הפטרת שמיני עצרת (בחוץ לארץ)

מלכים א פרק ח׳

1. (נד)וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה אֵת כָּל־הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה מִכְּרֹעַ עַל־בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם

   מצודת דוד:מכרוע. ממה שהיה כורע על ברכיו בעת תפלתו:

2. (נה)וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר

3. (נו)בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ

   מצודת דוד:ברוך ה׳. טרם ברך את העם, ראה כי טוב לברך את ה׳ בראשונה: לא נפל. רצה לומר: לא נחסר:

4. (נז)יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אֲבֹתֵינוּ אַל־יַעַזְבֵנוּ וְאַל־יִטְּשֵׁנוּ

   מצודת דוד:עם אבותינו. הם אנשי דור המדבר, שהיתה השכינה שורה עמהם בתמידות:

5. (נח)לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבֹתֵינוּ

   מצודת דוד:להטות וכו׳. כמו שהטה לבב אבותינו, בהיות הדבור מצוי להם:

6. (נט)וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ

   מצודת דוד:דברי אלה. האמורים למעלה בדברי תחנתו, אשר שאל על כל המתפללים: קרובים. להיות התפלות קרובים להשמע לה׳ בכל עת התפלה, בין ביום בין בלילה: לעשות. רצה לומר: לשמוע התפלה ולעשות המבוקש: משפט עבדו וכו׳. רצה לומר: דבר הנצרך, בין ליחיד בין לרבים: דבר יום ביומו. רצה לומר: דבר הנצרך ביום ההוא, יעשה ביומו:

7. (ס)לְמַעַן דַּעַת כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד

   מצודת דוד:למען דעת. בראותם השגחתו הנפלא בעמו:

8. (סא)וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:והיה לבבכם שלם. כאומר כן יהיה כאשר יהיה לבבכם שלם וכו׳, אבל בזולת זאת לא תועיל התפלה, עם שתהיה בהבית הזה: כיום הזה. אשר לבבכם שלם עם ה׳:

9. (סב)וְהַמֶּלֶךְ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה

10. (סג)וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת־בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

11. (סד)בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת־תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית־יְהוָה כִּי־עָשָׂה שָׁם אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים

    מצודת דוד:קדש המלך. בקדושת המזבח: תוך החצר. רצפת חצר הכהנים: כי עשה שם. על הרצפה ההיא: מזבח הנחשת. אשר עשה שלמה, כמו שנאמר בדברי הימים (ב ז ז): כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה וכו׳, רצה לומר: מזבח אבנים תחת מזבח נחושת שעשה משה במדבר: קטן מהכיל וכו׳. היה קטן מלהחזיק כל הקרבנות המרובים:

12. (סה)וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת־הַהִיא אֶת־הֶחָג וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם

    מצודת דוד:את החג. חנוכת הבית נקרא גם הוא חג, בהיותו קרוב אל החג או נקרא חג בעבור רבוי הקרבנות, כמו (תהלים קי ח כז): אסרו חג, ורצה לומר אסרו קרבן: מלבא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת, והיא בפאת הצפוני: עד נחל מצרים. שהוא בפאת הדרומי: שבעת ימים וכו׳. בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית: ארבעה עשר יום. ללמד שהיו רצופים:

13. (סו)בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת־הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ

    מצודת דוד:ביום השמיני. מימי החג, הוא שמיני העצרת: שלח את העם. רצה לומר: נטלו ממנו רשות ללכת, כי לא הלכו ביום טוב, וביום המחרת טרם הלכו חזרו ליטול רשות, ולזה נאמר בדברי הימים (שם פסוק י) בכ״ג בחודש שלח את העם, והוא היום שאחר החג: לדוד עבדו. שקיים לו הבטחתו, אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית: ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי: