מושגים ביהדות: הפיוט "בר יוחאי" – מחברו, מנהגי אמירתו וסגולתו

בַּר יוֹחָאי הוא פיוט העוסק בתנא רבי שמעון בר יוחאי. הפיוט נכתב על ידי הרב המקובל רבי שמעון לביא, שהותיר את חותמו בשיר כשבכל בית, למעט הראשון והאחרון, לאחר המילים "בר יוחאי", מופיעה אחת מאותיות שמו לפי הסדר. מדובר בפיוט גבוה מעל גבוה, העוסק בעשר הספירות הקדושות, ואשר טמונים בו רזי עולם, מספירה לספירה. למרות מעלתו הגדולה של הפיוט ומילותיו הנסתרות, התקבל הפיוט בכל קהילות ישראל ברוב אהדה וברכה. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו של הרשב"י במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל על רוב העדות והפלגים.

אצל יהודית תימן הפיוט מהווה חלק מנוסח התפילה בקבלת שבת. ביהדות פרס נהוג לשיר את הפיוט בל"ג בעומר, בתרגום לפרסית. ונהגו גם ביהדות פרס שבכל שבת שבין שביעי של פסח עד שבת שלפני לג בעומר לפייט את הפיוט בקבלת שבת לפני תפילת ערבית של שבת.

על פי המסורת, בהיותו ילד קטן גורש הילד שמעון בן לביא מספרד, על ידי המלך פרננדו והמלכה המרשעת איזבלה. יחד עם משפחתו הגיע שמעון הקטן אל פאס שבאפריקה הצפונית. הילד שמעון בן לביא עלה והתעלה בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, עד שהתעלה לאילן רב.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" מספר על גדולתו של רבי שמעון בן לביא, כאשר יצא מביתו שבפאס במרוקו כדי לעלות לארץ ישראל, בעוברו דרך טריפולי שבלוב ראה שבני המקום אינם יודעים להתפלל ולברך כהלכה, החליט שיותר חשוב שיישאר בטריפולי, כדי לחנך את התושבים לתורה, לתפילה ולברכות כתיקונן, מאשר לנסוע לארץ הקודש. רבי שמעון השקיע את כל כולו לטיפוח הקהילה היהודית בלוב, והעלה אותה על דרך המלך.

על פיוט זה כתבו חכמי הקבלה כי "יש בו סגולה נפלאה להארת הנשמה, כי האותיות מחכימות, והוא מיוסד ומסודר דרך המעלות, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, למעלה למעלה, עד לראש כל הכתרים".