוונא דלעילא - דינין קשיין אתכפין ואתעברו מעלמא. ומאן אינון? אלין אינון רשעים גמורים דאינון דינין קשיין דאתכפיין ואתעברו מעלמא, ועל דא נכתבים ונחתמים וכו'. אמר ר' אבא, ודאי דא הוא ברירא דמלה! בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא בהני מלי!

אמר ר' יהודה כתיב זכרון תרועה (ויקרא כג כד) - זכרון עבדינן לכוונא לבא ורעותא. ישראל עבדין זכרון לתתא - במה? בעובדא - בגין דיתער מלה כההוא גוונא לעילא.

אמר ר' אלעזר כתיב בכסה ליום חגנו - דאתכסייא ביה סיהרא. והיך אתכסייא? אלא כד קיימא עיבא ושמשא לא נהיר - כדין סיהרא אתכסייא ולא נהיר. ועל דא מקמי עיבא שמשא לא נהיר, כל שכן סיהרא דאתכסייא ולא נהירא. ועל דא בכסה ליום חגנו - בה"א דאתכסייא סיהרא. ובמה נהיר כלא? בתיובתא ובקל שופרא דכתיב אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פט טז). כדין - יהו"ה באור פניך יהלכון.

תא חזי בהאי יומא אתכסייא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש דישראל תייבין כלהו בתיובתא שלימתא, ואימא עלאה תאבת ונהרת לה. והאי יומא - נהירו דאימא נטלא ואשתכח חידו בכלא. ועל דא כתיב יום הכפורים הוא - "יום כפור" מבעי ליה?! מאן יום הכפורים? אלא בגין דתרי נהורין נהרין בחד. בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה. ובהאי יומא - מנהורא עלאה נהיר, ולא מנהורא דשמשא. ובגין כך בכסה ליום חגנו כתיב.

רבי אבא שלח ליה לר' שמעון. אמר: אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא? שלח ליה וגם אמנה ואחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש רבי אבא. ארים קליה בכה ואמר: רבי רבי! בוצינא קדישא! ווי ווי לעלמא כד תפוק מניה! ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מנך!

אמר ליה רבי חייא לר' אבא: האי דשלח לקבלך מאי קאמר? אמר ודאי לאו זווגא דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה. וכד אתנהרא מניה - קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטלא האי. וכדין מזדווגי כחדא בגין דמלכא קדש אקרי דכתיב קדש ישראל ליהו"ה - דנטיל מאתר דאקרי קדש. כדין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי - דהא מבי אבא שמא דא ולא מבי אמא. ועל דא ותהי לי לאשה - לאזדווגא כחדא בזמנא דא ולא בזמנא אחרא. בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח! דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח - דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא.

אמר רבי חייא: ודאי זכאה דרא דר' שמעון שארי בגויה! זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא!

א"ר אבא בראש השנה נברא אדם וקאים בדינא קמי מאריה ותב בתיובתא וקביל ליה קודשא בריך הוא. אמר ליה "אדם! אנת תהא סימנא לבניך לדרי דרין! בהאי יומא קיימין בדינא - ואי יתובון - אנא אקבל לון ואיקום מכורסייא דדינא ואתקיים על כורסייא דרחמי וארחם עלייהו". ודוד אמר אהבתי כי ישמע יהו"ה את קולי תחנוני (תהלים קטז א), ועל דא כתיב כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל ד), וכתיב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים לו י):

אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם (ויקרא כג כז). רבי חייא פתח לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב א). לדוד משכיל - הא תנינן בעשרה זיני זמרא אתתקן ספר תהלים בנצוח. בנגון. במשכיל. במכתם. במזמור. בשיר. באשרי. בתפלה. בהודאה. בהללויה. ועלאה מכלהו הללויה והא אוקמוה. הכא משכיל - אתריה ידיע. מהו משכיל? מייא דאחכימו לאינון דשתו להו. דמשתדלין בההוא אתר דאקרי משכיל, כמה דאת אמר משכיל על דבר ימצא טוב (משלי טז כ). ובגין דאקרי הכי - תליא ביה סליחה חירו דחירין, הדא הוא דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. מאי כסוי חטאה? הא אוקמוה דהוא כסוי מבר נש ההוא חטאה דחב לקב"ה ואודי קמי קב"ה. אבל תא חזי כד בר נש חטי וחב זמנא חדא ותרין ותלתא ולא אהדר ביה - הא חובוי באתגלייא אינון, ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא, וכרוזי אזלין קמיה ומכרזי "אסתלקו מסחרניה דפלנייא! נזיף הוא ממאריה! נזיף הוא לעילא, נזיף הוא לתתא! ווי ליה דפגים דיוקנא דמאריה! ווי ליה דלא חייש ליקרא דמאריה! קב"ה גלי חוביה לעילא" - הדא הוא דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו (איוב כ כז). וכד בר נש אזיל בארחא דמאריה ואשתדל בפולחניה ואזדמן ליה חטאה חד - כלא מכסין עלויה, עלאין ותתאין. דא אקרי כסוי חטאה.

א"ל ר' אבא עד כען לא מטית לעקרא דמלה, ושפיר קאמרת. והאי דקאמרו חברייא - שפיר. אבל אי הכי "מכוסה חטאה" מבעי ליה?! מהו כסוי חטאה? אלא תרי מלי דחכמתא אית ביה ותרוייהו הכי.

חד - כמה דתנינן דעובדין טבין דבר נש עביד בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. וכד בר נש אתקין עובדין טבין, וגברין עליה עובדין בישין, ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה, ותוהא על אינון טבאן דעבד בקדמיתא - הא אתאביד הוא מכלא; מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעביד האי חטאה בקדמיתא? אלא קב"ה אף על גב דההוא רשע חטאה אתעביד - אינון טבאן וזכיין לא אתאבידו. אית צדיק דאזיל בארחוי דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי, ועד לא אשלים לבושוי אסתלק. קב"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד האי רשע חטאה, ואשלים לבושוי לאתתקנא בהו בההוא עלמא. הדא הוא דכתיב יכין וצדיק ילבש - ההוא חטאה אתקין, וצדיק אתחפי ממה דאיהו תקין! הדא הוא דכתיב כסוי חטאה. ועל דא לא כתיב "מכוסה" אלא כסוי.

וחד - דאתחפי ההוא חטאה דהאי זכאה באינון דאקרון מצולות ים. דהא מאן דנפיל במצולות ים לא אשתכח לעלמין בגין דמיין חפין עלייהו, כמה דאת אמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם (מיכה ז יט). מאן מצולות ים? אלא רזא יקירא הוא, והא אוקמיה ר' שמעון ואמר: כל אינון דאתו מסטרא תקיפא ואתאחדו בזינין בישין בכתרין תתאין כגון עזאזל ביומא דכפורי - דא אקרי מצולות ים - כזפטא דכספא כד בחנין ליה בנורא. הדא הוא דכתיב הגו סיגים מכסף (משלי כה ד). כך האי - מאינון מצולות ים הוא, ומצולות ים אקרי. מצולות מההוא ים קדישא. מצולות - זוהמא דכספא.

להמשך הפרשה (עוד 149 קטעים)