אגרת מהשמים: "בני היקר, רציתי לדבר איתך"

בני היקר, רציתי לדבר איתך. לא בקול רם, לא ברעש גדול, אלא בכמה רגעים של שקט, בהם תעצור ותחשוב באמת עליי, היושב במרומים, הפונה אליך ממרום.

אני יודע שאתה עסוק. יש לך בית, משפחה, פרנסה, דאגות, חשבונות, טרדות, תוכניות, שאיפות. יש לך על הראש כל כך הרבה דברים שמעסיקים אותך, עד שלפעמים נדמה שאין לך אפילו רגע אחד לעצור. אבל בתוך כל המרוץ הזה, אני מבקש ממך דבר אחד: "אל תשכח אותי! אותי... הקדוש ברוך הוא. האבא שלך".

עוד לפני שנולדת

הרי עוד לפני שהגעת לעולם, הכנתי לך מקום בעולם. עוד לפני שהכרת את עצמך, הכרתי אותך (בטרם אצרך בבטן ידעתיך). עוד לפני שידעת לבקש דבר, כבר דאגתי לך. כשהיית קטן ולא ידעת לדבר ורק בכית – אני היחיד שהבין על מה אתה בוכה. כשהיית רעב – אני זה שדאגתי שהאוכל יגיע אליך אל הפה, שלא יחסר לך דבר (מבטיחי על שדי אמי). כשהיית חלש – נתתי לך כוח. כשהיית חולה – נתתי לגופך את היכולת להתרפא (אני ה' רופאך). כשהלכת לישון – אתה לא שמרת על עצמך. אני, שעליי נאמר "לא ינום ולא יישן", זה ששמר עליך. יצאת מהבית – ואני השגחתי (שומר דלתות ישראל). נסעת בדרך – ואני ליוויתי. הלכת ברחוב – ואני לצידך. ישבת בבית – ואני איתך (ה' צלך על יד ימינך).

יש לך אבא שלא עוזב, ולא יעזוב אותך לעולם. עוד מהיותך ילד, גם לאחר שהתבגרת, גם כשאתה חושב שאתה כבר מסתדר לבד. רק אני יודע מה נמצא מעבר לדלת, בעוד שאתה עדיין לא רואה. כמה דברים עברו לידך, מבלי שאפילו ידעת שהם היו עלולים לקרות. כמה פעמים ניצלת מסכנה, מבלי לדעת שהיית בסכנה (אין בעל הנס מכיר בניסו).

היו כמה פעמים בהן אמרת: "איזה צירוף מקרים...", ואני רק הסתכלתי ורציתי לרמוז לך: 'זה לא מקרה, אלא רק מה''.

"להיכן אבא נעלם?"

מידי פעם אתה חושב שאני רחוק. אתה מתפלל ולא מקבל תשובה. אתה מבקש ישועה, ולא בדיוק רואה אותה. אתה מבקש שהניסיון ייגמר, והוא ממשיך. ואז אתה שואל: "להיכן אבא נעלם?". בני, אני כאן! גם כשאתה לא מרגיש. גם כשאתה לא מבין. גם כשהתשובה או הישועה מתעכבת. וגם כשהדרך אינה נראית לך.

זכור! אבא לא מפסיק להיות אבא רק מפני שהילד אינו רואה אותו.

תחשוב כמה פעמים אמרת לילדים שלך: "אל תעשה את זה, זה מסוכן", והם לא הבינו למה. כי אתה ידעת משהו שהם לא ידעו. כך גם אני. יש דברים שאתה עדיין לא מבין. יש "לא" שלי, שאתה עוד תבין. אתה בוחר לך מסלול, אבל אני יודע שהוא לא נכון עבורך. ולכן לפעמים אני אומר לך: "לא" וסוגר לך את הדרך. אך אל תכעס עליי. אני יודע מה שומר עליך, ומה עלול לפגוע בך. אני יודע מה ירים אותך ומה יוריד אותך. אני... אבא שלך.

גם כשלא זכרת אותי

רק אני ואתה יודעים כמה פעמים ביקשת ממני משהו. כשהיית בצרה – קראת לי. כשפחדת – ביקשת ממני עזרה. כשהיה לך קשה – הרמת עיניים לשמים. ואני מילאתי את משאלותיך. ויותר מזה, דע לך, גם כשלא זכרת אותי – אני זכרתי אותך. גם כשלא קראת לי – הייתי קרוב אליך. גם כשהסחת דעת – אני שמרתי עליך. גם כשחשבת שהצלחת בכוחות עצמך – אני זה שנתתי לך את הכוחות. והנה, כשנושעת, היו פעמים שהמשכת הלאה כאילו הדבר מובן מאליו. בני, אני לא אומר לך את זה כדי להכאיב לך. אני רק מבקש: "אל תהיה כפוי טובה" (ותשכח ה' עושך).

תוריד את הראש ותפנה את המבט שלך למטה, אל חצי הכוס המלאה. תתמקד בטוב שנתתי לך. נתתי לך חיים. נתתי לך נשימה. נתתי לך עיניים לראות, אוזניים לשמוע, רגליים ללכת וידיים לפעול. נטעתי בך שכל לחשוב, לב להרגיש, פה לדבר. הצבתי סביבך אנשים שאוהבים אותך. העניקתי לך רגעים של שמחה. נתתי לך שלל הזדמנויות. נתתי לך עוד בוקר ועוד בוקר ועוד בוקר. ובכל בוקר עוד בטרם פקחת את עיניך – אני כבר הקפדתי להחזיר את נשמתך.

בני היקר, עוד יום יבוא ותבין שכל מה שעשיתי לך היה מתוך אהבה. החיים שנתתי לך, האנשים שפגשת, הדברים שקיבלת, והדברים שלא קיבלת. הדלתות שנפתחו, והדלתות שנסגרו. ימי הגאות, וימי השפל. ההצלחות והכישלונות. הימים הקלים, והימים הקשים. לא הכל תבין עכשיו. לא צריך להבין, צריך רק להאמין שגם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד...

לא שכר על המתנות

כשאני מבקש ממך דבר, זה לא כשכר על המתנות שהענקתי לך. אל תחשוב שאני מצפה ממך להחזיר לי על כל מה שנתתי לך, כי זה בלתי אפשרי (אין אנחנו מספיקין להודות לך).

אמנם אני מבקש שתקיים כמה מצוות – שתשמור שבת, שתניח תפילין, שתתפלל, תלמד תורה, תברך כראוי, תשמור את עיניך, תיזהר בכבוד הזולת, תעשה חסד, תכבוש את הכעס, תתאמץ להיות אדם טוב יותר. במקום שתבין שהרביתי מצוות בשביל לזכות אותך, לטובתך, לפעמים אתה מסתכל על המצוות ותוהה לעצמך: "אבל למה כל כך הרבה?". ואני מלמעלה רוצה לפנות אליך ולבקש ממך רק לשנות את נקודת המבט. במקום לרטון על כך, תתחיל לדרוש ולבקש: "מה עוד אני יכול לעשות ולהשיב נחת עבור מי שברא אותי ורק העניק לי?" (לפיכך הירבה להם תורה ומצוות).

שתקשיב לדבריי בכדי להפגין אהבה ולא מחמת פחד. מתוך הכרת הטוב, ולא רק בשביל השכר.

הרי אני לא זר לך. אני אבא שלך. כשאני אומר לך "עשה" – זה לא מפני שאני זקוק למשהו ממך. וכשאני אומר לך "אל תעשה" – זה לא מפני שאני רוצה למנוע בעדך הנאה ולקחת ממך את החיים. אני בסך הכל רוצה בטובתך. רוצה שתתאמץ קצת למעני, בכדי שלא תרגיש בושה על המתנות שאני משגר לך בהווה ושאתן לך לנצח בעתיד (נהמא דכיסופא). לך זה מאתגר, אבל אני יודע שבסוף הרווח כולו שלך (וחי בהם).

אתה רואה רק את הצעד הקרוב, אך אני רואה את כל הדרך...

רק את הצעד הבא

פשוט תזכור: "אני לא מבקש ממך דבר שאינך מסוגל, אני רק מבקש ממך את הצעד הבא שאתה כן יכול לעשות". עשה אותו! אם זה עוד מצווה. עוד התגברות. עוד תפילה. עוד דקה של תורה. עוד ויתור קטן. עוד מעשה חסד. עוד פעם אחת שבה בחרת בטוב למרות שהיה קשה. אל תדאג, אני רואה.

ולפעמים, בן יקר, אתה מתחיל להתבלבל: "אם אבא שבשמים כל כך אוהב אותי, אז למה הוא שולח לי ניסיונות?". אך אני רוצה שתדע משהו חשוב, והוא, שאין ניסיון שאני שולח לך בלי מידה. הכל מדוד ומדויק. בעוצמה המדויקת, בתחום הנדרש, במקום המתאים ובזמן הנכון. אני יודע בדיוק כמה כוח יש בך, ובפני מה אתה מסוגל לעמוד. אני יודע מתי אתה צריך להתחזק.

אני מודע לנקודות החולשה שלך, ואף לעוצמות הטמונים בך. הניסיון לא נשלח בכדי להפיל אותך, אדרבה, הוא מגיע בכדי להרים אותך, מפני שאני מאמין בך, שאתה יכול להתגבר עליו. אני זה ששולח לך אותו, אז אל תהרהר "למה ה' עושה לי את זה?", אלא תאמר "ה' מאמין שאני מסוגל להתגבר על זה".

לפעמים אתה רואה ניסיון וחושב שהוא 'גדול עליך'. ואני מסתכל עליך ואומר: "בני, אל תטעה! אתה יותר גדול!".

אתה רואה לפניך מכשול – ומבחינתי זו הזדמנות לגדול. אתה רואה ניסיון – ואני רואה בזה מדרגה לעלות (נס להתנוסס). אתה רואה רגע קשה – ואני רואה את האדם הגדול שבך שתכף יתגלה ברגע שאחרי. לכן, כשמגיע אליך ניסיון, אל תמהר לומר: "אני לא יכול" (החלש יאמר גיבור אני).

"אני לא משאיר אותך לבד"

עצור! קח נשימה! הרם את עיניך! וזכור "אני לא משאיר אותך לבד בניסיון". אני איתך גם בתוכו (אילולא הקב"ה עוזרו). בדיוק שם. ברגע שבו אתה מתלבט. ברגע שבו אתה כועס. ברגע שבו אתה רוצה לוותר ולהרים ידיים. בנקודות בהן אתה חושב שנעשה עוול בעולם. ברגע שבו נדמה שאף אחד לא יודע מה עובר לך בראש. דע לך, יש אחד שרואה ושותק, ובד בבד משתוקק שתבחר נכון.

בני, אהובי, אני מודע לנפילות שלך, כי אתה מעניין אותי. אני יודע שיש תפילות בהן אתה לא מכוון בכלל. אני זוכר את הימים בהם למדת פחות ממה שרצית. את הרגעים שבהם נכשלת. אני לא אשכח את הרגעים בהם אמרת לעצמך: "אני כבר לא אצליח להשתנות". תובנה של שטות. שכן מעולם אני לא מצפה ממך לשלימות של מלאך – אלא אני דורש ממך מאמץ של אדם. אני לא מבקש שלא תיפול – אני מבקש: "שגם אם נפלת – כעת תקום" (שבע יפול צדיק וקם). אל תתרחק ממני בגלל שנכשלת. אדרבה. תחזור אליי. גם אם נפלת אתמול – היום עדיין מחכה לך. גם אם נכשלת אלף פעמים – הדלת שלי לא נסגרת. מעולם לא הודעתי שאני מבקש שתוכיח לי שאתה הבן שלי. כי אתה כבר בני (בין כך ובין כך בני הם).

"נתתי לך עוד יום"

בפעם הבאה שאתה מתעורר בבוקר, לפני שאתה רץ אל כל העיסוקים שלך, עצור לרגע. הסתכל אל השמים. ותזכור: "נתתי לך עוד יום". יום של הזדמנויות. מלא בעוד נשימות. עוד אפשרות לתקן. עוד מצוות. עוד תפילות. עוד מעשים טובים. עוד צעד אחד בדרך אליי.

גם אם המציאות מאתגרת וקשה לך – אל תוותר! זכור מי שלח אותך לעולם, מי מציב אותך במסלול הזה. אתה נמצא בו לכתחילה. לא בטעות ולא בדיעבד. כל מציאות שאתה נמצא בה, 'תפורה עליך', לפי המידות והיכולות שלך...

כשזה מציף אותך, ועולה לך עד מעל הראש, אל תאמר: "אני חייב לברוח מזה, אני רוצה להיעלם", אמור "אבא שלי הביא אותי לכאן. הוא יודע מי אני. הוא יודע מה הכוחות שלי. והוא נותן בי כוח להתגבר". דווקא כשקשה, שים לב, מי מחזיק אותך בכל רגע ונותן לך כוח לעשות חיל. זה ה'עולם', פשוט נעלמתי לך, בכדי שתנסה לגלות אותי. אני רק מבקש שתחפש את הטוב. שתגלה אותי בכל צעד ושעל. שתדע אותי בכל דרכך. שתדבר עליי וכך תרגיש שאני כאן (האמנתי כי אדבר). "תחזיק חזק ותאמין". תאמין שאני רואה אותך ושאני משגיח ושומר עליך. תאמין בעצמך, במה שנטעתי בך. הרי אתה חלק ממני.

בני אהובי, חבל לי עליך. עד שהבאתי אותך לעולם הזה, אל תעבור את החיים כאילו הכל מובן מאליו. עד שאני נותן לך שנה נוספת של חיים. הזדמנות יקרה. פשוט כי אני מאמין בך. תעצור. תתבונן. תאמין. תודה. תתפלל. תלמד. תקיים. תתאמץ. תתקרב (אל תהיו כסוס כפרד אין הבין).

גם אם אף אדם בעולם לא רואה – אני רואה. גם אם שכחת – אני לא אשכח. לעולם. כי רק בשבילך נברא העולם.

באהבה ובברכת שנה טובה. אבא שבשמים.

הערת העורך

כמובן, שהאגרת הזו אינה מופיעה בכתובים למיניהם. הקב"ה לא פונה ישירות אל האדם, ואף לנביאים זה רק בבחינת "בחלום אדבר בו". התביעה שבאגרת זו היא מה שעולה מכלל מצוות התורה הקדושה. היא בסך הכל כלי עזר להתבוננות.