הפטרת פרשת בהר

ירמיהו פרק ל״ב

1. (ו)וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

   מצודת דוד:היה דבר ה׳. הוא חוזר למעלה לומר שזהו הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנה העשירית ובעבור שארכו הדברים בספור המצור וסבת כליאת ירמיה חזר לומר שוב היה דבר ה׳ אלי:

2. (ז)הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת

   מצודת דוד:דודך. חוזר הוא על שלום: בא אליך. הולך לבא אליך: כי לך משפט הגאולה לקנות. על כי אתה קרוב אלי המשפט הוא שתגאל שדי שלא תבוא ביד אחרים ולקנות אתה אותה כי כן היה משפטם כמ״ש בבועז ויאמר לגואל חלקת השדה וכו׳ אם תגאל גאל (רות ד׳:ג׳):

3. (ח)וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי כִּדְבַר יְהוָה אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי־לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה־לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר־יְהוָה הוּא

   מצודת דוד:כי דבר ה׳. כאשר אמר לי ה׳: משפט הירושה. רצה לומר הואיל ואין לי קרוב ממך ואתה ראוי לרשת אותה לכן גאל אותה לבל תבוא ליד אחרים וקנה אותה: ואדע. רצה לומר השכלתי בדעתי אשר דבר ה׳ הוא לקנותה באמת ולכן הודיע לי הדבר:

4. (ט)וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף

   מצודת דוד:ואשקלה. מסרתי לו במשקל את הכסף ומחיר השדה והיו במספר שבעה שקלים ר״ל שבעה מנים כן ארז״ל: ועשרה הכסף. עשרה סלעים כן ת״י:

5. (י)וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם

   מצודת דוד:ואכתוב בספר. צויתי לכתוב בספר דברי קניית השדה וקראו ספר ע״ש סופו וכן וטחני קמח (ישעיה מו): ואחתום. צויתי לבעל השדה לחתום שמו על ספר המקנה: ואעד עדים. זמנתי עדים שיראו בדבר ולפניהם שקלתי הכסף במאזני משקל:

6. (יא)וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת־הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת־הַגָּלוּי

   מצודת דוד:ספר המקנה. שטר הקנין: את החתום. עם החתום ר״ל כשהוא חתום מיד בעל השדה: המצוה והחוקים. ר״ל הנעשה כפי המצוה והחוקים שהיו נהוגים בימים האלה: ואת הגלוי. הוא שטר שכתוב בו שהמכירה נעשה בגלוי ובפרסום ולא היה מי מערער על המכירה ההיא וכאשר נוהגין לכתוב גם עתה:

7. (יב)וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל־הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה

   מצודת דוד:את הספר המקנה. וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד: חנמאל דודי. יתכן שלא זהו בעל השדה כי הוא היה בן דודו: הכותבים. הם כותבי דבר המכירה בספר בדבר ירמיה: לעיני כל היהודים. כמו ולעיני והחסר הוי״ו:

8. (יג)וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר

9. (יד)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת־הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים

   מצודת דוד:ואת החתום. ועם החתימה שבו: ונתתם. את הספרים האלה: למען יעמדו ימים רבים. כי כלי חרס משמר דבר הנתון בו מן הרקבון:

10. (טו)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת

    מצודת דוד:כי כה. כאומר אל תחשוב שקניית השדה ונתינת הספרים בכלי חרס המה הבל הואיל והכשדים יירשו את הארץ כי כה אמר ה׳ רצה לומר דעתי נוטה במה שאמר לי ה׳ הנה חנמאל וכו׳ והוא למען אקנה השדה באמת הכוונה היא להיות לאות ולרמז שעוד יבוא זמן שבני ישראל יקנו בתים וכו׳ ולא תהיה הארץ נחלטת ביד הכשדים כי יחזרו וישובו הנה:

11. (טז)וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר

    מצודת דוד:את ספר המקנה. וה״ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד:

