בכור שור על שמות פרק ב

וילך איש מבית לוי וגו'. לא עתה בשעת גזירה אלא קודם גזירה כי קודם הגזירה נולדו להם אהרן ומרים אלא לספר להם מה אירע להם בשעת הגזירה התחיל לספר איש לוי שלקח בת לוי אירע לו כך בשעת הגזירה:

ותרא אותו כי טוב. בעל צורה וראוי לחיות:

ותצפנהו ג' ירחים. כי לא הרגישו שהיא מעוברת עד ג' ירחים שניכר הוולד ומשם מנו ובסוף תשעה למניינם אמרו לחפש אחריו ושמה אותו בסוף. ורבותינו אמרו שנולד לששה חדשים וב' ימים כמו שכתוב בשמואל ויהי לתקופות הימים ותהר חנה וגו' מיעוט תקופות ב' ומיעוט ימים ב' כי יולדת לז' יולדת למקוטעים והם מנו לתשעה:

ותקח לו תבת גומא ותשם בסוף. סוף וגומא אחד הוא, אין נראית ונכרת שם, משום שהסוף והגומא דומה לדדי כי היתה יריאה פן יראוהו מצרים ויטביעוהו ודעתה לגונבו משם דימתה בת פרעה:

ותתצב אחותו מרחוק. אמה העמדתה שם וצותה לה לראות מה יעל בנער מדלא כתיב ותצב נר' שהציבוה אחרים:

ותרד בת פרעה לרחוץ. כמו ותרד על היאור לרחוץ הגה"ה:

אמתה. שפחתה שאם היתה יד שלה היתה האלף פתוחה והמ"ם דגושה:

ותחמול עליו. ואומרת מי יתן מינקת לשכור שתגדלנו לי כי יפה הוא מאד וחסה על שראוהו בוכה והוא זכר:

מילדי העברים. המושלכים ביאור [ואף ראתהו נמול הגה"ה]:

ואמרה לה האלך. כלו' התרצי מן העבריות ואמרה כן:

ויהי לה לבן. כי הצלתו מן המיתה וגדלתו בממונה:

וירא בסבלותם. שהיו סובלים עול קשה ולא די בעול אלא שאותו מצרי חובט ומכה אותו עברי ויחם לבבו כי נכמרו רחמיו אל אחיו:

לרשע. לאותו שמתאכזר להכות את חבירו:

ושופט. אתה שופט לפי דעתך ושר ליקח הנקמה בעצמך רוצה אתה להורגני שלא כדין שהמכה את חבירו אינו חייב מיתה כיון שאינו הורגו:

כאשר הרגת את המצרי. שלא כדין שהיה עושה את מצות המלך לדחוק היהודי:

אכן. אמת:

נודע הדבר. אני הייתי סבור שלא יודע ולכך פניתי כה וכה וזה צועק עלי ואינו חושש מי ישמענו. ומשם ר' שמואל שמעתי אם כן כמו אך כן כלו' אינו כמו שהייתי סבור אך כן הוא שנודע:

ויבקש להרוג את משה. על שהרג את המצרי שהיה עושה מצוותו:

ויושיען. שהיו רוצים הרועים לגזול את המים שדלו:

וישק את צאנם. שלא הספיק מה שדלו הם ודלו מים אחרים עד שהשקה צאנם וזה שאמרו לאביהן הצילנו מה שדלינו הציל וגם דלה דלה לנו להספיק:

מדוע מהרתן. בא שבכל יום אתן רגילות לבא אחרונות לפי שהם הרועים אינם מניחים אותם להשקות והיום באתם ראשונות:

איש מצרי. על עניין לבישתו ועל הלשון הכירו אותו כי ממצרים הוא:

למה זה עזבתן את האיש. שמא אין לו אושפיז:

כי אמר וגו'. גרשם גר הייתי שם:

וימת מלך מצרים ויאנחו. כל זמן שהיה אותו מלך חי היו מצפים שמא כשימות זה יתבטלו גזירות וכיון שמת ולא נתבטלו גזירותיו אמרו עתה אין לדבר סוף לא נצא עוד מעמל זה ויאנחו י"מ וימת מלך מצרים והיה משה יכול לשוב כמו שאמר הק' כי מתו כל האנשים וגו' וגם נאנחו בני ישראל ושמע הק"ב את אנחתם וריחם את בניו וגם זכר את בריתו שכרת לאבותם וחפץ לקיימו לשלם נדרו שנדר לתת להם ארץ כנען כל הדברים הללו גרמו ששלחו למשה ועתה מספר איך שלח. וי"מ וימת מלך מצרים ובין מלכא למלכא היה להם פנאי להתאנח ולהתפלל:

וידע אלהים. שם לבו ודעתו עליהם: