הפטרת שבת שקלים

(יז)וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת־הַבְּרִית בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָםספרדים בלבד

מצודת דוד:להיות לעם לה׳. מוסב גם על ובין המלך, שגם הוא יעבוד את ה׳: ובין המלך ובין העם. שהמלך ילחום מלחמות העם והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך:

(יח)וַיָּבֹאוּ כָל־עַם הָאָרֶץ בֵּית־הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת־מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת־צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדּוֹת עַל־בֵּית יְהוָהספרדים בלבד

מצודת דוד:פקודות על בית ה׳. ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים:

(יט)וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת־הַכָּרִי וְאֶת־הָרָצִים וְאֵת כָּל־עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶך־שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמְּלָכִיםספרדים בלבד

(כ)וַיִּשְׂמַח כָּל־עַם־הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת־עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְספרדים בלבד

מצודת דוד:והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה:

(א)בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ

(ב)בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע

מצודת דוד:בשנת שבע. כי כשמלך יהוא, הרג את אחזיה, ועתליה לא קבלה המלוכה עד שנה השניה ליהוא, והומתה בשנה הששית, והיא התחלת השביעית ליהוא, ואז מלך יהואש:

(ג)וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל־יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן

מצודת דוד:אשר הורהו. רוצה לומר: כל הימים אשר לימדו יהוידע, אולם אחרי מות יהוידע, ולא היה בעולם ללמדו, השחית דרכו כמו שנאמר בדברי הימים (ב כד יז):

(ד)רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת

מצודת דוד:רק הבמות. במות יחיד לשמים, ואסור הוא משנבנה הבית:

(ה)וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־יוּבָא בֵית־יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְהוָה

מצודת דוד:כסף עובר. בתחילת המקרא אמר כל כסף וכו׳, וחוזר ומפרש מה הן הכספים, ואמר כסף עובר, רצה לומר: מחצית השקל, שנאמר בו (שמות ל יג): זה יתנו כל העובר על הפקודים: איש וכו׳. גם הכסף הבא מהאיש אשר יערוך נפש, שדמיו קצובים בתורה, ולפי רוב השנים אשר יעלה וכו׳, גם הכסף העולה על לב איש להביא בנדבה:

(ו)יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק

מצודת דוד:יקחו להם. כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם, כל אחד מאת מכירו ומיודעו, ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק:

(ז)וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת

(ח)וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי־לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ

מצודת דוד:אל תקחו כסף. אל תקחו לעצמיכם, אלא מיד בבוא לידכם תנו אותו לבדק הבית, רצה לומר: הכניסו באוצר בית ה׳, עד יהיה בהם די לחזק הבדק:

(ט)וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת

מצודת דוד:ויאתו הכהנים. נתרצו והוטב הדבר בעיניהם, לבלי קחת הכסף לעצמם, ולבלי לחזק משלהם:

(י)וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא־אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהוָה

מצודת דוד:ויקב. עשה נקב צר בדלת הארון, לזרוק דרך בו את הכסף אל הארון: בבוא איש וכו׳. רצה לומר: בימין הבא אל הבית, לא בימין היוצא: ונתנו שמה. מיד בבואו לידם נתנו בארון מדרך החור, אבל לא יוכלו להוציא מה, זולת פתיחת הדלת:

(יא)וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהוָה

מצודת דוד:ויהי כראותם. בכל עת כשראו שיש בה הרבה כסף: והכהן הגדול. לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא): ויצורו. עשו בהם צורת מטבע, להוציאם, בהוצאה וימנו מטבעות:

(יב)וְנָתְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל־יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְהוָה

מצודת דוד:עשי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם ובדברי רבותינו ז״ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין: ויוציאהו. הם הוציאו את הכסף, בשכר האומנים הפועלים: לחרשי העץ. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה: ולבונים. הבונים העצים בקירות הבית:

(יג)וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־יְהוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא עַל־הַבַּיִת לְחָזְקָה

מצודת דוד:ולגדרים. הם הבונים קירות אבנים: ולחוצבי האבן. החוצבים את האבנים מן ההר: ואבני מחצב. אף ששכרו חוצבי אבן, הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובים: ולכל אשר יצא. לכל שאר הדברים הנצרכים להוציא על הבית לחזק אותו:

(יד)אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל־כְּלִי זָהָב וּכְלִי־כָסֶף מִן־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהוָה

מצודת דוד:אך לא יעשה וגו׳. מהכסף הזה לא עשו לצורך בית ה׳ ספות כסף וגו׳ (ובדברי הימים ב כד יד) נאמר, שגם הכלים נעשו מן הכסף המובא, ואמרו רבותינו ז״ל (כתובות קו ב) בתחילת הבנין לא עשו כלי שרת, ואחר שהשלימו והיה נותר, עשו כלי שרת:

(טו)כִּי־לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ־בוֹ אֶת־בֵּית יְהוָה

(טז)וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים

מצודת דוד:ולא יחשבו. לא עשו חשבון עם האנשים אשר נתנו להם הכסף, לשהם יתנו לעושי המלאכה, הבונים והגודרים וכו׳: כי באמונה. ידוע היה שעושים באמונה, ולכך נבחרו אלו מתחילה:

(יז)כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ

מצודת דוד:כסף אשם וכו׳. מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז״ל (שקלים יח א):