12. (יז)אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא־יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל־דָּבָר

    מצודת דוד:אהה. הוא ענין צעקת יללה שהיה מיצר ודואג על שהיה נבוך מלדעת אמיתת פתרון קניית השדה: לא יפלא. ר״ל הואיל והכל מעשה ידיך המה אם כן בודאי אין נסתר ממך שום דבר:

13. (יח)עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֺן אָבוֹת אֶל־חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ

    מצודת דוד:עושה חסד לאלפים. בעבור צדקת הצדיק עושה חסד לזרעו עד אלפים דורות: אל חיק בניהם. משלם גמול העון אל קרב בניהם: אחריהם. רצה לומר כשהולכים אחריהם לאחוז במעשיהם:

14. (יט)גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו

    מצודת דוד:גדול העצה. עצתו גדולה וחשובה: ורב העליליה. מעשיו מרובים כי כל אשר יחפוץ יעשה: על כל דרכי. להשגיח על כל דרכי בני אדם למען תת לכל איש כפי דרכיו: וכפרי מעלליו. ר״ל הדבר הנמשך ממעשיו מה שלא היתה כוונתו עליו כי גם על זה יבוא במשפט:

15. (כ)אֲשֶׁר־שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:עד היום הזה. ר״ל הנזכרים עד היום הזה: ובישראל ובאדם. מוסב על אשר שמת אותות ומופתים לומר שמת אותות בישראל ובשאר בני אדם הם המצרים ר״ל בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה (שמות י״ד:כ׳) שהיה החושך למצרים ואורה לישראל: ותעשה לך שם. פרסום לשבח: כיום הזה. שהנך נודע ומפורסם לשבח:

16. (כא)וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל

    מצודת דוד:ובאזרוע נטויה. אחז במשל מגבור הנוטה בידו על מי שנלחם בו: ובמורא גדול. שהיית מאיים על מצרים:

17. (כב)וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

    מצודת דוד:ארץ זבת. והיא ארץ אשר החלב נוטף מדדי הבהמות כי ירעו מרעה שמן וחלבם רב והתמרים נוטפים הדבש:

18. (כג)וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא־הָלָכוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת

    מצודת דוד:ובתורתך. בדברי תורתך לא הלכו: ותקרא. ולכן הבאת עליהם מקרה הרעה הזאת המפורש במקרא שלאחריו:

19. (כד)הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה

    מצודת דוד:הנה הסוללות. כי הנה אנשי המלחמה העומדים על הסוללות ללחום ממנה הנה כבר באו על העיר ללכדה וכאלו כבר נתנה בידם כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם כי ספו תמו מפני החרב והרעב והדבר: ואשר דברת. מאז שתלכד העיר הנה כן היה והנך רואה שכן הוא:

20. (כה)וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יְהוִה קְנֵה־לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים

    מצודת דוד:ואתה אמרת. ר״ל ומה זה אשר הודעתני מביאת חנמאל וכאלו אמרת לי בזה שאקנה ממנו השדה ולהזמין עדים כדרך הקונים: והעיר. והלא העיר נתנה ביד הכשדים ומה אם כן תועלת בקניית השדה הלא הכשדים יקחוה (ועם כי הוא אמר בעצמו לברוך בן נריה שהדבר בא לרמז ואות הנה זה אמר ממחשבות לבו ולא באתהו הנבואה ע״ז כמ״ש):

21. (כו)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר

22. (כז)הִנֵּה אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי כָּל־בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר

    מצודת דוד:כל בשר. כל הבריות: הממני. ר״ל ואם אמנם אני אלהי העולם וכי יהיה שום דבר שיהיה מכוסה ממני לבל אוכל עשוהו וכאומר אף שהארץ ניתנה ביד הכשדים מ״מ בידי להחזירה לישראל ולזה צויתי לך לקנות השדה שיהיה לאות ולרמז שכן אעשה וכאשר יאמר בענין: