הפטרת שבת חול המועד פסח

יחזקאל פרק ל״ז

1. (א)הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת

   מצודת דוד:יד ה׳. כח חוזק הנבואה: ויוציאני. הוציא אותי ממקומי: ברוח ה׳. ר״ל ההוצאה היה ברצון המקום לא ברצוני כ״א בע״כ: והיא מלאה עצמות. ארז״ל שהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים והרגום אנשי גת:

2. (ב)וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד

   מצודת דוד:והעבירני. העביר אותי סמוך להם סביבותם למען יראה איכותם וכמותם ולא העבירו בין העצמות לפי שהיה כהן: והנה רבות. ר״ל ראיתי שהמה רבות מאד ויבשות מאד:

3. (ג)וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ

   מצודת דוד:התחיינה. הוא בה״א השאלה כי שאלו אם אפשר שיחיו העצמות האלה: אתה ידעת. כאומר הנה לפי הטבע אין מקום שיחיו אולם אם רצונך שיחיו הנה כן יחיו ומי א״כ יודע רצונך אלא אתה וא״כ ידעת אם יחיו:

4. (ד)וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה

5. (ה)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם

   מצודת דוד:מביא בכם רוח. ר״ל בהעצמות יבוא רוח ואויר נושב ומזה יבוא מעט חיות בעצמות להתנועע ולהתקרב זה לזה כמפורש בענין:

6. (ו)וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה

   מצודת דוד:ונתתי וכו׳. אחר שיתקרבו העצמות כ״א למקום הראוי לו אתן עליכם גידים לחבר ולקשר העצמות זה בזה: וקרמתי. אעשה עליכם קרום של עור ואחר זה אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים: כי אני ה׳. והכל בידי:

7. (ז)וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ

   מצודת דוד:ויהי קול. מן הרוח והאויר הנושב: והנה רעש. והנה נדנוד ותנועה מן העצמות וקרבות כל אחד אל העצם הדבוק בו כשהיה חי:

8. (ח)וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם

   מצודת דוד:והנה עליהם. ר״ל נתון עליהם גידים וכו׳: ורוח אין בהם. עדיין לא היה בהם רוח החיוני:

9. (ט)וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ

   מצודת דוד:מארבע רוחות. ר״ל מכל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לארבע רוחות העולם משם יתקבצו ויבואו וינשבו בגופי ההרוגים האלו ויחיו:

10. (י)וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד

11. (יא)וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ

    מצודת דוד:כל בית ישראל המה. ר״ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה: הנה אומרים. מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א״כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאול׳ הואיל ואנו נכרתו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאלו יאמרו ומה א״כ תועלת לנו עם הגאולה:

12. (יב)לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:הנה אני פותח וגו׳. בזמן הגאולה אפתח קברותיכם ואעלה אתכם משם חיים וקיימים אתם עמי וכאומר הנה התחיה בעצמות הבקעה היא לאות על התחיה העתידה: והבאתי וגו׳. וא״כ גם אתם תראו הגאולה:

13. (יג)וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי

    מצודת דוד:וידעתם וכו׳. בפתחי וכו׳ ר״ל בעת אפתח את קברותיכם ואעלה אתכם משם אתם עמי אז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי:

14. (יד)וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ונתתי רוחי בכם. אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים ואושיב אתכם במנוחה על אדמתכם ואז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי אני דברתי ואני עשיתי כאשר דברתי: